יומולדת.

הייתה שנה מאוד אינטנסיבית.

קיץ מאוד אינטנסיבי היה.

מה20 ביולי והעלייה ליער, להכיר את כל הפלוגים והטכני על כל האנשים המדהימים שהרימו את היער השנה, השינוי תפקידים הפסיכי שהלך במד"צים, ההתייבשות בתפקיד והרכזת מחוז שהעיפה אותי הביתה, ההעפלה והדרמה לפניה, הקייצת והמעבר מפלוגית לאחראית פלוגה ללברוח חזרה "הביתה" ליער להיות פלוגת שמירה, להכיר את דרור שרק פינק אותנו כל היום, להיות 5 ימים בבית ובתוכם מפגש מזכירות אלטרנטיבי שלא התקיים עקב סיכסוכים במחנה אלון ונסיעה ראשונה למרכז התנועה (דבר מאוד מרגש אגב) עם בולי והכרזה על גרעין מכוער, טיול מים שפתח את אוגוסט עם נאבו'לה, הגיוס בנים, הפרידה מדדי או בכינויו החדש- ראשביצה, הפירוק יער שהיה קריעת תחת, ההכרזה על ערב פיראטים למיקסר ונסיעה שנייה למרכז התנועה עם מחשבה בראש "זה הערב שהם יזכרו עד י"ב", להסתובב בת"א עם תמרי ואביב עם היקי על הצוואר (זוועה. אל תשאלו שאלות. באמת שלא) , הספקתי להיפגע אפילו מבחור, הפסקתי להפוך ל"אשפית הדרכה" -אטריו 9- נלחמים ברשע!- הספקתי לעבור סמינר קבוצה ששינה הכל מבחינת הקבוצה- הפכנו לקבוצה באמת, הספקתי לעשות חשבון נפש מטורף של משהו כמו שבועיים שלושה, שיחות עם כמה עשרות אנשים יום שלם בהנהגה ששכבתי ובערב אבא שלי נאלץ להביא לי קודאין מהבית והחלטה סופית שעכשיו אני דואגת לגב, לא מדריכה אבל מפעילת מועצת צעירה (דבר שעוד לא היה בקן), להחליט לא לתת לעצמי ליפול למלכודת שוב ולא להיפגע שוב כמו שכולם הזהירו אותי, לעבור שיחת פולין ראשונה עם הוד לייש (לשעבר רכז מחוז בתקופת קייצת חלומות), להיפרד משירן שעזבה לקמנר בהרצליה, להיות במטווח ולירות בטוטו ובמאוזר! ולפגוע באמצע!, להיות באטרף לערב פיראטים ולהעביר אותו למרות שהן הגיעו 6 מתוך 10 ופוצצו אותו לגמרי, להסתובב בנופית בתלבושת צוענייה, לעשות עם הבנות שיחה ולשמוע שהן חושבות שאנחנו לא השתלטנו עליהן השנה ולא היו בכלל פעולות ובכלל היה נורא משעמם- אבל הן שרו לי היום יום הולדת, לקבל אס אמ אס משטיכמן ברבע ל12 "לא שכחתי" וב12 וחמישה לקבל מזלטוב, ב12 בדיוק פוגל פתח את היום ואט אט הפלאפון התמלא, ללכת לגת ויובל פינק אותי בקפה עם סוכר וניל שוקולד וקינמון, להיות עם חברים שלי בהתחלה של היום שאני תמיד שונאת אבל הפעם הוא התחיל כ"כ טוב שאני לא יכולה לא לחשוב- איך השנה יכולה שלא להיות טובה, לשחק סול קאליבר ללכת הבייתה ב5, לא להצליח להעיר את דולב בהתערבות אבל לראות את הזריחה.

היום התחיל ברגל ימין, עם חברים זריחה חדשה ושמחה ואפשר להגיד ששלמות פנימית (גם אם רגעית). השנה התחילה ברגל ימין.

עמדתי על המרפסת עם בקבוק מים בידי, נשענתי כמו הרצל והסתכלתי על הזריחה. פעם ראשונה החופש (משמרת ההשכמה באורן לא נחשבת). עמדתי ושתיתי מהמים (כי לא היה שוקו) וחשבתי לעצמי, הבטחתי לעצמי:

השנה הולכת להיות טובה.

sweet 16 to me.