אני צריכה להתפרק.

ודיי, כמה אפשר להטיח את היד בקיר, היא תשבר.

ולא בא לי לדבר על זה, כמה אפשר, באמת?

וגם לא כל העולם צריך לדעת מה הלך שם.

אבל כן, נפרדנו, והבנאדם הבא שישאל אותי מה קרה חבל עליו.

ומחר הוולנטינז דיי, וביום שבת היה צריך להיות לנו 3 חודשים.

ואמנם אני את הפרידה הזאת עברתי לפני שבועיים

ולא ביום ראשון כשזה באמת נגמר, עדין רע לי.

וחזרתי להיות לבד, ואני לא רוצה.

וזה לא בקטע של קשה לי להיות לבד, ממש לא.

אני אוהבת להיות לבד, זה שקט, וזה טוב.

אני לא רוצה להיות לבד כי זה פותח געגועים למשהו שאין.

ונכון קשה לי להחזיק קשר מתפקד יותר מחודשיים

אבל זה מוריד מהלחץ, ויש גם צ'ופרים בדרך.

ואני לא מתלוננת שאני לבד, ממש לא.

פשוט, בא לי משהו אחר לשם שינוי.

כי הרגשתי שוב איך זה להיות נאהבת.

כן היא שרופה, ואני חיוורת.

אבל אני אוהבת אותה.

14.2 23:30

וואי לא האמנתי שזה יהיה קשה.

אבל מסתבר שכן, ושזה גם מכאיב.

אני לא עושה את זה שוב...

לא כרגע לפחות. לא מוכנה עדיין.

חג אהבה שמח [?]