פרוש חלומי כמרבד לרגלייך, צעדי אהובה על פרחיו פסיעותייך. |
| 2/2010
הצלחת להשאיר אותי פעורת פה ופגועה מעצמי
אין הפתעות בחיים, מלבד היכולת שלנו להילחם על משהו כושל
הפספוס הכואב שלי, והשקר המטורף שזה יכול להצליח
ואז לשבת להתבכיין על זה כמו כאילו זה לא משנה כלום
אני מאוהבת בחיים האלה, מאוהבת בחיים שלי, בחופש שלי, אני אלחם בשתי ידי כדי לעשות מה שבא לי
מתפוצץ לי הלב, ונדמה לי שבנוסח הזה כבר השתמשתי.
אתה משכתב אותו מחדש, וגם אני לא דוגמה מושלמת לרענון המערכת
ואין דרך לתאר את ההרגשה הזו מלבד לנסות להגיד לה מצטערים, לא הפעם
טיייירוף
i don't know your face no more or feel your touch that I adore
i don't know your face no more it's just a place I'm looking for
we might as well be strangers in another town
we might as well be living in a different world
we might as well
I don't know your thoughts these days we're strangers in an empty space
I don't understand your heart it's easier to be apart
we might as well be strangers in another town
we might as well be living in a another time
we might as well
we might as well
we might as well be strangers
be strangers
for all I know of you now
וויתרתי, משמע להיות גאה בזה?
אני מופתעת, כואבת, מפוספסת ושקרית
שיחקנו את המשחק ולכלכנו גם את הידיים,
אין לי מושג מה הולך להיות.
שיהיה שבוע ושבועיים נפלאים (:
אחזור לי לפינה השקטה ואתגעגע לכל רגע
שירן
| |
היתה לי מוזה, באמת אני יכולה להישבע שהיום, בידיוק לפניי כמה שעות, שנסעתי והסתכלתי על כל האורות מסביב היה לי משהו לכתוב.
היה לי לכתוב על התחנת רכבת כמה שהיא יפהפיה בלילה, כמה כיף לראות תמונה כזאת מידי פעם.
היה לי לכתוב על האורות של העיר, שנראים כל כך אטרקטיביים לבחורה תמימה כמוני וככ מאכזבים לבחורה תמימה כמוני.
באמת שהיה לי לכתוב, אבל לא היה לי דף, ולא היה לי עט, אפילו לא היה לי מחשב.אפילו שזו בקשה מוגזמת מידי.
ועכשיו אני לא מכירה את הכתיבה שלי והכתיבה בכלל לא מכירה אותי.ראיתי היום סדרה על סופר במשבר כתיבה, וכולם מריעים לי וצוהלים יו שירן את כותבת מדהים.אני לא כותבת.עובדה, אני לא כותבת.אני לא כותבת על השנה החדשה, על ה2 שנות חדשות (כי אחת לועזית ואחת עברית).כותבת רק שמשבר לי, כותבת רק שמוזר לי.כותבת כי יש מה לכתוב.
ויש לי ככ הרבה מה לכתוב.
יש לי לכתוב על התחנות רכבת.יש לי לכתוב על האורות.יש לי לכתוב על החופש.יש לי לכתוב על חברים.יש לי לכתוב עלייך, ועלייך.יש לי אפילו על שני אנשים לכתוב עליהם, זה מדהים.ואני לא צינית, ממש לא, אני אמיתית וכנה.
כל הפסיקים האלה והנקודות מפריעים לי בעיינים, מה הקשר לי ולפסקאות נכונות?
זה מה שקורה שאין כוח אבל יש רצון
ואין לי רק עלייך ועלייך יש לי עלייך עלייך עלייך ועלייך, היום עליתי על זה שיש לי יותר מידי עלייך שזה כבר לא עלייך זה עליכם,
כמממממממממממממממממה שטויות
באמת שהיה יום יפה.
צרות של עשירים
אני בכלל לא עשירה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
