לפעמים הייתי רוצה מצלמה קטנה כזו, שנכנסת לכיס, שתוכל לתעד כל דבר מסביבי.האנשים, הנופים, השמחה.
חזרתי מפולין מאוהבת, מאוהבת במדינה שלנו, באנשים.בשפה, בדרכים המיוחדות שלה, בנופים המרהיבים והמהרהיבים מבחינתי.
חיכיתי למסע הזה מאז שגיליתי שהוא קיים, אני זוכרת את עצמי מאז ומעולם מרצה לאמא שלי שאני אהיה גדולה אני אהיה שם.
ואכן הייתי שם, עם כמה שקל למצוא דברים להתלונן עליהם אני מחפשת את הדברים שיש לחייך עליהם.שיש להעריך אותם.
הכאב הקטן הזה בלב, והמחנק בגרון..הריח, הזיכרון.אלו דברים שתמיד יישארו איתי ואני שמחה שהם קיימים שם.מעריכה את עצמי על כך שהם נמצאים שם.
מלבד לכך, גיליתי את אהבתי המחודשת לאנשים בסביבת היום יום שלי, מכניס אותי לאושר עילאי.מי שמכיר אותי יודע כמה אני נהנית מלהכיר בן אדם חדש, אישיות חדשה.להכניס לתוך החיים שלך דברים חדשים, התנסות לא מוכרת.ריגוש התחלתי.
חוץ מזה שהמוזיקה עושה לי את ההבנה הרבה יותר מובנת.מתאהבת
כמה אנשים הלכו את הדרך שלך? כביש זה דבר שלא נגמר.המחשבות שלי משתגעות.
אני ישיג אותך
ומשומה יש לי הרגשה שעוד יקרה משהו טוב.
לוקחת את עצמי בידיים, מונעת ממני, הכל למעני, אין לאן לרוץ, אני לא ירוץ, אני לא רק יספק אני יסופק, אני מי שאני.
החיים הם שיר אם נדע להקשיב לו.כל אחד הוא צליל, כל דקה היא תווים בו
נשמע את המנגינה לא נוכל להגיד לא, נרגיש את האהבה שאנחנו עושים פה
כי כל דבר הוא כל דבר, ואין דבר שעוד לא נאמר
אני רוכב גבוה על ראש ההר על היי של בוקר שלא נגמר
המשך שבוע נפלא (:
שירן בגעגועים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
