פרוש חלומי כמרבד לרגלייך, צעדי אהובה על פרחיו פסיעותייך.

לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה, וזורקת משפט של הימור: "אתה ,או אני, או אתה?"
ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות, וחוץ מללחוש את שמה,
מנגב לה את הדמעות.

תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר,
זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר,
תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות,
אני, תפקידי  לנגב לך את הדמעות.

"תראה" היא אומרת לי, "ערפל מכסה את הכביש, הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק".
ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות, וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות.

תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר,
זה כואב, זה יכאב,
אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות,
אני, תפקידי לנגב לך את הדמעות.

נגמר הפרק המפחיד והתחיל הפרק החדש, עזבנו את הבית שהכרנו עזבנו את ההרגלים שהכרנו והתגייסנו לצבא.

אין לי הרבה מילים יש בי המון געגוע,

המשכנו הלאה ועכשיו כל אחד במקומו נמצא

אנחנו גדולים מהחיים