פרוש חלומי כמרבד לרגלייך, צעדי אהובה על פרחיו פסיעותייך. |
| 2/2010
היתה לי מוזה, באמת אני יכולה להישבע שהיום, בידיוק לפניי כמה שעות, שנסעתי והסתכלתי על כל האורות מסביב היה לי משהו לכתוב.
היה לי לכתוב על התחנת רכבת כמה שהיא יפהפיה בלילה, כמה כיף לראות תמונה כזאת מידי פעם.
היה לי לכתוב על האורות של העיר, שנראים כל כך אטרקטיביים לבחורה תמימה כמוני וככ מאכזבים לבחורה תמימה כמוני.
באמת שהיה לי לכתוב, אבל לא היה לי דף, ולא היה לי עט, אפילו לא היה לי מחשב.אפילו שזו בקשה מוגזמת מידי.
ועכשיו אני לא מכירה את הכתיבה שלי והכתיבה בכלל לא מכירה אותי.ראיתי היום סדרה על סופר במשבר כתיבה, וכולם מריעים לי וצוהלים יו שירן את כותבת מדהים.אני לא כותבת.עובדה, אני לא כותבת.אני לא כותבת על השנה החדשה, על ה2 שנות חדשות (כי אחת לועזית ואחת עברית).כותבת רק שמשבר לי, כותבת רק שמוזר לי.כותבת כי יש מה לכתוב.
ויש לי ככ הרבה מה לכתוב.
יש לי לכתוב על התחנות רכבת.יש לי לכתוב על האורות.יש לי לכתוב על החופש.יש לי לכתוב על חברים.יש לי לכתוב עלייך, ועלייך.יש לי אפילו על שני אנשים לכתוב עליהם, זה מדהים.ואני לא צינית, ממש לא, אני אמיתית וכנה.
כל הפסיקים האלה והנקודות מפריעים לי בעיינים, מה הקשר לי ולפסקאות נכונות?
זה מה שקורה שאין כוח אבל יש רצון
ואין לי רק עלייך ועלייך יש לי עלייך עלייך עלייך ועלייך, היום עליתי על זה שיש לי יותר מידי עלייך שזה כבר לא עלייך זה עליכם,
כמממממממממממממממממה שטויות
באמת שהיה יום יפה.
צרות של עשירים
אני בכלל לא עשירה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
