If you're reading this it's too late

3 חודשים. אין לי זמן. אוף.

אני לא יכולה לתאר שבוע שחור יותר ממה שעבר עלי השבוע. 

הרגשתי את עולמי כמעט חרב עלי בפעם השנייה בחיי מאז עשור או קצת פחות. 

אני לא יכולה לתאר את הסערת רגשות שהייתה בתוכי במשך השבוע, 

לא יכולה לתאר הרגשה כזאת נוראית ולא מאחלת אותה לאף אחד. 

אני מקווה להתחיל מפה פרק חדש, משהו יותר טוב, למחוק את מי ומה שלא טוב לי, 

וזה מתחיל בו. לא מאמינה שכל הזמן הזה כיסיתי אוזניים, עיניים ופה ונתתי לזה לקרות. 

כל מה שעשיתי בשביל שלום בית, כל מה שעשיתי בשבילו, 

הכל נשרף. 

מה שלא הורג מחשל. 

הכל בסדר. 

עדכון 16:48:

לא יודעת איך זה התגלגל, יצא לי למצוא פה כמה בלוגים של אנשים שעברו הרבה מאוד שנים מאז שהכרנו,ועברו גם הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שדיברנו.מצחיק אותי לחשוב על זה.. ועל איך אני זוכרת הכל כמעט לפרטי פרטים. את כל הלילות האלה, הימים, תקופות.לא היה בי שום פחד, שום חשש, תמיד עשיתי מה שהרגשתי לנכון. איפה אני עכשיו?