קצת נעלמתי, לא שלמישהו פה חסר, כבר שנים אני כותבת לעצמי. זה נחמד. 9 שנים.. וואו. לא משנה.
עברתי דירה, זה מפחיד קצת, זה מפחיד הרבה, אבל אני לא לבד וזה עוזר.
זה די הזוי איך הכל הסתדר, שהכל התחיל מבוקר ביחד במיטה אצלי, זרקתי לה "בואי נגור ביחד כבר",
10 דקות אחרי זה כבר קראנו מודעות, שבוע אחרי זה כבר ראינו דירה, חודש אחרי כבר ישנו ביחד.
זה די נפלא, להתעורר כל בוקר ליד הבנאדם הזה שאתה לא יכול להירדם בלעדיו, בלי המגע, בלי החום.
אני מודה שהיא מטורפת, אבל זה שלי וטוב לי עם זה.
קיבלתי הרבה הרמות גבה, הרבה "בשביל מה את צריכה את זה? את בת 21", הרבה תהיות,
בהתחלה הייתי מנסה להסביר את עצמי ולגונן, אבל אז הבנתי שמה אכפת לי בכלל?
לרוב זה אנשים ששורף להם התחת בעיקר, יש את אלה שסתם באמת תוהים.
הרבה יציאות מהארון היו בחודשיים האלה, אני חושבת שהתביישתי בזה יותר ממנה.
כי אנשים רוצים לבוא ולראות, תכלס, איך מסבירים 3 אנשים בבית של שני חדרי שינה?
מביך.
אבל היא.. היא וואו. וזה מדהים אותי כל פעם מחדש.
גם אם יש את הריב המעצבן הזה על למה לא הורדת את הזבל, ולמה לא הוצאת את הכלבה,
בסוף יום זה נגמר במיטה, בלישון בחיבוק ולהגיד "אני אוהבת אותך".
קצת מטורף מה שקורה פה, אבל אפשר להסתדר.
היא לא יודעת על המקום הזה, היא גם לא תדע לפי דעתי וקשה לכתוב ככה..
אבל אפשר להסתדר.
מזל שרק האצבע שלי יכולה לפתוח את היוזר למחשב. נפלאות הטכנולוגיה. 
כינוי:
Jack's Colon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
