"אני חייה לי מיום ליום..."
I Can Hear The Whisper Inside The Scream
|
| 6/2008
שוברת שתיקה
שלשום נסעתי למבחנים..
ישבתי באוטובוס ליד אישה
אישה מדהימה
אישה בסביבות גיל ה50, מורה
בחיים בן אדם זר לא נגע בי כל כך..
התחלנו לדבר על כל מיני דברים בחיים
לאט לאט נכנסו לכל מיני נושאים רגישים
וזה מדהים עד כמה היא הבינה אותי
והיתה קשובה לי...
לאחר מכן, למרבה התדהמה
האישה החלה לשפוך עלי תכונות
שהם בדיוק התכונות הבולטות שבי
הייתי כל הנסיעה פעורת פה..
אחר מכן המליצה לי על ספר... שאולי יגרום לי לראות דברים באור אחר
סיפרה שאצלה הספר עורר שינוי ענק
כמובן שאייך שירדתי מהאוטובוס קיניתי אותו כי הייתי כל כך המוממה
מסתבר שגם אנשים שלא מכירים אותי ובשיחה אחת יכולים לומר עלי דברים
טובים ורעים...
ספר מדהים- "כוחו של התת מודע"
וזה בדיוק מה שאני צריכה..
אני צריכה כוח להאמין בדברים חיובים
ושהם פשוט יקרו..
הכל נבע מהרצון לעבור את המבחנים להדרכה
אמרה שהיא בטוחה שאני מסוגלת לעבור את זה
אני נשבעת ביקר לי שאם אני עוברת את המבחנים
אני מרימה טלפון לאישה הזו...
היא גרמה לי להסתכל על דברים באופן כ''כ בהיר ושונה...
אין יותר מדי מה להסתבך עם עצמי אני אהיה ריאלית ואף ביקורתית כלפי
אני לפעמיים כ''כ פריארית לא אכפת לי שאנשים דורכים עלי, ז''א אכפת לי
אבל לא מפסיקה את זה כי אני פוחדת להיפגע ובעיקר לפגוע
אני חושבת על אנשים לפני שאני חושבת על עצמי וזה חייב להיפסק.
אני בטוחה שאם הייתי רואה בן אדם כמוני הייתי אומרת לו כמה הוא דפוק
וכמה הוא פיספס בגלל זה
אבל אין מה להכניס לפה רחמים עצמיים כי אם יש משהו שאני לא עכשיו-
זה מרחמת על עצמי
האישה הזאת גרמה לי להעריך את עצמי.
אז עכשיו עם דניאל... עכשיו סופית אני יכולה לומר שהכל נגמר.
וחבל שחצי שנה הסיוט הזה נמשך..
הגענו למצב של טריקות? הרמת קולות? "סתמי?"
פה עברנו ת'גבול.. זה לא בשבילי
לא ציפיתי אבל מה לעשות דברים קורים.
וזה לא מפתיע אותי... יש לה מזג חם
אוהבת שדברים מתנהלים כפי שהיא רוצה
ופתאום כואב לדעת שליאור לא עושה כל מה שדניאל אומרת
אז נכון, בוקר טוב, פתחתי עיניים...
אז נכון לא קמתי הבוקר בן אדם שונה
אבל לפחות קמתי בתחושה של
אני בן אדם שצריך להפסיק להכאיב לעצמו
וזה בדיוק מה שקרה הרגע בשיחה עם דניאל..
אמרתי לה שעייפתי, שאין לי כוח, שנתתי מעל ומעבר
ולא קיבלתי תודה אפ'עם, וכשטעיתי ידעתי לומר סליחה
אבל כשפגעו בי לעולם לא שמעתי סליחה או אפילו את ההבנה
לי נמאס להיות הטובה ולהיות זו שתמיד שם
כי גם אני בן אדם ואני לא מושלמת אבל אני גם לא כזאת רעה...
לא מגיע לי את המקסימום אבל מגיע לי את המינימום
והמינימום זה שיכבדו אותי...
ואם דניאל שכחה את הכבוד, אז מבחינתי היא שכחה גם אותי
או שיכולה להתחיל לשכוח.
ומזל שיש לי את הנסיך שלי...
היום אני עוזבת את כל מה שאהבתי
היום אני פוצעת את כל מה שיקר לי
עכשיו אני שומרת על כל מה שאבד לי
עכשיו אני שוברת שתיקה.
היום אני צומחת מכל מה שנבל בי
פתאום הכל ברור לי כאילו שנולדתי
עכשיו אני אוהבת את כל מה שהרחקתי
עכשיו אני שוברת שתיקה ארוכה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
