החיים הם לא שחור- לבן, יש להם גם גוונים אופטימים יוצאים מהכלל=]

זה פשוט לא.

תשכחו המפוסט הקודם, פשוט תשכחו.

לא הייתי צריכה לפרסם אותו ולכן מחקתי. כתבתי סתם ולא שמתי לב ששמרתי ואחרי זה לא הצלחתי להכנס עד הרגע כדי למחוק.

לא רציתי שתראו, לא רציתי שתדעו ולא רציתי להיות צומי.

בעעע

מוות? התאבדות? פרידות? דמעות? ריקנות?

דיי תפסיקו עם זה

שהכל יפסק

שני אנשים שאני כלכך אוהבת  רוצים להתפטר מחיים, ועוד אחד שוכב בבית חולים בגלל זה.

איך אני עדיין עומדת בכל זה? O_O

למה אגו? למה אני חושבת על עצמי? איך הם עומדים בזה?

אני נקרעת.

אני אוהבת אותכם כלכך.

הסוף\ לנה פיסמני

אומרים שהמוות זה סוף של הכול

אומרים שכשמתים מתהפך הכול

אומרים, אומרים מזכירים דברים כה רבים

לא יודעים את המשמעות האמיתית של המילים

כשהמוות מגיע כולם עומדים דום

מורידים את הכובעים

ורועדים מקור

כשהוא פולס אליהם בנעליים כבדות

מרעיד את האדמה וסופר לעצמו

את מספר הנשמות המתות שברשותו

ופלא, לכולם יש מספיק מקום.

הוא עובר אחד אחד

מניח שרביטו על ראש האחדים

והם באותו הרגע נעלמים

אבל המוות הוא לא הסוף הרחוק

הסוף מגיע כשאתה במוות תחשוק

הסף הוא בעצם כשאתה מוותר

כשאומר לעצמך "נשבר לא יכול יותר"

הסוף הוא בעצם הבנה הזויה

שאין לך עוד דרך או שביל

אין מטרה.