החיים הם לא שחור- לבן, יש להם גם גוונים אופטימים יוצאים מהכלל=]

אני נחנקת.

אנשים כאלו מחניקים אותי.

כאלו שדורשים משהו, כאלו שמאשימים.

הרי אדם אשם הוא זה שעושה למישהו משהו רע. ואני? לא התכוונתי לעשות דבר רע.

הרי אדם אשם הוא אחד שעושה בכוונה ומה יכולה להיות הסיבה שלי לפגוך בהם?

אני נחנקת מאנשים שרואים בי מישהו שאני לא, ומתייחסים אליי בהתאם ואני?

אני לאט לאט מתחילה לאמין שאני התדמית שאותה ייצרתם לי. שה"מסכה" הזו זו אני.

אני נחנקת מאנשים שמורידים לי את הביטחון

מאנשים שנפגעים ממני כאשר לעולם לא התכוונתי לפגוע בהם, ולא באף אחד בכלל

מאנשים שצועקים ודורשים דברים

מאנשים שמצפים ממני להגיע להשגים שאני לא בטוחה בעצמי אם אני רוצה להגיע לשם

נחנקת ולא מסוגלת לנשום

רק לחייך

כי חיוך, לעיתים מחליף לי את הנשימות

כי החיוך זה הדרך שלי להתמודד

אז תחיו איתו

כי אני נהנהת מזה!

מזה שאני לא לוקחת כלום ברצינות..

כי אילו הייתי, הייתי הופכת לאחת מהם - רגישה מדיי, צבועה כלכך, חשה מבוגרת כדי להחליט במקום אחרים, אחת שרואה אויב בכל חבר.

אני לא מתכוונת להיות כזו

אני נהנהת להיות שטוטניקית.

"תמיד ככשניסיתי לדבר איתך על מה שאני מרגישה הפכת את הכל לבדיחה"

ררר אני לא באמת כזו אדישהO_O

עדיין אני- לנה

כחולה מחוסר חמצן עם חיוך מסטול על שפתיים שאף אחד לא יוכל להוריד=]