 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
השאלות חסרות התשובה הן כוח החיים שבי
במיטות מלאות יותר
ודאי היית ישנה עכשיו
ואני הייתי מחבק אותך
או יושב ומסתכל עלייך
או לא עושה דבר
מלבד לחיות את החיים
לשחות באוויר החם
מנקודה לנקודה
עד שאגיע רחוק מדי
ואטבע
אך המיטה שלי ריקה
וכל שנותר לי
הוא לדמיין אותך ישנה
במיטה אחרת
ולהסתכל על השמיכות שלי
מחכות לך
שתבואי ותתכסי בהן
שתמלאי את החלל הריק הזה
שביני לבין הלילה
שביני לבינך
| |
מחווה לאלבר קאמי
העולם הזה שלם
כשהאדם שלם
עם חצי רגל בקבר
וחצי רגל תלויה באוויר
לא אפנה אל אלוהים
כי האמת שלי ננעצה עמוק באדמה
ואני צומח מעלה
אל הריק האינסופי
מכאן רואים אלפים זורמים אל בית התפילה
ללחוש זעקות שננעלות מבפנים
הן ימתחו לכם את העור
ויקרעו אתכם לשניים
אמא אהובה
המשיכי לגלגל אותי במעלה ההר
אל הקבר שחפרת לי מבעוד מועד
ואל תמחקי את החיוך מהעיניים
לא שלך ולא שלי
כי אלוהים גוסס לאט
ונותרנו רק את ואני
|
נכתב על ידי
,
22/5/2009 21:30
בקטגוריות אבסורד, אידיאליזם, אלוהים, אנושות, בדידות, המאה העשרים, חופש, מוות, שירה, מחווה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
הלילה הזה לא יכול להיות ארוך יותר
כשניסיתי להירדם הלב שלי התחיל לפעום. פתאום נהייתי מודע לכל שריר בגוף שלי ולא יכולתי לזוז. קברתי את עצמי במיטה וניסיתי לברוח מהמחשבות האלה שכל הזמן תקפו לי את הראש. לא הצלחתי, אז קמתי למחשב והתחלתי לכתוב, וכל-כך בערה בי התחושה שאני צריך שמישהו יקשיב לי עד שלא יכולתי לעצור את האצבעות שלי מלזוז לבד ולכתוב בלי לחשוב, ואז בלי ששמתי לב גם הדמעות התחילו לזרום ועכשיו אני יושב כאן כמו מפגר, וכותב ובוכה, ורוצה לכתוב יותר וכבר אין לי מה, ומנסה לצעוק ואף-אחד לא מקשיב, ונמצא במקום הכי נמוך שהייתי אי-פעם, וכותב משפטים ארוכים, ככה סתם.
ודי, כבר אין לי כוח, הלוואי שמשהו יבוא וישנה את הכל, הלוואי שמיתר תתאבד שוב, הלוואי שהייתי בן-אדם אחר, הלוואי שמשהו יקרה, די, די, בוערות בי מילים שאין להם שום מקום להישפך אליו, שמישהו יעשה משהו, אני משתגע.
אני חולה נפש. אני רוצח בפוטנציה ולאף-אחד לא אכפת. אני עומד לרצוח מישהו. די, שמישהו יוציא לי את הקולות האלה מהראש. נמאס לי, די, אני רוצה ללכת לישון בשקט, תפסיקו להפריע לי ללכת לישון. אין לי מילים ואני צריך להמשיך לכתוב, אני לא שולט בזה כבר, משהו שולט בי, יש בתוכי שד שלא יוצא, הוא משתלט לי על התודעה ומערפל הכל, תמיד מגיע לעת לילה והופך הכל לשלו, ויום אחד אני אקום ואברח, ולא תשמעו עליי יותר, ואני אהיה תמונה במוח שלכם, שתדהה עם הזמן ותישרף בשמש, ודי, נעלמתי ולא הייתי.
וזה לא משנה, כי אני כבר אהיה במקום רחוק מכאן, שהלוואי שיום אחד תוכל להגיע אליו גם אתה, אבל אתה לא תוכל כי אתה טיפש. אתה נולדת טיפש ואתה תמות טיפש, וכולכם ילדים קטנים ומפגרים והלוואי שמשהו יקרה ואני אדע שכבר אין בשביל מה לחיות, ואני אוכל לוותר בלי להרגיש רגשות אשם.
איפה אתם?! זונות!!! תמותו!!! אני שונא אתכם!!! אני שונא אתכם!!! אני אדם מורעל, אני אדם רע, אני מורעל, אני חולה נפש, שמישהו ישים אותי בחדר קטן ולבן, יכלא אותי, אני אקלף את עצמי מהקירות ואני ארגיש יותר טוב, ואני אצא אדם חדש ונורמלי, עם אישה ובית בינוני בפרברים של ארצות הברית וגינה וכלב ו-2 ילדים בלונדינים וטיפשים, ודי, רק תכלאו אותי כבר, תפסיקו לתת לי להסתובב חופשי, אתם לא מבינים שאני לא מצליח לישון? אני לא מצליח לישון!!! שמישהו יבוא וישיר לי שיר ערש, אני לא מצליח לישון!!! אני לא נרדם, אני משתגע, הכל מסתחרר ואני משתגע, די, שמישהו יעצור כבר את העולם הזה, הוא מסתובב לי מהר מדי.
די כבר. יום אחד נמות והמילים האלה יעלמו וכבר לא יהיה בשביל מה. המחשב הזה לא קולט כלום, הוא קופסה חשמלית שהרסה לי את החיים. המילים האלה בחיים לא יגיעו לאף-אחד, כי אף-אחד לא מבין מה קורה עכשיו, ועוד מעט אני אצליח להירדם ואני אקום בבוקר כאילו הכל בסדר. אבל הדקות האלה שעוד משאירות אותי ער הופכות אותי למטורף. אני חולה נפש. תכלאו אותי. אני אקלף את עצמי ואצא אדם חדש.
-
בלילות ארוכים של ירח חצוי
אני יוצא לשוטט ברחובות
מכבה בכאב פנסים בודדים
מקלף את עצמי מקירות
ובקצה הסמטה עומדת הדמות
שרודפת אותי בלילות
אני ארוץ אליה והיא תתרחק
תיעלם אל תוך הקירות
ואז אחזור למיטה החמה
ואטבע בתוך ים השמיכות
ובבוקר אקום אל אותה השגרה
אל בית חסום בקירות
|
נכתב על ידי
,
21/5/2009 00:07
בקטגוריות אבסורד, אהבה, אלימות, בדידות, הזיה, המאה העשרים, התאבדות, חופש, מוות, מחלת נפש, סיוט, קיום, שירה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
