 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
על קיום וצרכים בסיסיים
פעם גיליתי חברה, גיליתי חיים מחוץ לפרט.
מאוחר יותר גיליתי זהות, גיליתי צורך בהגדרה עצמית.
אחר-כך למדתי על אהבה ועל חופש, ועל הקשר האדוק שקיים ביניהם.
ועכשיו? עכשיו אני לומד לחיות.
מגיע שלב בחיים שאתה נדרש להצליח להתמודד עם הפשטות שבחיים, ולאו דווקא עם המורכב שבהם - עם הצורך במגע ובאינטימיות. עם התחושה הייחודית כשאתה מפצח בן-אדם, כשאתה מבין ברגע את המורכבויות שבו. עם היכולת להשתחרר ממסיכות, לשבור חומות, להסיר מחיצות. עם החיוך, עם הדמעה, ועם המוות שנמצא מעל לכל זה, מאיים לגדוע.
הצלחתי לנתב את הייאוש. הצלחתי לבנות לעצמי קיום אחר. הצלחתי לחיות - לא במורכבות, לא בהתמודדות, לא בקושי - אלא בפשטות, ביומיום, במחשבות שלא משחררות, באבסורד.
האבסורד, האבסורד הנורא של החיים, שבו טוב ורע מתערבבים זה בזה והופכים לחסרי משמעות, נתן טעם חדש למעשה שלי - טעם שהיה חסר לו זמן רב כל-כך. עצם המעשה, עצם הבחירה לחיות ולא לשרוד, לחלום ולא לישון - היא שנותנת טעם לחיים. חיים שמכוונים למרד, שמכוונים לשינוי, שמכוונים לעשייה. שמכוונים מתוך האדם ואל האדם, ולא לשום-מקום אחר. האדם במרכז, ואין עוד דבר מלבדו.
אלה לא היו רק מחשבות בראש שלי, זו לא הייתה תמימות. הנה, אפילו המציאות הוכיחה - "אהבה שאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם". הפחד, הבושה והמבוכה - נשארו במקומות שהייאוש המתסכל, המכרסם, נמצא בהם. והנה, כל חיי עכשיו מכוונים למקום אחד - אל החברה, אל הזהות, אל ההגדרה העצמית, אל האהבה ואל החופש.
כמה שאני אוהב בני-אדם. כמה שאני מאמין בהם.
|
נכתב על ידי
,
9/11/2009 22:57
בקטגוריות אבסורד, אהבה, אמונה, אידיאליזם, אנושות, הגשמה, המאה העשרים, חופש, מוות, מרד, צדק, קיום
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
