 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
אולי זה הצבע של הצומת שדהה?
יש שלב בחיים שבו אתה נדרש להטיח בעצמך אמת, שבו אתה מגיע לנקודת הרוויה של הכמעט, של ההחמצה, של הבינוניות המתמשכת. השלב הזה פוגע בך במקומות הכי כואבים, בהתמודדות הקשה והימיומית שיש לך עם בני-אדם, ברגשות החשופים, הכמעט ילדותיים, שמקננים בך כמו עוף דורס, שמוצאים בנפש בית, קרקע פורייה שממנה אפשר לצמוח.
בפרח הרעיל, הארסי הזה, שמאיים להכיש, יש לטפל. והרצון למצוא פיתרון דוחק אותך לשני פתרונות רדיקליים: האחד - לעזוב הכל, לברוח. להשלים עם העובדה שאי-אפשר, לוותר, והשני - להיות על-אדם, להיות מעל המוסר, להיות מעל הכל, להיות המושלמות, הדוגמה, הפסל החי.
שני הפתרונות לא קורצים לי, אך הצומת המתקרבת מחייבת בחירה ביניהם. ובינתיים, במהלך החיים הקטנים שלי, הפחדים חוזרים ותוקפים.
אם הייתי יכול להיות בן-אדם אחר - איזה אדם הייתי? מה יש בי שמקשה, שלא נותן לי להיות שלם?
הלוואי שהייתי במקום אחר. לא מנותק, לא שלא מצריך התמודדות - פשוט אחר. השגרה כל-כך מפחידה אותי, והיא נוגסת בי במקומות שעליהם איש לא מגונן.
אם הייתי חי את החיים האלה מההתחלה - איזה מין חיים היו לי?
הגיע הזמן לפתרון שיתלוש מהשורש, שיכשיר קרקע חדשה, שממנה אפשר רק לגדול. לעקור את הפרח הארסי ולשתול עץ, ששואף רק למעלה, רק גבוה, רק למקומות שהוא עוד לא היה בהם.
יש שלב בחיים שבו צריך לבחור בין טוב לרע, בין האמת לשקר, בין החיים למוות.
ובחרת בחיים?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
