על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש
הגות ורוח במוח חולה - תענוג לכל מעיינת וקורא |
 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
חזרתי הביתה לבד
לא התקשרת. לא התקשרת לשאול איפה אני, לא התקשרת לשאול איך היה. לא התקשרת אפילו לוודא אם אני חי, לא התקשרת לבכות עלזה שאני מת. בטח לא חשבת עליי, בטח נעלמתי לשישה ימים ואתה סוף-סוף נהיית חופשי, כבר לא כבול למחשבות שלי. ואני, כמו מפגר, לא הפסקתי לחשוב עליך, ואת השעתיים שישנתי בלילה בזבזתי בלחלום עליך.
לא ניסית ליצור קשר, בטח לא חשבת עליי כי אני כבר לא חשוב, כי כבר לא צריך ממני כלום. אני וחרדות הנטישה שלי כוססים יחד ציפורניים, ואתה רחוק, בבית הקריר שלך, כמה קל לך לעשות כל דבר שאתה עושה.
והיה לי טוב גם בלעדיך, צרחתי וחייכתי גם כשלא היית לידי, הצלחתי לחיות קצת גם בלי טיפת הנחמה המתובלת בפספוס שאתה מציף בי. ואפילו לחשוב עליך עשה לי טוב, כי דמיינתי אותך איתי בשק"ש, רק מחבק אותי ונושם לי באוזן, ולא יותר מזה, רק נמצא קרוב אליי... והיו לילות שאפילו לא הייתי צריך לדמיין.
ועדיין, היית כל-כך רחוק. אתה והחיים שלך במקום אחר עכשיו. וביום ראשון אצלול אל עוד חמישה ימים, רחוק ממך, רחוק מטעם החיים שלי, רחוק מהסיבה לחיות ומהסיבה למות. וככל שתהיה פחות בחיים שלי, ככה החיים שלי יהיו פחות בי, עד שאהפוך לקליפה ריקה שנודדת מנקודה לנקודה, מחפשת לעצמה משמעות, מחפשת לעצמה אותך.
ובכל-זאת היה לי טוב כשחשבתי עליך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
