להתחיל מאפ0

דגים מתבוססים בזרם

כיכר הלחם האבוד מושך אליו שאון מחריש.

תכף כבר יקום סופו מתוך המים השקופים

ושום דבר בו לא ירגיש.

הערבות המתות נחות על החולות

כמו גופה על קש.

צווחות הינשופים חדות

אך שום דבר אינו נרעש ושום דבר איננו מש.

לא איש ניגש לדרוש את פשר המהומה

ורק הערבות זזות על החולות ברוח

כמו גוף שהדמיון יוצק בו נשמה.

אך שום דבר איננו מש ושום דבר אינו נרעש

מהדממה.

הדגים בנהר נותרים בנהר

על אף כיכר הלחם, שכבר נטרף במים השקופים.

תקוותם ליבשה מציפה את הטרשה בגדות הרדודים

אך שום דבר אינו נרעש ושום דבר איננו מש.

הזרם נושא את הזכר ואכן- הזכר נסחף הרחק

ינשוף צווח וצועק, ולבסוף שותק ועף

אך הזכר כבר מזמן נסחף.

הדגים בנהר נותרים בנהר והכיכר בבטנם

בסוף שקוף כמו המים.