miss kitty fantastico

התאומות ואמא שלהן באנגליה, אז יש לי יום שישי "חופשי" וזה דווקא בדיוק בזמן, כי אני מותשת. לא מותשת בקטע ש-8 שעות שינה יכולות לעזור, אלא יותר בקטע של אין לי אנרגיות.

אולי זה החום, אולי זה בגלל שהעבודה שחקה אותי עד דק. הימים מתחברים לי; עד שמגיע יום שישי, אני מרגישה שעברו שבועות, לא 5 ימים. אני מחכה לסוף השבוע, אבל הוא עובר לי כהרף עין ואז שוב יום ראשון הארור.

הבוסית שלי ביקשה שכל אחד יגיד מתי הוא לוקח חופש, ואני היחידה שלא עניתי. אני דווקא צריכה מאוד חופש. החופשים האחרונים שהיו לי היו יום אחד בחוה"מ סוכות ויום אחד בפורים שבו החברה היתה סגורה. דווקא היה לי מתאים שיסגרו בתשעה באב, מאחר שבמילא הלקוחות שלנו לא עבדו, אבל עבדנו כרגיל.

אבל להישאר בבית, עם כל זה שלישון עד מאוחר זה כיף – זה לא חופש בשבילי. אין לי כסף לנסוע לשומקום ואין לי גם עם מי. יש לכם רעיונות לחופש בלי לבזבז הרבה כסף?

בכל אופן, ניקיתי את הבית, המכונה תיכף מסיימת את התוכנית, אני ריחנית ורעננה אחרי מקלחת ויושבת פה ומבלבלת לכם את המוח.

למרבה הפלא, אין לי פיגורי צפייה, וזה משהו שלא קרה לי כבר הרבה זמן, אז לראשונה מאז ever, אני אשב בערב עם ענבים (נקודת פינוק) ואראה "בונז" "און-ליין".

מחר יש מצב שאשים מאוורר בחדר מחשב ואתחיל לראות סוף-סוף את העונה החמישית של QAF שמחכה לי אולי שנה.

בערב אני גם אתיישב מול המחשב, כבכל ערב מאז שאחותי טסה, ואקשקש איתה על יומה ויומי.

אני זוכרת שפעם אנשים היו צריכים לשבור את קופת החזירון שלהם כדי לדבר עם יקיריהם ששהו בחו"ל. איזה כיף זה שהיום אני פשוט מדברת איתה במסן או בצ'אט של הפייס. אתמול דיברתי איתה ועם אמא שלי (בטלפון), במקביל. אמא בדיוק חזרה מחופש ביוון ואיטליה וסיפרה לי חוויות, תוך כדי שאני מתקתקת לאחותי את הדברים החשובים באמת (דהיינו כמה עולים מגפיים באיטליה).

אפרופו חום, הסבל שלי עבר אפילו את מה שליאופולד פון זאכר מאזוך היה מוכן לסבול (או יותר נכון אשתו), ואני חושבת מאוד בחיוב לרכוש מזגן, למרות שאני מאוד חוששת מהתחייבות כספית נוספת.

בכל סוף חודש אני ניצבת מול הכספוחור, ובעוד אני מכניסה את הכרטיס, אני מצליבה אצבעות עד שפרקיהן מלבינים ונושאת תפילה חרישית לאלוהיו של סטנלי פישר שהוא יתרצה וייתן לי כסף.

בפעם אחת מתוך שלוש אני מקבלת הודעה על המסך: "ביכולתך להוציא עד 10 ש"ח, מהי הפעולה הבאה שברצונך לבצע?"

הפעולה הבאה שברצוני לבצע זה למלא את האמבטיה ולהטביע את עצמי, אבל תודה שאתה מתעניין.

אבל, כאמור, ההתחממות הגלובלית קשה לי מנשוא, ואי לכך ובהתאם לזאת, אני כנראה אצטרך לעשות מעשה. גם תלתול לא מתפקדת מאז פרוץ הקיץ (אם ניתן בכלל לקרוא למה שהיא עשתה קודם "לתפקד"), כך שגם היא תודה לי.  

כנראה שנולדתי במזל עקרב עם אופק פיכס, אחרת קשה לי להסביר למה יש כל כך הרבה כתמים על הקארמה שלי, כאלה שקשה להוריד עם מטלית רכה של משקפיים.

אני תמיד מחפשת עבודה כשהמשק באבטלה.

אני תמיד מחפשת דירות כשאין (בחורף, למשל, או כשהדולר צונח אל מתחת ל-4 ש"ח).

בשבועיים האחרונים מפרסמים רק דירות עם 4-5 חדרים ובאינטרנט הכל לא אקטואלי.

לפני שבועיים ראיתי דיר(ה) בת שני חדרים, שהיו פעם חלק מדירה יותר גדולה, מוזנחים, עם צינורות חשופים, חדר אחד עם שטיח מקיר לקיר עם ארומה של שתן, וכיור עם ארון שהיו אמורים להיות מטבחון. המתווך רצה 450 דולר אבל אמר שהוא יכול "לשכנע" את בעל הבית לרדת ל-400. יופי באמת.

ביום חמישי שעבר ט' דרשה ממני לקבוע פגישה עם הבוס שלי לליבון היחסים. היא אמרה שהיא רוצה לקבל ממני מייל למחרת עם התאריך שקבעתי ושלא יהיה מאוחר מה-15/5.

את הרעיון היא קיבלה כשסיפרתי לה על אירוע שארע בערב יום העצמאות: במשך כל השבוע עבדנו, הוא ואני, על עבודת ייעוץ מאוד גדולה. יום לפני יום הזיכרון הוא ביקש ממני "לעשות לו טובה" ולקרוא מסמך שעסק בהסדר הקיבוצים, על מנת לבדוק שהכנסנו את כל הנושאים שנדונו שם. היו שם כל מיני מונחים משעממים כמו "בלון", "השבת מקרקעין" ו"קיבוצי נדל"ן", ולי היה התקף מיגרנה, אז אמרתי לעצמי: "לעזאזל, למה אני בכלל צריכה לעשות את זה" ודחפתי את הדפים בתוך ערימת השטויות שאני מחזיקה ליד המחשב. למחרת הרגשתי הרבה יותר טוב גם פיזית וגם מוראלית מאחר והייתי מלאת ציפייה לקראת יום עבודה מקוצר ופיקניק של יום העצמאות, אז עמלתי על החומר בכל זאת. הסוף היה שחטפתי צרחות כי הוא היה צריך לצאת לפגישה אחרת ולי היו דרושות עוד כמה דקות לסיים.

הלכתי אליו ואמרתי לו שאם הוא רוצה שאעשה עבודה טובה ויסודית, הוא לא יכול להתקשר אלי כל 5 דקות כי זה מוציא אותי מריכוז. החוצפה שלי רק הרגיזה אותו עוד יותר והוא סתם לי את הפה סופית. זה לא היה עובר לו בשלום אלמלא ישב שם גם אחד מהשותפים הזוטרים ולא רציתי לפתוח את הנושא בנוכחותו.

במבט לאחור אם הייתי מתחילה את העבודה קודם, הייתי גם מסיימת קודם, אבל זה אם אני יוצאת מנקודת הנחה שזה משהו שאני חייבת לעשות. תמיד היה ברור לי שילדות טובות עושות מה שאומרים להן, אבל ט' עזרה לי לשאול את עצמי מה אני רוצה ולכבד את רצונותיי ולימדה אותי להביא את עצמי למערכת יחסים.

בסופו של יום, כעסתי נורא כי הרגשתי ש"הגדלתי ראש" ובתמורה לא קיבלתי אפילו בדל של הערכה. נהפוכו. דבר כזה באמת גורם לך לחשוב על היתרונות שב"נצנוץ".

במהלך יום חמישי הכנתי מה אני רוצה לומר אבל לא קבעתי פגישה. שישבת היו איומים. במקום לנוח ולסדר את הארון הייתי מדוכאת ומתוחה. בסופו של דבר הגולם ש-ט' יצרה, קם על יוצרו, ובמייל ששלחתי השבוע כתבתי לה שהרגשתי מחויבת לעשות את זה כי היא אמרה, ולא בגלל שזה מה שאני באמת רוצה. כשעברתי על מה שהכנתי, הרגשתי שלאור העובדה שעברו כשלושה שבועות מהמאורע, הדברים נשמעים תלושים ואאוט אוף דה בלו, ושבעצם לא ברור לי מה אני רוצה להשיג מהשיחה. מהדברים השתמע כאילו אני מחפשת התנצלות וטפיחה על השכם, ולא היא.

מה שבאמת אני רוצה זו העלאה במשכורת. שיחה כזו, שהיא לא יותר קלה מבחינתי, צריכה להגיע מגישה ונקודת מבט אחרות לגמרי. בכל מקרה, אם יהיה לי מזל אקבל עוד 2 ש"ח לשעה. מה זה בדיוק פותר?

ממש לא ברור לי מה יהיה אתי.

Foul Mood. זה מתאר את זה די במדויק. טוב שיש בלוג לשחרר קיטור בחינם.

מאתמול התקף חדש של מיגרנה (אני אומרת מיגרנה כי הצלחנו לשלול הכל חוץ מזה ומגידול במוח). נסעתי אתמול איך שאני למפגש מועדון כתיבה ואחר כך לפגישה עם אינטרנלי, שאותה לא ראיתי מאוקטובר, והחלטתי שאני הולכת למצות את הערב הזה עד תומו וליהנות ממנו גם אם יפלו סביבי טילים, אם כבר הצלחתי לקבל לעצמי עוד יום שני (למרות הרמיזות של שותפתי לעבודה שהיא ביטלה בגללי שיעור נהיגה ופגישה בבית הספר).

עייפתי. נמאס לי להילחם ולהתאמץ על כל דבר: על דחיסה של סידורים/רופא/בנק/פגישות/חיפוש דירה ביום אחד (בלתי אפשרי, אלא אם כן אוכל להתפצל לארבע), על להילחם לא לעבוד בערב פסח (אבוד מראש), על לנסות לעבוד כמה שפחות בחג כדי ללכת לכנס "עולמות" (זהירות, הרעש שאתם שומעים הוא צחצוח חרבות).

כל דבר מרגיז ומקפיץ אותי. בא לי לחנוק את זאת שעישנה לידי בתחנת האוטובוס ואת זאת שדיברה בפלאפון בקולי קולות (לא ממש אכפת לי כמה מס הכנסה לוקח ממך, גיברת).

חבל שאי אפשר להמציא מין טיפקס מיוחד כזה שמעלים אנשים (הייתי משתמשת בו בשלב ראשון על הבוס שלי ועל השותפה שלי).

אה, ואינטרמייל בשיפוצים. אני כמעט יכולה לשמוע בעיני רוחי את השמן עם החריץ השעיר קודח שם.