אני יושבת באוטובוס, הנסיעה לא כל כך ארוכה, אבל לא מעניינת במיוחד. אני מביטה בגבר ובחורה לפנַי. הוא פונה אליה. אני מתבוננת בו ומצליחה לספוג בנקל את הבעות פניו ושפת גופו, באין מילים שיפריעו לי. אלו נדרסות תחת נהמת המנוע הרועמת, אך ממילא אינן חשובות.
הם לא מכירים, קרוב לוודאי שהוא מציג לה שאלה בדבר מסלולו של האוטובוס או משהו מעין זה.
היא אומרת דבר מה ומהנהנת בראשה והשיער שלה מבהיק את התנועה. עיניו מרפרפות עליה מפניה לחזה ומחזה לפניה, ואז מגע קל של שביעות רצון עולה בהן. הציון עובר.
* * *
אחותי ואני נפגשות ללא תכנון מראש, "אני קופצת לכפר סבא לחפש לי ז'קט," היא אומרת לי בטלפון, "את רוצה לחכות לי?"
אנחנו נפגשות בפתח של הקניון ומיד הודפות את עניין הקניות לזמן כלשהו בהמשך הערב, ומתיישבות בבית קפה. אני תוהה בקול איך זה שאנחנו לא עושות את זה לעיתים יותר תכופות, איך זה שחברות כל כך טובות שגרות במרחק של 10 דקות הליכה זו מזו, צריכות תירוץ כמו קניית ז'קט על מנת להיפגש.
לידינו יושב זוג. "הם בטח בדייט," אני אומרת לאחותי.
"איך את יודעת?" היא שואלת.
"הוא בוחש את הקפה שלו בכיוון השעון כבר שלוש דקות ברציפות," אני עונה לה ונזכרת במשחק שמזמן לא שיחקנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: