אז אני כבר יודעת מה זה בונה

מתחיל להיות IN העסק הזה

"בסיום הארוחה עוברים לטקס שתיית הקפה האתיופי, המכונה "בונה". בהתחלה מביאים לשולחן את הסיר המהביל בו קולים את פולי הקפה וכל הסועדים מביעים משאלה בעזרת העשן העולה מהפולים הקלויים.

אחר כך נמזג הקפה לכוסות על ידי החזקת הקנקן בשתי ידיים, והדנה מספר שעל פי המסורת אין לסיים את הארוחה לפני ששותים שלוש כוסות של קפה.

אין ספק שהביקור במסעדה לא מסתכם בחוויה הקולינרית בלבד ומתאים במיוחד לאנשים שרוצים לנסות משהו אחר, להכיר את התרבות האתיופית על קצה המזלג ולא מפחדים מטעמים חזקים. "

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3333213,00.html

לעניין "פרשת הדם - פרק ב’ ",עצוב לי לראות את החברה הישראלית ב"מיטבה", כלומר ב"מי-רעה". בתקופת פרשת הדם פרק א’ (1996), חוויתי מקרוב מאד את מה שקרה לאנשים מקרב יהודי אתיופיה בישראל, כאלה שעברו משבר אישי עמוק עקב הארוע. בעיקר הצעירים המוכשרים ביניהם, בשנות העשרים לחייהם, אלה שבחרו להקדיש עצמם לפעילות חינוכית או חברתית למען קהילת יוצאי אתיופיה, ועתה חוו את שפיכת מנות הדם שלהם כארוע טראומטי מאד. חלקם היו מרצים באופן יומיומי לחברה הישראלית על יהודי אתיופיה, עוברים ממוסד חינוכי אחד למישנהו ומתארים את החיים "שם", את הקודים התרבותיים שעמם באו לכאן, ומנסים להפחית מאי-ההבנות הבין תרבותיות בחברה הישראלית של אותו זמן. בהרצאותיהם היו אומרים ש"אמנם הצבע שלנו שונה, אך הדם שלנו ושלכם הוא אותו דם, כי תרמנו דם בצבא והוא כבר זורם בעורקי החברה הישראלית....". ואז התפוצצה להם המציאות הישראלית בפנים: ...וזאת, בארץ חלומותיהם! עליה חלמו אבותיהם ואמותיהם. ארץ שכדי להגיע אליה עברו מסע של סבל וגבורה דרך סודן שסיפורו עוד לא סופר במלואו, ובו איבדו הורים

,

תגובה של דר' גדי בן עזר

אני לא  ממוצא אתיופי,ממש לא.

מה שמרגיז אותי בכל פרשת הדם פרק ב הוא הגישה "הפולנית" של הממסד הרפואי.

אם באמת בעולם קימים  קווים מנחים לקבלת או דחיית תרומת דם לפי מקום גאוגרפי, תגידו, תסבירו תהפכו את המידע לאונברסלי מדובר וידוע  ולא משפיל.

ואם לא היו דברים מעולם ...אז.... מאד עצוב.

.

בכל מקרה, מגוחכת  המדיניות של לקחת ואחרי זה להקפיא ולגנוז...משהו פטרנליסטי.

האם לא ניתן לומר ולהסביר לאנשים ממוצא אתיופי מה המצב ולתת להם להחליט.

כדאי לפעמים לנסות.....