היום נכתב בוואלה שהתקבלה החלטה לקבל דם מיוצאי אתיופיה, אולם רק מילידי הארץ בלבד. שר הבריאות, יעקב בן יזרי, אמר שיש מקום לשינוי במדיניות הכוללת שננקטת כלפי האתיופים. בנוסף, אמר בן יזרי שהוא מצר על התדמית השלילית שנוצרה לעדה בעקבות ההחלטה לזרוק את הדם שלנו.
יו"ר מטה המאבק, גדי יברקן, אמר בתגובה: " זהו הישג למדינת ישראל, גם לנו הצעירים, הרוצים להשתלב בחברה הישראלית, לתרום את דמנו להצלת נפש בישראל". אני חייבת לציין שלי, באופן אישי, ההגדרה הזו עשתה ממש רע. אך לא אעסוק בזה ואבקש להתייחס לעצם העניין.
אומנם, שר הבריאות מצר על האפקט שהיה להונאה , שאנחנו תורמים בלי שנדע שזורקים זאת, ולהפליה, בין הדם שלנו לאחרים, אך למרות זאת ממשיך בשלו. אני רוצה לומר לכבוד השר שהבחנה אסורה, יחס מפלה, לא ממירים ביחס מפלה מסוג אחר, "מטושטש" יותר. נכון הוא שהפעם האפליה לא זועקת אלא מעודנת, אך עדיין מדובר באפליה. המניע להחלטה לקבל את הדם של הצברים האתיופים בלבד לא ברור לי. האם העובדה שהם לא נולדו באתיופיה מנתקת אותם מהשתייכות לאותה קבוצת סיכון? נניח שאשה שעלתה מאתיופיה היא אכן נגועה באיידס. מה, הבן שלה, יליד הארץ, לא יירש את המחלה? לו יש עמידות בפני המחלה רק כי הוא נולד בארץ?או לחילופין, לא קיים חשש לגביו שהוא עלול להידבק במחלה? אני תוהה אייך בסיטואציה כזו ניתן לאפשר לו "לתרום את דמו להציל נפש בישראל"?.
עם כל הכבוד להחלטה הזו היא לא שווה בגרוש. כאשר אדם ממוצא אתיופי, ולא רק יליד הארץ, נהרג האיברים שלו מתקבלים בברכה. אך כשדובר בדם אז חלילה שכן. ההפגנה שלנו הייתה על זה שהדם שלנו לא שונה משל ישראלים אחרים. מה תהיה ההפגנה הבאה, שהדם שלנו לא שונה מהאחים שלנו שנולדו בארץ?
הטקטיקה שבחר משרד הבריאות נועדה להשתיק אותנו ולא יותר. כואב לדעת שהטקטיקה המסריחה הזו, בשורה התחתונה, תצליח.
אין ספק שזוהי תעודת עניות למדינה, שלא משכילה למצוא קריטריונים נכונים להשיג את מטרותיה. כולי תקווה, ששינוי המדיניות הכוללת כלפי יוצאי אתיופיה ישיא פירות הראויים לאדם, ולא העיקר פירות.
לפני סיום, אבקש לציין לשבח את הפעילויות של מטה המאבק של יוצאי אתיופיה, על המלחמות שהם מנהיגים, ולחזק את ידם.
שנמשיך כולנו, יד ביד, להילחם על הזכויות שמגיעות לנו -בלי פשרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
