אוקי אז אני נראה לי הילדה היחידה מכל התאטרון שלא חיכתה לזה... למה?! כי קודם כל לא ידעתי מזה ודבר שני למה להפסיד כל כך הרבה לימודים ואח"כ יהיה קשה להשלים. אז בהתחלה התלוננתי כמה קשה... אח"כ התלוננתי כמה אנחנו מסוג'רים... אח"כ התלוננתי שאנחנו חוזרים מאוחר... ו... כן אני חייבת להודות: אני פשוט אוהבת להתלונן! אני נהנתי מכל רגע שמה היה לי ממש כיף, במלוא מובן המילה... היב'ניקים הם אנשים מדהימים ויהיה לי ממש קשה להפרד מהם בסוף השנה, ואני ממש ממש ממש לא רציתי שהצוות טכני יגמר ממש לא!
כמה שזה אולי היה קשה לפעמים היינו כולנו יחד וזה היה ממש ממש כיף... התחושה הזאת של המשפחה! לא רק בינך לבין עצמך אלא בינך לבין אנשים שעוסקים באותו מקצוע אבל עם ניסיון גדול יותר! אני חולה עליהם פשוטו כמשמעו!
הם מדהימים!
היום שעשינו פירוק היו לי דמעות בעיניים. לעזוב את כל מה שבנינו ועשינו. אז אתם יכולים להגיד מסונג'רים. אתם יכולים להגיד פראירים ואתם יכולים להגיד גם חוויה ענקית וחוויה מדהימה שאני לא אשכח אותה!
לראות את הדבר האמיתי חי על הבמה ולדעת שאתה שותף לו. להשתתף גם אם זה בסצנה קטנה, בהצגה ולהופיע שוב ושוב ולמרות זה אף פעם לא נמאס לך. היום כשהייתה ההצגה האחרונה, מתן (אחת השחקניות) אמרה זהו ביי ביי פאני (הדמות שלה) אני לא יהיה את יותר... זה היה ממש עצוב אבל מצד שני זה ממש ממש כיף בטח להתחבר לדמות כל שהיא, עד כדי כך שהיא חלק ממך! חחח היא עשתה מעין דיאלוג עם עצמה (הדמות היא פרחה)....
מחר אנחנו יוצאים כולם למסעדה וחלק משתכרים... יהיה כיף :]
וואי ובאמת אנשים תסתכלו על הצד הטוב של החיים! ברגע שאתה מסתכל על מה טוב פתאום דברים מסתדרים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
