Things I’ve Never Said

אז אחרי הפוסט הלא מובן שהיה לי שמקודם הייתי צריכה להביא הסבר מתאים למה שהיה...

אז אני יסדר לכם רק את העינינים בראש כי אין לי כוח לפרט... ביום שני התנשקנו... והכל היה רגיל כולל האסמסים שלו שנשארו אותו דבר.. ובאמצע יום שלישי הוא אמר לי שהוא לא רוצה קשר וזה לא ילך... אז זה לא בגלל הנשיקה בגלל שהוא יזם אותם (אם רע לך אז למה?! חחחחח אז זה אולי ניחום קטן), אבל זה בגלל שהוא מאנייק ושעובר עליו משהו שזה ממש לא מעניין אותי מה...

אז השיחה שלנו באיי הלכה ככה... אני שאלתי מה עבר עליו בבצפר שהוא אמר לי את זה הוא אמר לי שזה לא ילך ואז שאלתי אותו את שאלת המחץ: מה השתנה בין היום לאתמול...אז הוא אמר את המשפט הכי טיפשי... ולפי מה שהבנתי גם הכי לא נכון שיש..: "לא אמרתי שאני רוצה אותך אמרתי שאני שמתי עלייך עין... יש הבדל.." חחח באותו רגע הבנתי שיש לי עסק עם חרא של בנאדם..

סבבה אז בכיתי כל היום.. אבל באותו הזמן גיליתי כמה דברים: קודםכל שיש לי את החברות הכי טובות שיש שאני לא הייתי מחליפה אותם בחיים. דבר שני שיש לי אינסטינגטים ממש אבל ממש טובים כי הייתה לי תחושה שההתלהבות שלי תהרס... ועוד משהו קטן... למדתי כחלק מההתבגרות הפנימית שלי שברגע שלא טוב לך תצחק על זה... אתם לא יודעים כמה זה עוזר... זה לא נקרה כאילו ברחתי מהמצב ע"י כך שצחקתי עליו... כי בכל זאת בכיתי על זה יום שלם.. בעצם התגברתי עליו ע"י כך שצחקתי על זה...

שמעו אני לא יודעת איך זה נשמע לפי הרצף של הבלוגים אבל אני לא ילדה דכאונית... אני גם לא ילדה עצובה... אני ילדה מאושרת... ממש ממש טוב לי... וגם כביכול שקורים לי דברים רעים אני שומרת על הדברים הטובים... אתם מכירים את זה שאתם נותנים לאנשים עצות אבל לא מיישמים אותם עליכם? אז זהו שבקטע הזה אני דווקא כן ניסיתי להקשיב לעצמי...

אז היום יום חמישי ולא יצאתי בגלל הסיבה העיקרית שאני עייפה! אבל ממש ממש ממש ממש עייפה!

לא יודעת היה לי היום יום ממש כיף הייתי עם אמא וליאור כל היום... יום מהנה במיוחד... בקניון במקדונלדס בלאגנים...

ועוד סיבה זה שקר בחוץ ולא שווה לצאת לקצת זמן- אחרי שראיתי שאם אני חוזרת מאוחר אני פשוט לא קמה לתיאטרון...

והוא עולה לי בראש עכשיו... באתמול הוא היה כל היום בכיתה נראה לי והוא בקושי יצא החוצה והיום בכלל הוא לא נראה לי הגיע... זה ממש ממש ממש ממש אבל ממש לא נראה לי שזה בגללי, נראה לי שזה בגלל שמשהו באמת עובר עליו... ותאמת זה מזה לא מעניין אותי... אבל חשבתי על זה שאם הייתי יוצאת היום לעיר... הייתי רואה אותו... הייתי אומרת לו כנראה שלום... והיינו במאין אוירה מוזרה כזאת... לפני שלושה ימים התנשקנו... זה לא נתפס... איך דברים משתנים... דווקא אני כן שולחת לו הודעות... שלחתי לו היום אחת אבל הוא לא היה... או שהוא פשוט סינן... אבל זה פחות נראה לי, כי לפי מה שהבנתי הוא לא היה היום כמעט בבית...

וואי זאת הרגשה מעצבנת... זאת כבר לא הרגשת הפספוס שהרגשתי אז.. כאילו הוא כבר לא אוהב אותי... זה הרגשה של זה לא יהיה יותר... זה נגמר ולתמיד.. ולא רק מבחינתו אלא גם מבחינתי... בואו נגיד ככה במידה והוא ירצה שנהייה ביחד כמו שהיינו, קודם כל הוא יצתרך לתת לי הסבר...דבר שני הוא יצתרך לספוג ממני הרבה חחחח הרבה מאוד... במידה מסויימת אני רוצה שהוא יבכה בגללי.. אז נהיה ביחד... אבל את החלום הזה אני משאירה בצד... זה כבר לא חלום... זוהי מאין מחשבה שתעוף לה עוד 5 דקותת... אני כבר פחות חושבת עליו... ואם אני חושבת זה לא בקטע שאני רוצה לראות אותו ... אלא ההפך שאני מפחדת לראות אותו... מפחדת שהוא אולי יהיה אדיש אלי.. שלא נהיה ידידים... שמעו אני ממש רוצה שנישאר ידידים... אני מדברת הרבה על כמה שאני שונאת אותו ושאני אהיה צבועה אליו אבל בכל זאת... אני רוצה שנהיה ידידים... 

שאני חושבת על זה עכשיו... אני ממש לא רוצה להיות עכשיו בעיר עם כולם... ואיתו... אני לא מתגעגעת... אני רוצה שהוא יחשוב עלי... שהוא יחשוב למה אני לא פה... שהוא יחפש אותי.. אני משערת שעם כל הכבוד גם אם הוא לא רוצה אותי יותר (וכנראה שזה באמת ככה) אז הוא ישים לב שאני לא שם...

אז בנימה מאושרת זו (והיא באמת מאושרת אם לא הבנתם) אני מסיימת את הפוסט שבעצם סוגר תקופה של חודשיים וחצי בערך של תהמולות שלי סיביבו ותהמולות שלו סביבי. קשה לי להבטיח שאני לא אדבר עליו...אבל אני בטוח לא אדבר אליו בתקווה שנחזור (אלא אם כן יקרה מה שאמרתי שאני ממש לא מצפה לזה או משהו)... אז אני בשלבים לשכוח אותו. ואני מאמינה שבמצב המתקדם שאני (ובקצב שדברים קורים בזמן האחרון), אני תוך שבוע אפילו פחות מצפה לשכוח אותו ואולי אפילו למצוא מישהו חדש... :]