פרה ליקקה אותי

המוות שלי.

חלק א' – ( 8 לאוקטובר 2007 )

אני כל כך אוהבת אותך זיו, היום אתמול כמו מחר כמו לפני חצי שנה.

אני זוכרת מי אתה, איך אתה עובד, איך אתה מרגיז אותי ואיך שאתה מתאמץ או התאמצת בשביל הקשר שלנו.

אני יודעת כמה אני חשובה לך ואיך שאתה לא יכול לשלוט בעצמך כשאתה מקלקל דברים.

אני יודעת...

מה זה משנה מה אני יודעת או ידעתי, כל זה נעלם עכשיו בתוך כל הבולשיט הזה.

הגיע הזמן לדבר אמת.

בתוך הדרמה האין סופית בראש שלי, בתוך השקרים הלבנים, בתוך השתיקה ששומעים ממרחקים בתוך הבלבול האין סופי אבדתי.

כבר מזמן אני חושבת... הלכתי לאיבוד.

רציתי להיות דבר אחד דבר מסוים שלא יכולתי להיות.

רציתי להיות מתוחכמת, יצירתית.

להיות נחמדה וחייכנית. לוותר על דברים שאני לא ירוויח מלהילחם עליהם, להיות שלווה במחשבות שלי, להימנע ממלחמות שאני לא ינצח ולא אתן לאף אחד לנצח ממילא, להיות אוהבת ותומכת. רציתי (במוחי) שכל השאר וזאת אומרת מה שאני יקבל מזה יבוא לבד.

לא הייתי כל הדברים הנ"ל, אולי אני לא כזו בכלל ורק רוצה לרצות להיות.

דברים לא יסתדרו מעצמם והקשיחות שלי לא תוביל אותי לשום מקום.

רציתי שיהיה לי אביר עם שריון ענק עמיד בפני בולשיט שיעטוף אותי בכל פעם ולא ירפה.

ראיתי את האביר שרציתי שיהייה שלי מרפה ממני כל פעם מחדש והפכתי אותו לחלש, הפכתי את הבנאדם שאני אוהבת יותר מכל דבר אחר בעולם המזורגג הזה לחלש.

רציתי שהוא יוכל לסבול אותי, להתמודד איתי ולתת לי להיות חלשה מתי שאני רק ירצה.

אבל זה בדיוק העניין התחזקתי על חשבונו בתוך חלום שלא היה, מה שמזכיר לי... עשיתי את זה בעבר.

החלשתי את תומר שגם לא החזיק ברשותו שריון עמיד במיוחד. התחזקתי על חשבונו, על חשבון מי שאי-פעם היה יקר לי. יקר לי עד מוות אני אעז להגיד.

הסתרתי את מעשי ברשת הגיון, שנאה ותעתועי מוח.

איך אני יקרה לו.. אני לא אמורה להיות. הייתי חרא הייתי כל כך חרא איתו שאין מספיק מילים לתאר את ההרגשה הזו.

לא נתתי לו לאהוב אותי, לא נתתי לו לדעת אבל שמרתי אותו במין בועת זכוכית מושלמת שכזו שבה יש לנו מערכת יחסים ואנחנו מנסים להגיע לאנשהו אז אנחנו מדברים ורבים והכל לטובה.

אבל זה לא נכון!! זה רק חלק מהבועה הדפוקה הזו שהכנסתי אותו אליה.

לא הייתה לנו מערכת יחסים. לא היו לנו שיחות אמיתיות שמשמרות את הדבר הקדוש הזה, הדבר שאמור להיות, או לפחות מה שאני רוצה שיהיה לי מתוך איזשהו מושג שמגיע לי.

לא מגיע לי!!!!!!

לא מגיע לי אהבה או מערכת יחסים קדושה ויקרה.

לא מגיע לי לשחק ככה בבן אדם ולטעון שאני אוהבת אותו.

לא מגיע לי לחשוב שיש לי את הזכות להיפגע או להיעלב, או לעשות ריב משטויות שהוא אמר בצחוק.

מגיע לי להיקרא כלבה ומניאקית וחסרת לב.

מגיע לי להרגיש ריקנות מוחלטת להסתכל במראה ולא לראות כלום אך להסתובב כל היום בהרגשה עצמית ושנאה שאני חשה כאשר אני מרגישה את העצמי הזה.

מרגישה מי אני, מי נוצרתי ונבניתי להיות בלי להכיר את עצמי באמת ולהאשים את כל העולם על החרא שאני.

מגיע לי לחשוב שאני מיוחדת או יפה או חכמה, או שיש בי משהו ודרכים נורא יפות להראות לאנשים את זה...

מגיע לי!

מגיע לי לסבול ולא לראות את האמת, מגיע לי לחשוב דברים לא קיימים ולהתאכזב שזה קיים.

בגלל זה הזיכרון שלי עזב אותי, גם לו היה יותר מידי קשה להתמודד איתי.

מגיע לי.

קשה לקום בבוקר
לפקוח ת'עיניים
והמיטה ריקה
חושך וקר
אני לשכוח מתאמצת
ולפתע מתכווצת
לזכרון יקר
ראשך על הכר.

קשה בלעדיך
כי נגעת בי
כל כך נגעת בי
ומה שבינינו נגמר
קשה בלעדיך
כי נגעת בי
כל כך פגעת בי
ומה שבלב עוד נשאר.


חוזרים עכשיו הביתה
עוצרים לשתות בדרך
בכל הסמטאות
האור כבר עולה
אני שותה ומתרחקת
ויד זרה אותי חובקת
סביב קולות של צחוק
וטוב לי עכשיו
טוב לי ורע