פרה ליקקה אותי

זבל, כלום, ריק וחרא זה מילים חדשות לחלוטין שאפשר למדוד על פי כמה העיניים נפוחות בבוקר.

אני לא מבינה, אני לא יודעת איך הגעתי למצב הזה.

המצב הזה כל כך חדש לי, בחיים לא ראיתי את העולם ככה, בחיים לא ראיתי אנשים קרובים אלי ככה.

אני הייתי בטוחה שהעולם עובד לפי סכמה שבניתי לעצמי בראש ופתאום מגיע (או יותר נכון הולך) אדם שמשנה את הכל, איך אני רואה את עצמי, ואיך אני רואה בני אדם.

הדבר הכי חזק שגיליתי היה מה אני מסוגלת לעשות ברגעי יאוש.

בהפלגה שעשיתי לפני כמה חודשיים חברה שלי ואני ישבנו על הסיפון בלילה והיא דיברה איתי על חבר שלה, היא אמרה שהיא מפחדת שהוא יעזוב אותה כי אולי פתאום יום אחד הוא יבין שכל הקשר בנוי על הרגל והוא לא אוהב אותה יותר, היא אמרה שהיא לא תוכל להמשיך לחיות ולא תדע מה לעשות עם עצמה.

אמרתי לה שעם הוא לא יאהב אותה היא בטוח לא תרצה להיות איתו, היא אמרה בבטחה שהיא כן. לא האמנתי לה והייתי בטוחה שזה שטויות שלא יכולות לקרות.

עכשיו אני מבינה, אני יודעת בפעם הראשונה בחיי מזה להיות כל כך למטה בשרשרת המזון שאפילו לעיניים נמאס להיות אדומות והם רוצות לברוח מהעולם הזה.

אולי הזמן יעשה את שלו כמו שכל קרובי דאגו להבהיר לי אבל ביינתיים אני רק רוצה להתעורר מהחלום הרע הזה לצידו ולחבק אותו.

מעניין אותי על מה הוא חושב? עם רע לו? עם המחשבות שלו כוללות אותי וסוג של חרטה אולי או שזה רק רגשות נחיתות של עצמו? מעניין אותי עם באמת יותר טוב לו בלעדיי כמו שאמר, או שהוא מתגעגע לפחות קצת אלי ולא רק למקומות המיוחדים לנו.

בחיי לא האמנתי שאהבה או רגש מסוגו קיימים, כנראה גם שלא ידעתי עד לפני שלושה שבועות מהו רגש.

זה באמת כל כך מפוקפק שאני יכולה לאהוב ולרצות לטובתו של אדם אחר בזמן שהוא לא חש ככה כלפי?

הוא באמת עבד עלי?

או שאמר מילים כאלו כדי שיהיה לי/לו יותר קל לעזוב??

שמישהו יתן לי תשובות מחורבנות!!!!

שמישהו יקח את כל הזכרונות מהראש שלי.

שמישהו יעקור את הרגשות האלו שאני שונאת להרגיש בלעדיו. רגשות שבמקרה התגלו כלא חיוניים כשהוא לא מרגיש אותם או יודע עליהם.

HHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH HHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH

HHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH

HHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH

HHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH HHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH