(...YES! I’’m HOT! (or just crazy

 

הדברים שהפכו את הצפייה בסרט לקשה:

1. נאצים. ולא נאצים מצחיקים, אלא הנאצים הרעים שאנחנו רגילים לראות בסרטים מבוססי השואה. לא משנה שטרנטינו חתום על הסרט, עדיין קשה לי לראות נאצים על המרקע בלי לחוש אי נוחות.
2. אחזק את דברי מיסטר אינגליש: אלימות זה טרנטינו, אבל אלימות+נאציזם=ראליזם. אין מה לעשות בנאדם, זה כבר פחות מצחיק ויותר מעורר חלחלה. מלבד הסצנה בסוף הסרט כמובן.
3. כשהנושא שלך הוא נקמה בגרמניה הנאצית, קשה ליצור סגנון ואווירה מעניינת ולא קשה ואכזרית ואפורה ומזעזעת כמדים המעוטרים בסמל הידוע לשמצה.
4. דמויות ללא עומק. מלבד שושנה שעל הרקע שלה אנחנו לומדים בתחילת הסרט אנחנו לא באמת לומדים להכיר את הרקע של הדמויות האחרות וגם לא נהנים לגלות רבדים שונים בהן פשוט כי אין. התאכזבתי לגלות שמלבד הנס המרושע שהיה דמות מצויינת, אף אחת מהדמויות לא הציגה לנו באמת צד נוסף לאישיותה או לפחות עומק שיגרום לנו לאהוב או לתאב אותה כאילו היתה מציאותית. אם להזכר באחד מסרטיו האחרונים-קיל ביל, כל דמות בסרט השאירה רושם כה רב, שנראה אתכם שוכחים אותם.
5. המוסיקה-לרוב קלעה, אבל לפעמים התמיהה. מה למוסיקה ספרדית וקטע גרילה מחתרתי בו חייל גרמני עומד למשפט שדה בידי המנוולים?
6. קטעים פשוט לא מוצלחים בסרט. שיחות מקושקשות ולא מעניינות, סצנות ארוכות מדיי(פאב, מישהו?), קלישאתיות, אובר דרמתיות ופשוט מחסור מורגש בשנינות, האומנות וקריצת העין של הבמאי המדובר. היכן הסגנון והסטיילינג של קיל ביל, ספרות זולה וכלבי אשמורת? היכן הטקסטים המושחזים, החוכמה והשנינות? היכן הקטעים האלמותיים שאנחנו תולים כפוסטר על קירות הבית?
7. השימוש בגרמנית, צרפתית ואנגלית במעורבב.
8. קרקפות. זאת של לוסי לו בקיל ביל לא הספיקה לך?

 

 

הדברים שהפכו את הסרט לשווה צפייה:

1. הנס לנדה-הדמות שעשתה את הסרט. נראה כאילו אפילו טרנטינו מבין זאת בשלב מסויים וחוזר לתת לכריסטוף וולץ המצויין יותר ויותר זמן מסך. הדמות נושאת עצמה בכל כך הרבה הערכה עצמית, כבוד, אמונה ורוע טהור שקשה שלא לשנוא ולהתפעם ממנה כאחת. וולץ מפגין יכולות משחק משובחות הכוללות שפת גוף כל כך משכנעת ומרתקת שבסצנות כמו אכילת השטרודל לא יכולתי להסיר ממנו את עיני. למעשה הדמות הפסיכוטית כל כך מרתקת, מצחיקה, מפחידה ומוצלחת(נגמרו לי התארים) עד שלא פעם שכחתי מקיומם של ארועים אחרים לחלוטין! הג'וקר של טרנטינו-ללא עבר ובעל חוש צדק מעוות.
2. הסגנון הטרנטינואי שלמרות שקשה להבחין בו בחלק מהזמן, צץ לו ברגעים הנכונים כדי להזכיר-אני כאן. למשל התקריב האיטי על שושנה בשמלתה האדומה, הצופה מן החלון בעוד פניה משתלבות עם פני השחקנית בכרזה שברקע, וכמובן רגע לאחר מכן בדגל הנאצי. רגע של צבע הוא רגע של גדולה בידי טרנטינו.
3. סצנות מופת. על אף שלסרט סצנות מאכזבות, הרי שסצנות אחדות בסרט מחפרות על חברותיהן ללא נקל. למשל סצנת השטרודל וסצנת הקולנוע.
4. כי סוףסוף היוצרות התהפכו, והיהודים הם אלה שגורמים לנאצים לרעוד מפחד בעודם טובחים בהם ללא רחם.
5. לשעה קלה אפשר היה לחוש את אווירת סרט המתח המהודק אך המתעתע שטרנטינו יודע ליצור בסרטיו.
6. ההקפדה על צילום של הפרטים הכי קטנים-הכי טרנטינו.
7. המוסיקה המדויקת(לרוב) והמתאימה ומנוגדת כל כך לאותו קטע. אהבתי במיוחד את האווירה שהיא השרתה בתא המקרין בסוף אחרי ההתרחשויות שם.
8. אינספור קטעים מצחיקים וקולעים. איטלקית במבטא דרומי, סצנת פני צלקת, נקמה מהגהנום ועוד.
9. השימוש בגרמנית, צרפתית ואנגלית במעורבב.
10. הופעות אורח משעשעות כמו מייק מאיירס.
11. הבדיחה על עברו הקולנועי של בראד פיט. כן זאת שאתם חושבים עליה.

 

 

זה רק אני או ש:

1. דניאל ברול שמגלם את פרדריק זולר-החייל הגרמני הצעיר והמהולל, נראה כמו גרסה צעירה של יואן מקגרגור?
2. לאתר סרט מגיע איזה חבטה הגונה על השמטת כריסטוף וולץ מרשימת השחקנים בסרט? כן כי את מייק מאיירס על כל 5 דקות הופעתו מגיע לשים במקומו...
3. טרנטינו הוכיח שוב את הפטיש שלו לבלונדיניות, לכפות רגליים ולמוחות?
4. בראד פיט היה מגוחך באופן ממש מוצלח?
5. יש איזו תחושה שאת המערבון היינו מעדיפים לראות במערב הפרוע (מבויים ע"י טרנטינו) ואת הזר הארופאי היינו מעדיפים עם טאצ פילמאי אירופאי (מבויים ע"י טרנטינו)? אוף, מה הוא יעשה עכשיו כשהוא מחק את שניהם בבת אחת?
6. כולם אומרים שזה או הסרט הכי טוב של טרנטינו, או הסרט הכי גרוע שלו. מה נסגר אנשים?