אף אחד לא ישפיל את מדינתי ככה.

אומנם אני לא ילידת הארץ, אבל עליתי לכאן בגיל 8 חודשים ולא משנה כמה ההורים ינסו להנציח בזכרוני את הטיסה לכאן, גם את זה אני לא זוכרת.

הם לא מרגישים כמוני, אני בספק אם ילכו לקלפי בכלל.

אני לאומת זאת, מרגישה קצת אחרת. כמעט 21 שנים אני נמצאת כאן, במדינה הזאת, ואני לא יודעת אם זה האקלים, השפה, התרבות או החיבור לשורשים היהודיים אבן אני כן מצליחה למצוא את מקומי כאן, יותר מזה, אני לא מצליחה לדמיין את עצמי באף מקום אחר.

כמעט 18 שנים חלפו מאז שהגעתי לעיר, וגם אחרי 18 שנים עוד יש לי מה ללמוד בה, מה להכיר בה או אפילו את מי להכיר בה.

אנשים כאן אולי לא יודעים, אבל למרות כל הדיבורים על לעזוב את המדינה הנוראית הזאת ולמרות המצב הביטחוני הקשה ולמרות האפליות בין האשכנזים לספרדים ולמרות הממשלה המושחטת ולמרות ההבטחות שאף אחד לא מקיים, כולם נשארים. למה? אתם שואלים? כי עמוק בפנים כולם נלחמים על משהו, כולם נלחמים על המדינה הזאת, על מצב ביטחוני טוב יותר, על שיפסיקו האפליות, על שיהיה ממשל אמין, שיהיה במה להאחז. ואז, כשתתפוגג התחושה הרעה הזאת ונצליח לחיות בשלווה במקום הזה שכולנו אוהבים, יוכלו הציפורים לעזוב את הקן ולעשות דברים טובים במקום אחר. רק אז.

אז אני אומרת לעצמי, אם אנחנו כבר "תקועים" במקום הזה, בואו נפיק מזה דברים טובים, למשל, בואו נצביע.

אנחנו בורג מאוד מאוד קטן במערכת מאוד מאוד גדולה שנקראת ממשלה. ממש במיקרה כל 4 שנים ניתנת לנו ההזדמנות הנפלאה ששמה בחירות, לבחור לנו מנהיג חדש שהדרך שלו הכי קרובה להשקפה שלנו ולהעלות את האחוזים של המדינה הזאת להראות כמו המדינה שתמיד האמנו שהיא צריכה להראות.

זה לא דורש מאמץ גדול מידי, הרי לכולנו יש קלפי על יד ביתנו ולכולנו יש השקפה כלשהי שדומה לאחת ההשקפות של המתמודדים על הרשות, לכן נעשה אחד ועוד אחד, לא נהיה ישראלים עצלנים וביום שלישי הקרוב נלך לקלפי הקרוב ביותר ונשכיל לתוכו את הפתק. הפתק שמעלה את מאית האחוזים של אותו מנהיג שאנו מאמינים בו, וכך אולי יצליחו הציפורים לעזוב את הקן בנחת מהדורות הבאים, שהרי הם אנחנו. הלא כן חבריי הבוחרים? הרי אם נתייאש עכשיו, איך תראה המדינה עבור ילדנו?

צולם ביפו.

מה שמזכיר לי, הוא עוד לא התקשר מאז... וכבר תירגמו את הספר השלישי לעברית!

בקצב הזה אני מסיימת את הטרילוגיה עוד לפני שהוא בכלל נזכר שאני קיימת. 

יום בחירות שמח:)

אני מודה. אני מודה שלא הצלחתי להתאפק ולחכות לעמיתה מהעבודה שתסיים לקרוא את הספר לכן קניתי אותו לעצמי.

היצרים השתלטו עליי, הרגשתי שאני חייבת, לכן רכשתי אותו במהירות האור והאמת שכבר סיימתי לקרוא אותו!

הסופרת הייתה חייבת לעבור איזה שהיא חוויה מינית שנוגעת לסיפור הזה, אחרת אי אפשר לכתוב עלילה מסוג זה עם 0 ידע, כמוני.

בחלק השני של הטרילוגיה, 50 גוונים של אופל, יש יותר עלילה מסקס וזה מרתק אותך יותר לחוש ולהכיר את הנכתב בין השורות.

מזוג שחולק חוויות מניות מפתות ומחרמנות, הפכו השניים, אנה וכריסטיאן לאוהבים.

זה אחד מהדיונים האלה שאפשר להתווכח עליהם שעות ואפילו ימים: האם יכול זוג סטוציונרים להמשיך לקיים "מערכת יחסים" שבנויה על

סטוצים בלבד, ללא כל התחייבות ומבלי לערב בזה רגשות?!

אני מאמינה שזה בלתי אפשרי. לא יעלה על הדעת ששני בני אנוש מאותם המינים או ממינים שונים יקיימו יחסי מין באופן עיקבי ולא מחייב 

ויערבו משיכה, תשוקה, להט, חרמנות ונגיעה ויהנו מזה בצורה מספקת, ואז יום למחרת התנהגו כאילו כלום לא קרה. זה בלתי אפשרי.

בסופו של דבר המוח מקבל מסרים, שוואלה, אולי יש משהו אחר שגורם לכל הפעלים האלה לצוץ.

אני אארוס ואוסיף, בסוף הם מתארסים.

מומלץ בחום, ואפילו יותר מהחלק הראשון:

אוי איך שכחתי?

נפגשנו...

אני והלוחם החסון והכובש.

אומנם העברנו רק שעה וחצי יחדיו, אבל זה הספיק לו כדי להפעיל את קסמיו הלא הוגנים עליי.

עכשיו כשאני חושבת על זה, זה היה הדייט הכי טוב שהיה לי כל חיי, ולא, אני לא מגזימה.

אחרי הנגאובר כבד שלא עזב אותי ממסיבת הסילבסטר, יצאנו לאכול יחדיו סושי.

וואו, בחיים לא נהנתי ככה מסושי, או מלהסתכל עליו, לא החלטתי מה זה היה בסוף...

הוא אפילו לא הטעם שלי, אבל הצחוק והחיוך שלי התגלגלו ופעלו ללא הפסקה ובאופן טבעי לחלוטין.

השלמו פערים, מה כל אחד עושה בחייו וקצת מחוויות השחרור, קצת פלירטוטים שהאדימו את פניי.

שעה וחצי עברו כמו שניה וחצי והנה הגיע הזמן שכל אחד ילך לדרכו שלו.

אנחנו מגיעים לתחנה המרכזית, שם אמורות להיפרד דרכנו, והופ הוא שם לב שנשארו לו בדיוק 2 דק' להספיק לאוטובוס.

שיט, זה מה שיש לי לומר.

הוא פשוט חיבק אותי חזק וברח... ברח!#$#%$%#$

אין ספק שהוא השאיר לי טעם של עוד, הוא סיים את העסק בצורה אלגנטית כהרגלו כשסימס לי בהודעה שהיה

לו כיף מאוד ושאנחנו צריכים לעשות את זה יותר, ואם במיקרה אני נמצאת במרכז לא להסס ולהתקשר, הוא אפילו התעקש.

חזרתי מהופנטת לביתי, מה הוא עושה לי? מה שמעניין אותי יותר, האם רואים עליי מצבים טיפשיים שכאלה?

מעבר לזה, אני תוהה עם קורא את הטרילוגיה המדהימה של 50 גוונים...