העצבות שלי חזרה והיא לאט לאט מחרסמת.
אני מנסה לתפוס את החיים שלי בידיים, לחזור לספורט,
להקפיד על הסדר, לעזור למי שצריך, לרצות.
לא טוב לי, בסה"כ. לא טוב.
זה מתחיל בקטן, במשהו אחד שמוריד ועולה לאט לאט.
אני נפגעת מהר בזמן האחרון, אני עצובה הרבה, שותקת הרבה.
אני מרגישה שאני כבר לא יודעת מה אני באמת רוצה, מה באמת עושה לי טוב..
אני לא סומכת על אף אחד יותר, שומרת את הדברים שלי לעצמי אבל נמצאת שם בשביל כולם.
אנשים הם אגואיסטים בסה"כ - זה מה שלמדתי בחודש-חודשיים האחרונים.
אולי אני אהיה לעצמי? לבדי?
אני חושבת שזה התחיל בפגיעה ההיא ושזה פשוט לא מצליח להתאחות כמו שצריך.
אני מפקפקת בעצמי הרבה, עוצרת בעצמי, מהססת.
זה קשה לשים את האצבע על זה - על מאיפה זה מגיע, על למה, איך, מאיפה.
אולי אני צריכה לעשות מה שנראה לי מהלב ולא מה שנראה לי מהראש.
" . . Suddenly something has happened to me, As I was having my cup of tea
Suddenly I was feeling depressed - I was utterly and totally stressed
Do you know you made me cry?
Do you know you made me die?
So take my hands and come with me - We will change reality
So take my hands and we will pray- They won't take you away
They will never make me cry, no
They will never make me die
And the thing that gets to me, Is you'll never really see
And the thing that freaks me out, Is I'll always be in doubt
It is a lovely thing that we have - The animal instinct . . "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Y.S:)