אני חושבת שהמילה הכי טובה להגדיר את החיים שלי כרגע זה בלאגן.

אני נמצאת במקום כזה שלא משנה באיזה מובן בחיים שלי הוא לא טוב.

לא באהבה שלי.

לא במשפחה שלי.

לא בצבא.

לא כלום.

כולם אומרים לי שעדיף להמשיך הלאה, לעבור את זה,

לזרוק את הדברים הרעים.

אבל זה לא ככה באמת - נכון?

אי אפשר פשוט לעשות את הקאט הזה בחיים ולהחליט - וואלה, שימותו.

שימות העולם. שימותו הבעיות.

אי אפשר - זה לא עובד ככה.

אז מה כן? מה אפשר לעשות? מאיפה להתחיל?

זה כמו שהחדר מבולגן ואתה אומר לעצמך מחר אני מסדר, מחר אני מסדר, מחר אני מסדר.

ואז הבלאגן נהיה רק יותר ויותר גדול.

ואתה כבר לא יודע מאיפה להתחיל.

אבל בחדר בסופו של דבר אמא באה ומסדרת הכל. או העוזרת.

בחיים זה לא ככה. איפה העוזרת שתסדר לי את הראש?

אני סובלת.