בחיי שזה לא מטומטם.

זה באמת ככה.

יום ראשון הסתפרתי. ואני שונאת את התספורת.

זה קצר מידי וזה לא מה שאני אוהבת ועכשיו השיער הארוך שלי נזרק ויקח עוד הרבה זמן עד שהוא ייארך שוב.

וחזרו לי התלתלים כי זה היה החלק האחרון של ההחלקה שלי.

החלקה שעשיתי בתחילת הקשר איתו.

שיער חלק שליווה אותי מתחילת הקשר איתו עד עכשיו. ועכשיו זה נגזר.

אז אולי אני צריכה לעשות את הצעד הסופי הזה.

הפעם לסיים ולא לחזור.

ולהתייחס לזה בדיוק כמו על התספורת.

אני לא אוהבת את זה וזה אפילו העציב אותי, ועכשיו בזמן הקרוב אני אוכל רק לאסוף את השיער כי הוא קצר מידי.

אבל בסופו של דבר הוא ייתארך. ואני אוכל לחזור לשיער פזור כמו שאני אוהבת.

ווכה גם הקשר הזה. אני צריכה לעשות את ה"קאט" הזה.

לחתוך ולשים בצד, ולא לחזור אחורה.

לדעת להתמודד עם זה שזה נגמר אפילו שזה קשה.

אפילו שכבר יותר משנתיים הוא היה הבנאדם הכי קרוב אליי. זה פשוט כבר לא מה שהיה פעם.

וזה בסדר.

כי אחרי תקופה מסויימת זה יעבור, ויהיה לי יותר קל.

כי לא טוב לי עכשיו. אבל גם לא טוב לי בלעדיו.

אבל רוב הסיכויים שבסופו של דבר גם בלעדיו יהיה לי טוב.

כמו שרוב הסיכויים שבסופו של דבר השיער ייארך לי ואני אתמודד עם העובדה שהוא לא ארוך כמו מקודם.

אז אולי זה התחלה עם הסדר בראש?

אולי זאת ההחלטה שאני צריכה לקיים בשבילי?

בחיי שהתגעגעתי לכאן..

" . . לא רציתי ללכת, לא רציתי להיות שם
כשהגיע הסוף - ביקשתי להיות סתם,
האור המהבהב, פסק היות קיומי
אני השארתי מילים שידברו במקומי

כשנכנסתי לאוטו עצמתי עיניים
כשברקע היו דיבורים של בינתיים
וממולי רק טיפות שיורדות מברקים
אני לקחתי גיטרה והשארתי צלילים

במעגל מסתובב מחפש לי דברים
שיתנו לי סימן, שישאירו חיים.
ברחוב הסמוך נותר שם משהו שלי
אז השארתי זיכרון שיחיה במקומי . . "