fantazya

כ"כ הרבה מחשבות עוברות לי בראש כשאני כועס עד שזה בלתי אפשרי לעקוב אחריהן

אני בכלוב, בכלוב שלה, אני אוהב אותה ולא אוהב אותה. מצד אחד היא כולאת אותי ממש חזק, אני צריך לעבוד בשבילה

לעבוד קשה, מאד. אני אומר לעצמי שצריך לעבוד בשביל דברים טובים, אבל ברגעים של כעס ויאוש אתה מוצא עצמך נוגד את עצמך

ב"אני עובד כ"כ קשה בשבילה עד שאני לא נהנה ממנה".

והיא, היא גדולה עלי, בכמה מידות, בכלל לא בליגה שלה.

אולי אני צריך אחת יותר קטנה שלא אצתרך לעבוד כ"כ קשה בשבילה, ואז, אז אוכל להנות ממנה.

זה אולי קצת מרושע כי עברנו דברים ביחד, נקשרתי. אבל אני לא מקבל כלום בחזרה אז למה אני משקיע?.

חברים אומרים "עזוב היא לא בשבילך". הם צודקים! אבל אני סוף סוף יכול להשוויץ, "תראו איזה יפה היא" אני אומר להם

יופי... עולם חומרני שכזה, בא לי להקיא שאמרתי את זה

אז אני שובר את הכלוב... עם הידיים, שיניים, ציפורניים ועם העיניים, במבט אחד שאומר הכל.

נקודה, אבל מה הכל?, הכל אני אומר, כזה עם נקודה. סופני.

אני לא צריך אותך, והולך.

הלוואי והייתי עושה את זה, אבל אני לא יכול

אני פשוט לא יכול עכשיו.

אז אני ממשיך לתת את המבט הזה בידיים קשורות, זה שישבור את הכלוב הכ"כ גדול ויפה הזה.

קשה לי!!...