אנה, יו דירטי ביץ', המון מזל טוב! 
מישהו חיפש "תחתונים" ו"שלולית" בחיפוש של ישראבלוג והגיע לבלוג שלי.
אז למעשה זה אומר שבשבילכם אני לא יותר משלולית בתחתונים?? הא??? ככה אתם???
אה כן, חיפשו גם "גלאקומיה" ו"עווית בעין" והגיעו לפה. לאן האנושות מידרדרת?!
סוף סוף הגיעו ציוני בגרות.
וזה כמובן אומר שההורים שלי סוף סוף יכולים לרדת מהגב שלי J
לפחות עד מועדי חורף.
סופיים:
רוסית 100, מתמטיקה-005 100, היסטוריה 95.
~ענטוז~
כזכור לחלקכם סבתא שלי, למרות כל המחאה והשלכת החפצים שביצעתי, קיבלה מחשב משלה.
אחרי שבועיים אני מניחה שהיא מיצתה את עניין האינטרנט, כי עכשיו כשאני נכנסת לחדר שלה
אני רואה אותה מציירת כל מיני קווים צבעוניים וצורות בתוכנה הנעלית- צייר.
אולי היא מדמיינת שהיא מציירת גרפים בשביל חברה מכובדת או שהיא חושבת שהיא אצל פסיכולוג, אני לא יודעת ולא שואלת.
קראתי את "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" ועכשיו יש לי דחף מטורף לספור קלוריות אחרי כל ארוחה [569659] וסיגריות בסוף כל יום [0. בממוצע ].
השתמשתי בקשרים האפלים של ליאור בספרייה הבית ספרית כדי להיכנס לשם גם כשעל שאר התלמידים זה נאסר.
בי אפרייד! בואחחהחהחחהחה ~שיעול~
אני: לקחתי ספר על מוח האישה.
אבא: מה, ספר של 2 עמודים?
אני: ספר על מוח הגבר היה מסתכם במילה אחת.
המורה לביולוגיה מרים את הספר: "המוח הנשי", מה זה, מדע בדיוני?
טוליק, לא זוכרת על מה: זה מרחיב את הקוים האדומים האלה בעיניים.
אני: נימי דם?...
~חזרתי הביתה מבילוי במוצ"ש~
אבא: יולה נחשי מה!
אני: אעאה...אין לי.
אבא: זוכרת את השעון שהבאנו לך לחג מולד והוא הפסיק לעבוד אחרי חודש?
אני: נו.
אבא: הוא חזר לעבוד. מעצמו.
אני: ...קול.
אבא: אז...לתלות אותו?
אני: נו כן.
אבא: אוקיי, אבל אל תסתמכי עליו יותר מדי.
מה הפואנטה בשעון שאולי מראה את השעה הנכונה?!
שיעור היסטוריה, מדברים על תורת הגזע באידיאולוגיה הנאצית:
המורה: הארי הוא בלונדיני עם עיניים כחולות.
אני: אומייגאד טוליק!
המורה: והסלבים אמורים לשרת את הארים.
אני: אומייגאד סלבה!
~הפסקה, לפני שיעור חינוך עם הרבה אוכל לכבוד החג~
אני למקס: "תשאר לאוכל?"
"יהיה אוכל?!" שאל מקס את שדיי.
כן, היה. אבל אנחנו כיתה של חיות, ככה שחלק הספיקו להשיג רק צ'יפס בודד וחצי עוגה
[חוץ מנסטיה, היא אכלה 60% מכל האוכל שהיה שם].
התנחלתי היום עם אלינות ודשה אצל אנה [למטרות אוכל והטרדתה המינית של דשה בלבד],
כשבאנו לצאת נעמדנו במעגל ואף אחד לא זזה.
המשכנו לעמוד הרבה מאוד זמן וזה היה נורא חסר פואנטה, ואז אבא של אנה חזר הביתה ושאל אם אנחנו רוצות לשמוע בדיחה,
אמרנו שכן והוא הלך לחדר שלו. ולא חזר הרבה זמן.
דשה: נו איפה הוא עם הבדיחה?
אני: הוא הלך לרשום אותה. אנחנו במופע סטנד אפ, ולמרבה האירוניה אנחנו עומדות.
~דשה צוחקת ומתחתנת איתי~
אכלתי היום כל כך הרבה ג'אנק פוד, עד שנראה לי שזורם לי ביסלי בכלי דם |:
טוב, שנה טובה וזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
