10/2008
I am one of those melodramatic fools, neurotic to the bone. No doubt about it
גשם!!!!111
דאמ, אני חולה על כל האפלוליות ההו-כה אירופאית הזאת.
לשבת במזג אויר כזה בבית ולשמוע שירים נוסטלגיים ברוסית איז דה בסט.
החסרון בחורף הוא הרעב הגובר שלי. העונה בה השומנים עושים פוטוסינתזה ומשתלטים בברוטאליות על הגוף.
קצת חשוך- בא לי משהו מתוק, ירד קצת גשם- יש לי חשק עז למטוגן.
אני מנהלת מאבק פנימי בעצמי כדי להימנע מלהגיע לממדים הקודמים. התפללו למעני.
~~~
דברים שאנשים מחפשים בגוגל/בחיפוש של ישרא ומגיעים אליי:
אוטומוספוביה, יום הולדת לכיתה א, יום הולדת לכיתה ה [הו, שינוי], מכות בטוסיק.
מה שיש לי להגיד על זה: אנשים, המדינה שלנו מדרדרת.
ברגע זה ממש אני אוכלת צ'יטוס בטעם בוטנים. שזה למעשה במבה עם צורה ממש מוזרה.
הייתי חייבת לחלוק.
גם כן מאבק פנימי. אני אדם חלש.
לעזאזל.
נסטיה: הוא הכין לי פיקניק בים והייתי פשוט ספיצ'לס!
אני: אולי אני אכין לך פיקניק כל יום, ככה תסתמי את הפה יותר.
הייתה אמורה להיות לנו ריצת אלפיים בספורט שהתבטלה בגלל הגשם.
מי שחשב שהמורה תוותר לנו טעה. היא עשתה לנו מבחן מדרגות שאחריו איבדתי את היכולת להשתמש בברכיים שלי,
ולא יכולתי לעלות במדרגות לשכבה כמו בנאדם. אז עינת עזרה לי בעזרת המבט שלה.
סבתא שלי, כמו 99% מהמבוגרים הרוסים החליטה לפתוח לעצמה "אדנקלאסניקי"
שזה אתר שבו מבוגרים שמים תמונות ומחפשים את אהובי ליבם וחבריהם מימי הקומוניזם.
סבתא שלי כל כך התלהבה מהאתר [ומאינטרנט באופן כללי] עד שהיא מבלה את רוב הזמן שלה בגלישה באתר
ובהתכתבות עם חברים של ההורים שלי.
יוצא דופן היה גבר אחד שהיא מצאה, שמסתבר היא למדה איתו בכיתה ואפילו היה להם רומן קצר לפני שנים רבות,
נו בתקופה ההיא שדינוזאורים עוד התהלכו על פני האדמה.
מסתבר שגם הוא גר בישראל והם החליטו שכשהוא יהיה באשדוד הם יפגשו. נחשו מתי היום הזה היה.
כן, היום.
הם קבעו שהוא יגיע אלינו לדירה, אז מרוב התלהבות היא נעלה אותי בחדר שלי.
סתם, ננעלתי בעצמי.
אם הייתי רוצה לתקשר עם עוד אדם בגיל של סבתא שלי הייתי מדברת עם סבא שלי [שאגב ידע על הכל והיה נוכח במפגש, אז תרגעו].
הוכחה לכך שהמוח שלי לא פועל בשעות הקטנות של הבוקר:
סבתא שלי נורא אוהבת להעיר אותי וישר לנהל שיחות נפש, בעוד שאני עדיין בגבול בין מציאות לחלום
ובין אמירת דברים אמיתיים ושטויות.
היא העירה אותי בבוקר, הרימה משהו מהשולחן שלי ושאלה מה זה.
פתחתי את העיניים קצת ואמרתי לה שזאת קופסא של שפיצים לעיפרון [למה? לא יודעת, בחיי].
סבתא: מה זה שפיצים לעיפרון?
אני: נו יש עפרונות מכניים. אז יש שפיצים מיוחדים שצריך לשים בהם.
סבתא: אבל אין פה שפיצים!
אני: נו אז נגמרו, מאיפה לי...
אחרי שהיא הלכה והחלטתי להרים את עצמי מהמיטה בדקתי וגיליתי שזה בכלל היה קוצץ לציפורניים.
~~~
יש הרבה דברים באופק. צו ראשון, אמור להיוולד לי בנדוד, יום הולדת, מצלמה חדשה.
ועד אז כל מה שנשאר לי לעשות...זה ללמוד למבחנים.
הדברים שצופן לי העתיד המאוד קרוב [מחר]:
מבחן בספרות שיהיה נחמד אם אני אתחיל להתכונן אליו בשעות הקרובות, שיעור זהירות בדרכים ו3 שיעורי מתמטיקה בסוף יום.
ונאמר: ווהו!
טוב, אני מניחה שאני אלך להתכונן לספרות.
או לאכול.
עריכה [31/10]
שיעור ביולוגיה, מדברים על שרשראות מזון.
נסטיה מרימה את היד לשאול שאלה. הרשות ניתנת.
נסטיה: אבל למה נגיד אני לא רצה אחרי אנטילופות?
המורה: כי כשאת מסתכלת מהחלון את רואה המון אנטילופות בחוץ.
נסטיה מרימה את היד בביולוגיה [שוב]. היד של נסטיה מתעלפת.
נסטיה מחליטה שעדיף לכולם שהיא תשים את המרפק על הראש שלי וכך תקבל תמיכה ליד שלה ותמשיך להצביע בנוחיות.
נסטיה זונה.
אבל היא קצת נחמדה, אז זה בסדר
גם ראינו סרט על כל היצורים הדוחים שחיים לנו בכריות/ שטיחים/ מגבות/ מברשת שיניים,
הרעיון של לחיות בבועה נשמע יותר אטרקטיבי מרגע לרגע.
ליד ביה"ס שלנו בונים קאנטרי קלאב.
ביום חמישי, בגלל עבודות הבנייה הרגשנו רעידות אקראיות באדמה במהלך השיעורים.
תארו לעצמם: אתם יושבים, פתאום התחת שלכם מתחיל לרטוט על הכסא. נוט פלזנט.
אמרתי שאבא שלי אוכל יותר ממני ומאמא שלי ביחד [ברוסית יש למילה "אוכל" כמה מילות סלנג, אז השתמשתי באחת מהן].
סבתא שלי נכנסה לשוק מס'#1 : איך את מדברת על אביך?!
ואמא שלי [בצחוק, אבל עדיין] הוסיפה: רואה איך אמא שלי מגינה על בעלי?
אני: תגנו עליו כמה שתרצו, אני היחידה במדינה הזאת שיש לו קשר דם אליה. אתם עוד צריכים להתחנף אליו, אני לא.
סבתא שלי נכנסה לשוק מס'2 שלה לאותו הערב כשאמרתי לה שאני מתכוונת לעבור מהדירה בבוא הזמן.
אמרתי לה שגם אם הייתי רוצה, לא יהיה לי מקום כשאקים לי משפחה אפלה משלי.
אז מה היא ענתה?
"נו עד אז אני וסבא נתפגר, אז אמא ואבא יעברו לחלק שלנו."
חמודה.
אין לי מושג מה אני עושה היום בערב K
דאט איז מתסכליישן.
|