1/2009
The best of us can find happiness in misery
עוד פוסט פוסט-מלחמתי.
שנון.
השמש זורחת, הציפוריים מצייצות, חתולי הרחוב מזדיינים על ימין ועל שמאל.... אחחח כן, הכל חזר לקדמותו.
פינת הדבר הכי מטריד שקרה לי השבוע:
מישהו חיפש בגוגל "מתקנים לסאדו" והגיע לבלוג שלי.
0_____0
אני [על אחת התמונות שמופיעות בפוסט הקודם]: תראה, גידלתי שפם בזמן הזה שלא התראינו.
בוריה: את לא תמשכי ככה בני אדם. טוב, אולי רק צרפתים.
הלכנו כמה בנות מהכיתה למורה לביולוגיה, כדי לבקש ממנו להעביר את הבוחן שהוא תכנן לעשות.
השתמשנו בחוכמה ובכוח נשי: חנופה, תחנונים, סגירתו בפינת מעבדת ביולוגיה וחסימת המעבר.
המורה: אני רואה שחור בעיניים.
אני: זה השיער של גלי...
המורה ללשון מכתיבה משהו בסעיפים: אאאאאללללללףףףףף....
גרט: סטופ.
אנחנו צוחקים על דוד וגלי שיושבים זה ליד זו בכיתה, על כך שהם זוג.
וזה כמובן גורר כל מיני יציאות מטומטמות:
גלי: דוד די! די! [ברוסית: תן, תביא].
אני: נו דוד, תתן לה כבר.
דוד: היום בערב.
גלי בצעקה, באמצע שיעור אזרחות: דוד! תפסיק לגעת בי!
כל הכיתה הבוגרת שלי [כולל אותי]: אוווווו.
~גלי התקרבה למקום שלה, כשדוד כבר ישב שם~
אני וליאור פצחנו בשירת: here comes the bride.. טה נה נהנההההההה
ביום שישי סוף סוף יצאנו כמו אנשים שרוצים לגרום לאחרים להאמין שיש להם חיי חברה,
וסוף סוף פגשתי אנשים שלא ראיתי חודש. שזה....הרבה, במונחי מלחמה.
אילנה ש: יש לי אטלס.
אני: באמת?!?!
אילנה ש: ויש בו מפה.
אני: יואו! יש לך אטלס שיש בתוכו מפה?!?!
בוריה: חשבתי שמישהו קרא בשם שלי עכשיו.
אני: לא יודעת, אני רק שמעתי רעש.
בוריה: מסתבר שאני לא היחיד פה עם השם הזה...
אני: כן, כי זה שם כל כך נדיר בקרב האוכלוסיה דוברת הרוסית.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
