1/2009
?What would it take for you to just leave with me
ימי המלחמה פיצלו את ההומור שלנו ל2: הומור מלחמה ( "או מיי גראד! ""סוף שבוע פצצה" "משעמם לי טילים")
והומור סקס, שהיה קיים כבר מקודם מעצם היותנו מתבגרים נוטפי הורמונים, אבל התגבר לאחרונה
בגלל שכשתקועים בבית במשך שבוע מבלי לראות אור יום (יש לי פלדה בחלון שחוסמת לי את האור, no more פוטוסינתזה בשבילי),
זה הבידור היחיד שנשאר.
דוגמאות:
Yuls אומר/ת:
נראה לי אני שלחתי לך את השיר הזה
בוריה אומר/ת:
לא
Yuls אומר/ת:
אל תגיד לי לא.
Yuls אומר/ת:
עכשיו תתפשט.
לא העתקתי את חלק השיחה עם אילנה, אז אני אנסה לשחזר מזיכרוני
אילנה: צריך לערוך פעילויות במקלטים.
אני: לכי על זה. תערכי לי פעילות בחדר.
אילנה: רונאלדו מוסר שהוא לא יוכל לבוא.
האמת היא שהכוונה הייתה לזה שהחדר שלי הוא ממ"ד ובגלל זה הפעילות שהיא תארגן בבית שלי צריכה להיות שם,
אבל אני אוהבת את צורת המחשבה שלה. J
חגגתי את השנה החדשה בדרך הכי רוסית שיש:
עם משפחה, שולחן מלא במאכלים רוסים מסורתיים, אלכוהול ותוכניות מוזיקליות עם אותם כוכבים רוסים שמופיעים בכל שנה ושנה.
 
 
כדי שלא יהיה ריק פה, קטע שנכתב לפני זמן מה:
"דמיינתי את ההורים שלו כמו שדמיינתי כל זוג מליינים טיפוסי. מהאלה שהבעל הולך לעבודה במשרד הפרטי שלו בחליפה מצוחצחת
וחוזר תוך שהוא מנסה להסתיר את סימני הליפסטיק הזרים מהצווארון. יודע שהיא יודעת על זה. אחד שהתמיד לשמור על כושר גופני,
אך ככל שגדל מעמדו בעבודה, גדלה במקביל גם הכרס. והגברת החטובה והמנותחת תמיד לבושה במיטב המותגים,
כזאת שבעלי בוטיקים סוגרים את חנויותיהם במיוחד לכבוד ביקורה, כזאת שבטח לוקחת שיעורי טניס ומנהלת רומן עם המדריך הצעיר שלה.
או עם מאמן הכושר האישי. גם היא יודעת שבעלה יודע. שניהם כאילו מעלימים עין. את ילדיהם בטח גידל צוות המשרתים,
המורים הפרטיים והמדריכים בחוגים. הם בטח מהזוגות האלה שכנראה כבר לא סובלים את זה חברתו של זו, ישנים בחדרים נפרדים,
משליכים חפצים יקרי ערך ברחבי החדרים הענקיים שלהם, הם יוצאים ביחד רק לאירועים חברתיים חשובים ותמיד נראים כמו הדוגמא
המושלמת למערכת יחסים. הוא מכור לעבודה והיא מכורה לעצמה. ובטח לסיגריות. ואולי גם לאיזה ויסקי יקר.
כן, בדיוק ככה תמיד דמיינתי את הזוגות האלה."
זה נראה הרבה יותר ארוך בוורד ><
ביום ראשון אני נוסעת עם אמא שלי לרחובות, אני לא יודעת לכמה זמן ואני לא יודעת אם יהיה לי אינטרנט בהישג ידי.
ככה שפניה לחבריי היקרים- תצרו קשר מדי פעם לבדוק אם לא איבדתי הכרה מרוב שעמום.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
