מאז החתונה לא הצלחתי לכתוב
חשבתי שזהו שמעכשיו
they lived happily ever after....
אבל זה לא עובד ככה
אני שנתיים אחריי החתונה ... עדיין זוכרת את כאב הרווקות עדיין חוששת מפניה כאילו היא עשויה לחזור ולתקוף אותי, כאילו יום אחד אני אתעורר ואגלה שהיא חזרה
עברנו לקנדה כל כך הרבה שינויים בפרק זמן כה קצר
רציתי שהכל יהיה מושלם
רציתי להיות הרעיה המושלמת לעבוד, ללמוד, לנקות, לבשל
קנינו בבית
מצאתי עבודה
וחיינו.. חיי שיגרה כאלו .. נהנתי מכל רגע ממש, נהנתי מלהרגיש זוגיות בכל מובן הזוגיות דבר לו ייחלתי כל כך כל כך הרבה שנים...
לפעמים היו לי סיוטים שאני חוזרת לשם, שהוא עוזב אותי, שאני שוב עם אותם גברים נאלחים שמלאו דאז את עולמי הטפל , אבל כל בוקר התעוררתי אליו.. והוא מצידו היה שם, שכב בנונשלנטיות, נכרכך סביבי, ואני נבלעת עד כמה שאפשר בתוכו מנסה לרקום את עצמי בין זרועותיו רגליו גוו, ממלמלת בנחת -איזה כיף לי... תודה.. (שאתה פה איתי שלי !! שלי!! לעכשיו...
לעולם לא הרגשתי בטוחה, לא לגמריי לא בטוטאליות גמורה שיש לשאר הנשים הנשואות, ולמרות שלא היתה לי אף סיבה לכך ידעתי שזה משהו שטמון בי,
ביכולת המדהימה הזאת שלי להמעיט מעצמי תמיד..
החלטתי שאני חוזרת לכתוב!!
לא כמו פעם! כי פעם הייתי צריכה שיקשיבו לי שיקראו שיגיבו
החלטתי שאני חוזרת לכתוב לעצמי
נזכרתי במילות השיר שלו "לעזאזל הופעות, אני שר לעצמי ..." (אביב גפן) ואמרתי שגם אני רוצה לכתוב לעצמי רק לעצמי
לשחרר, להתנקות, לשפוך אחוצה, לנתח, לנסות להבין איך זה שהכל כל כך מושלם לכאורה ועדיין רובצת בי מין עכירות מוזרה כזאת, לפעמים מתפרצת לכאב פיזי ממש
אז גמרתי אומרת שאני רוצה לנסות ללכת לטיפול
שאני מתחילה לשפוך הכל ! כל הגיג שחולף במוח המעוות שלי, שתמיד מכתים ומעכר ומקלקל גם שהכל.. כל כך ... בסדר..
אז... שיהיה לי בהצלחה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
