 כינוי:
בן: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
אז.. זהו?
לאחר מחקר קצר, גיליתי שכריות כן עושה פיפי זרחני!! אבל כנראה רק לאנשים מיוחדים.. =]
ועכשיו, לעיקר:
אתמול היה היום האחרון שלי {ושל שאר השכבה שלי} בתיכון! ז"א.. בערך.. נשארו המבחנים והכל, אבל בעיקרון.. זהו.
היום היה די רגיל חוץ מזה שזה היה יום בלי תלבושת למרות שהיה יום בלי תלבושת לפני שבועיים.. =/
את היום בלי התלבושת ארגנה ניומי, הבת של המורה לאומנות / הרכזת, והאמת שאני כל כךךךך מאושר שאני בקושי הולך לראות אותה עד שאני עוזב! יאיי! =]
בכל מקרה, בשיעור שלישי היה לנו אומנות ומחוץ לחדר עמדו המנהל {אני חושב שהוא המנהל עכשיו.. או לפחות משו בסגנון..}, המורה, ונאטשה {מישהי מהשכבה של אחות שלי שאמורה לרוץ עם הלפיד של האולימפיאדה או חרטא כזה}. בשביל לא ללבוש את התלבושת צריך לשלם והכסף הולך לתרומות. עכשיו, הם אמרו לניומי שהכסף הולך לאירגון אחר ואיכשהו זה קשור לנאטשה ולאולימפיאדה או משו כזה.. מה שזה לא יהיה, זה הרגיז את ניומי.. מאוד.. היה התחילה לבכות ולצעוק ו.. אה! כן, בשתי חדרי אומנות שליד היה המבחן באומנות של שנה 11..
טוב אז עכשיו זה סופי, אני הולך לקנדה. מין וריוקו הולכות ללונדון, שראיה הולכת לסן-פרנסיסקו, איבון הולכת לאנגליה לא יודע בדיוק איפה, ג'רי רוצה ללכת לקנדה וגם מליסה אבל לא בטוח אם ונקובר או לא.. אני יודע שלג'רי ואיבון אני אתגעגע מאוד.. שראיה תיהיה די קרובה.. משו כמו 4 שעות נסיעה מונקובר.. ו.. כן.. הסוף מתקרב, מהר, וזה עצוב. הזמן עובר כמו משאית שנכנסת בקיר אבל עדיין ממשיכה לנסוע בפול-ספיד..
וגם.. התחלתי לקחת ריטלין.. זה עובד בכלל החרא הזה???
מעכשיו רק ביקורות..
| |
גלריה
{כי הכותרת מתארת את הפוסט באופן מושלם!}
טוב אז כמו שכבר סיפרתי, ביום רביעי הייתה הפתיחה של הגלריה שלנו, ביום שלפני זה היה לי המבחן באומנות שבו היינו צריכים לדבר עם הבוחן בערך 30 דק' {אבל דיברנו בערך שעה.. } כל אחד..
בכל מקרה היה נחמד, ואנשים אהבו והתלהבו. באו הרבה אנשים כמעט כל השכבה שלי חוץ מאיזה 3 שלא ממש איכפת לי מהם. איבון באה, והלכה.. היא הלכה אחרי מה שהיה נראה כמו 10 דק'.. והיא גם באה מאוחר.. ולא דיברה איתי בכלל או כתבה לי בספר {לכל אחד יש ספר שהמבקרים יכולים לכתוב בו}.. ביום שאחרי זה לא באתי לבצפר אבל היא התקשרה ולא עניתי, אז היא שלחה הודעה אבל אני פשוט כתבתי "לא". ביום שאחרי בכלל לא התייחסנו אחד לשני אבל היא התקשרה אליי בערב ואני פשוט ניתקתי.. היא ניסתה כמה פעמים אבל אני לא רציתי בכלל לדבר איתה.. אבל כל הסופשבוע הייתי מבולבל לגמרי ומדוכא.
אתמול כל היום היה יום קריירה, אבל אנחנו בשנה האחרונה כבר ככה שזה לא מועיל במיוחד אז היה לנו יום שבו חזרנו על החומר. אני הייתי בספרייה וגם היא הייתה שם רוב הזמן.. אבל בצד השני.. לא בגללי, מסתבר.
בערב כתבתי לה "בואי נדבר" והיא אמרה "למה פתאום? בכל מקרה יאיי מה קורה?" אז שאלתי אם אני יכול להתקשר והיא אמרה שברור, אז התקשרתי וכמה שזה היה מוזר זה היה טוב. אני ישר התנצלתי שהייתי כזה "ביץ'" והיא אמרה שזאת היתה אשמתה {ודי מרחנו את העניין על 5 דק'} בראש היה לי מין תסריט של מה אני אגיד ומה שהיא תגיד.. אבל כלא אמרנו חלק מה"תסריט" הזה, הרגשתי אחר כך קצת הרגשה של פיספוס.. בכל מקרה, דיברנו במשך 40 ומשו דק'... והיה ממש נחמד..
בכל מקרה, תמונה:
מימין לשמאל: אני, ריוקו, מליסה, וינסי, יו ג'ין, מין.
ART ROOM FREAKS FOREVER!
{ויש עוד 3 שלא בתמונה..}
ופה תוכלו למצוא חלק מהעבודות שלי, חלק היו בגלריה, חלק לא {וחלק מאלה שהיו בגלריה לא נמצאות באתר הזה..}
ולנושא קצת אחר, אני עובד על הקומיקס כמו שהבטחתי, הנה מין טיזר..
לוגו לקומיקס! =]
כבר כתבתי 8 פרקים, רק נשאר להתחיל לצייר!
| |
על רמאויות ורציחות
אז הבטחתי ואני אקיים.
חלק ראשון:
נצלנים
ביום שישי שעבר עזרתי למין להוציא את הציור שהיא קברה לפני איזה חודש וחצי, וכמובן שהתחלנו לדבר על כל מיני דברים, התחלנו בלקשקש על יהדות {היא ממש מתעניינת ביהדות ועיברית והכל..} ואז הגענו לזה שכולם נצלנים {בכולם אני מתכוון בעיקר לקבוצה שאני נמצא איתם רוב הזמן בבצפר}.
את מין מנצלים בשביל סקס.. סתם.. אבל מנצלים אותה כדי שהיא תשיג להם דברים וכאלה.. וכשהיא אמרה את זה אני הבנתי מה הפריע לי איתם בזמן האחרון חוץ מהעובדה שהם די משעממים.. כל השיחות שלהם הם או על סקס או על סמים או על איזה מסיבה או על מה שהיה לפני 4 שנים ככה.. קיצר.. שיעמום.. אבל מרובם לא איכפת לי.. מין אמרה ששראיה מנצלת אותה הכי הרבה ובאותו רגע קלטתי כמה היא צודקת.. ואז הרגשתי ממש מבולבל.. ועכשיו גם אז.. לא ניכנס לזה יותר מידי.. בכל מקרה.. אני חבר של כמעט כולם בשכבה.. אבל בעיקרון, אני לא מרגיש שאני מתחבר לאפחד מהם.. אני תמיד מרגיש לבד...
החלק השני בשיחה התחיל כשסיפרתי למין את סיפור חיי:
הסיפור שלי
בארץ, בבצפר, למורים לא ממש היה אכפת ממני ואני רק ציירתי כל השיעורים וזה.. אחר כך עברתי לשנגחאי ולא היו לי חברים. "אבל מה עם נורה?" היא בשלב מאוחר יותר בסיפור.. קיצר, בשנה הראשונה הייתי בכיתה של הגרועים באנגלית ומשם הכרתי את מיקל, כשעברנו בשנה אחר כך לכיתה רגילה וזה.. אבל האמת שהייתי לבד.. מיקל לא באמת היה חבר וזה.. ואני הייתי בדיכאון.. לא הייתה לי סיבה לקום בבוקר, הייתי קם והייתי אומר לעצמי "מה הפאקינג טעם בכלל?" אבל הייתי הולך לבצפר בכל מקרה..
וכאן מין קטעה אותי..
וכאן התחיל החלק השלישי:
הסיפור של מין
מין היא קנדית עם שורשים סיניים. אבא שלה התגרש מאמא שלה כשהיא הייתה בערך בת 3 ואז הם עברו לקנדה. היא גדלה בקנדה והייתה כזאת BADASS {היא אומרת שפעם היא הייתה יותר..}. אבא שלה התחתן שוב ומין ממש שנאה את האמא החורגת שלה, ולפי מה שהיא מספרת, היא ממש שנאה אותה. היא כל כך שנאה אותה שהיא תיכננה איך להרוג אותה! היא קנתה את כל המצרכים והיא חיכתה לרגע המושלם אבל היא לא יכלה לחכות יותר והיא ופשוט שלפה סכין ואיימה עליה. נחשו מה קרה אחר כך? כן, שלחו אותה לכאן.
אני לא יודע כמה הסיפור שלה אמיתי ואני לא יודע כמה אני פתטי.. אבל זה גורם להרהר על הרבה דברים..
יום רביעי גלריה!
יום שני אנחנו ניהיה בגלריה כל היום כדי לארגן יאיי!
וגם ביום שלישי ורביעי כי יהיה גם המבחן!!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
