 כינוי:
בן: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
BUFFY THE VAMPIRE SLAYER
הביקורת הבאה הולכת להתייחס בעיקר לעונות 1-7 של באפי, וקצת לספין-אוף אנג'ל, ואולי גם איזה שורה על הקומיקס של עונה 8. אני שונא ספויילרים אבל רוב הסיכויים שהביקורת תכיל ספויילרים קלים ולא מזיקים.
היום אני הולך לכתוב ביקורת על אחת הסדרות האהובות עליי בכל הזמנים והיא כמו שכבר הבנתם, באפי. הסדרה הזאת לא מושלמת אבל בהחלט יש בה רגעים מדהימים.
אני, בניגוד להרבה מעריצי באפי, חושב שג'וס ווידון עדיין לא הוכיח את עצמו מספיק. הוא הראה שהוא יודע את העבודה שלו ושהוא מוכשר. אבל אני רוצה לראות עוד יצירות ממנו, דברים שיוכיחו שהוא גאון, כי את פיירפליי לא אהבתי, ד"ר הוריבל היה קצר, ודולהאוס רק התחיל. אבל הוא עובד על סרט אימה, בתור כותב.
בפרק הראשון באפי עוברת מלוס אנג'לס לעיירה סאנידייל, שמה היא מגלה שהספרן הוא בעצם הצופה החדש שלה {כמו מאמן של הקוטלת}. בהתחלה המלכה של השכבה, קורדיליה, לוקחת אותה תחת חסותה אבל מהר היא מתחברת עם "החנונים". מה שיפה בסדרה הזאת זה שהיא סדרת דרמה עם אקשן ולא להפך, ז"א הדגש פה הוא על הדמויות ועל המערכות יחסים שלהם. הדמויות פה הם לא באנליות ושבלוניות, אפילו קורדיליה שבהתחלה היא דמות שיטחית נעשית יותר ויותר עמוקה {מהרגע שהיא נהייתה דמות מרכזית באנג'ל בערך}.
לכל עונה יש את הרשע העונתי, בעונה הראשונה זה המאסטר, בעונה השניה זה אנג'לוס וספייק, בעונה השלישית זה ראש העיר, בעונה הרביעית זה מישהו שהוא שליש מכונה שליש בנאדם ושליש שד, בעונה החמישית זאת גלורי - אלה ממימד של שדים, בעונה השישית בעיקרון זה לוזרים שרוצים לנקום בבאפי, ובעונה השביעית זה הרוע הראשון.
העונה הראשונה אולי לא הכי מעניינת אבל היא קצרה ומהווה את הבסיס בעצם לכל הסדרה. בעונה השניה עניינים כבר ניהיים יותר מעניינים כשמגלים על העבר של אנג'ל ועל אנג'לוס, וגם בעונה הזאת מציגים לנו את אחת הדמויות ההזויות בסדרה, שעברה פשוט מהפך עד שהוא הגיע לעונה החמישית של אנג'ל. כן. אני מדבר על ספייק. האנטי-גיבור המושלם.
חייבים לציין פה שג'וס ווידון ייצר עולם מיוחד ומרתק. הוא לקח רעיון לא הכי מקורי {כאילו, כן, ערפדים זה מגניב} והוסיף לו כל מיני אלמנטים קטנים שעושים את ההבדל, ובעיקר הומור מיוחד. בבאפיוורס {היקום של באפי ואנג'ל, כינוי שניתן ע"י המעריצים} יש קוטלת אחת בכל דור. כשקוטלת אחת מתה, קוטלת אחרת נקראת לחיסול ערפדים. {בפרק האחרון כל העסק הזה משתנה, אבל בלי ספויילרים}
בעונה השלישית אנחנו פוגשים דמות קונטרה לבאפי - פיית', הקשוחה והאפלה. דרך פיית' מציגים לנו קוטלת שמחליטה לקחת את הצד של עצמה ולעשות רק מה שטוב לה. שמעתי שמחשיבים את העונה הזאת לעונה הכי טובה, אני חושב שהעונה החמישית הייתה יותר טובה {הסבר בהמשך}. אחרי העונה הזאת אנג'ל עזב ללוס אנג'לס וקיבל סדרת ספין-אוף משלו, שדי שונה מבאפי אבל לפעמים היא מתעלה עליה.
העונה הרביעית לעומת זאת, היא העונה הכי גרועה לדעתי. למרות כמה פרקים טובים כמו HUSH, הפרק שבו באים שדים שלוקחים לכולם את הקול ואפחד לא מדבר רוב הפרק, והפרק האחרון של החלומות הם שתי פרקים גאוניים, אבל הרעיון העיקרי של יחידה צבאית שלוכדת שדים די שיעמם ועיצבן אותי, אבל היו בעונה הזאת הרבה רגעים חשובים להמשך כמו הצ'יפ, באפי שמתחילה קולג', ווילו וטארה.
העונה החמישית שמה יותר דגש על משפחה ואפילו מגלים שלבאפי יש אחות, ושיש לה תפקיד די חשוב. העונה הזאת גם תוכננה להיות העונה האחרונה וזה גם די נראה ככה {בעונה הזאת ובעונות שאחרי}. העונה נפתחת עם אורח מיוחד: דרקולה! כן, כן, דרקולה! העונה מכילה גם כל מיני טוויסטים מעניינים, ובעיקרון הכל זורם כמו שצריך, והתוצאה היא באפי במיטבה: הומור, אקשן ודרמה.
בעיקרון, באפי זאת סדרת דרמה. הפוקוס הוא על הדמויות, לכל דמות אישיות שונה ומיוחדת {בניגוד לרוב סדרות הדרמה, כמו "מגרש ביתי" ו"האו.סי"} אפילו לדמויות משנה, וגם לדמויות השיטחיות יש עומק. הדמויות מתפתחות ומשתנות כל הזמן, כל דבר משפיע על משהו אחר.
העונה השישית היא העונה הכי עצובה למרות שהרעים הם כאלה לוזרים. אחת הדמויות האהובות נרצחת, אחת הדמויות העיקריות עוזבת, אונס, ווילו מתמכרת לקסמים, באפי נכנסת לדיכאון ועוד.. אבל יש בעונה הזאת את פרק המחזמר ההזוי, שבו כולם מתחילים לשיר ולרקוד.
הרעיון של העונה השביעית די נחמד אבל לא זורם. בפרקים האחרונים הכותבים דחפו את עצמם לפינה והיו חייבים להשתמש בסוג של דאוס אקס מכינה. בעונה הזאת מציגים לנו קוטלות פוטנציאליות שזה די ממשיך בקומיקס של עונה 8.
לסיכום, אחת הסדרות המגניבות, מעניינות, מיוחדות, והטובות שיש. אם ראיתם כמה פרקים ולא אהבתם זה בגלל שלא ראיתם את הפרקים הנכונים, ובכלל אני ממליץ לראות את הסדרה בעונות, וכדאי לפי הסדר. ואם לא אהבתם את העונה הראשונה אני עדיין ממליץ להמשיך.
ציון: 9.5 מתוך 10 (וזה בכלליות, וזה די קשה לתת ציון לסדרה שלמה)
| |
METALLICA - DEATH MAGNETIC
בואו נתחיל בסוף: כן, מטאליקה הוציאו אלבום מעולה.. ביחס לאלבומים האחרים שלהם ובעיקר ביחס לST ANGER הזוועתי. אבל ביחס לאלבומים של להקות אחרות, מהשנה האחרונה ובכלל בתקופה האחרונה.. DEATH MAGNETIC הוא לא יותר מאלבום בינוני.
האלבום נפתח בפעימות לב, ואז הגיטרות ניכנסות בקלין איטי ואז בבום ניכנסים התופים, הבס והגיטרות דיסטורשיין, ואז מתחיל הריף הראשי שהוא גם די מהיר, כמו שצריך ממטאליקה! ואז ג'יימס מתחיל לשיר.. ומוכיח לכל מי שאמר שהוא צריך לפרוש, ש.. עדיין יש לו משהו.. בעיקרון השיר הזה קליט במיוחד וזה שיר שתופס אותך מהשמיעה הראשונה.
אחר כך מגיע THE END OF THE LINE שהוא שיר די חביב ומכיל כל מיני ריפים, כמו שלהקת מטאל צריכה להישמע {בניגוד למה שהיה בST ANGER למשל}. יש גם קטע שקט שדי אהבתי אבל בעיקרון הריף הראשי די שיעמם אותי. הבעיה העיקרית בשיר הזה, ובאלבום בכלליות, היא שקירק {הגיטריסט הראשי} משתמש יותר מידי בפדאל וזה נשמע רע. וגם אין לו FEEL בשקל {בניגוד ל... מרטי פרידמן למשל}..
השיר החביב הבא הוא גם הסינגל הראשון THE DAY THAT NEVER COMES, ובתור שיר מספר 4 הוא כמובן ה"בלאדה" של האלבום. השיר מאוד מזכיר את ONE: מתחיל שקט בקלין ואז התופים ניכנסים והכל איטי. איפשהו באמצע הספיד שהם לקחו איפשהו בשנות ה80 מתחיל להשפיע והשיר נעשה מהיר ומטורף וזה בהחלט עושה את השיר.
השיר הבא ALL NIGHTMARE LONG הוא שיר גרוע וזוועתי, ובואו נודה בזה השם גרוע ולא מצחיק בכלל. אז נעבור לשיר הבא, CYANIDE. אני אישית חושב שזה שיר נחמד עם ריפים חמודים וכמה שירות קליטות ומין השפעה ים תיכונית שברצינות.. אני לא רואה שום קשר לשיר או ללהקה עצמה בכלל.
בשיר הבא THE UNFORGIVEN III הלהקה מורידה הילוך, השיר מתחיל בפסנתר {!!} וממשיך בגיטרת קלין ורוב השיר די איטי. השיר עצמו לא דומה לשתי השירים הקודמים בכלל, ולדעתי לקרוא לשיר הזה THE UNFORGIVEN הייתה טעות.
שיר מספר 8 הוא השיר שחיכיתי לו מאז ששמעתי כמה שניות מהאלבום. JUDAS KISS הוא השיר השני הכי ארוך באלבום והוא מגיע ל8 דקות והוא השיר הכי נותן בראש, ולי הוא מזכיר קצת את MASTER OF PUPPETS מכל מיני בחינות.
שיר 9 הוא שיר אינסטרומנטאלי חביב, והשיר האחרון שיר MY APOCALYPSE הוא אולי השיר הכי מהיר באלבום, אבל אישית לא התחברתי אליו במיוחד.
ועכשיו לדברים כלליים על האלבום: לארס, מתופף בינוני מינוס. הוא אולי היפראקטיבי, אבל הוא לא משהו. וגם, הסאונד הכללי מעפן.. מלוכלך מידי לפעמים וזה הורס, לפחות לי.
לסיכום, 7 מ10.
1. That Was Just Your Life
2. The End of the Line
3. Broken, Beat & Scarred
4. The Day That Never Comes
5. All Nightmare Long
6. Cyanide
7. The Unforgiven III
8. The Judas Kiss
9. Suicide & Redemption
10. My Apocalypse
| |
DISTORTED - VOICES FROM WITHIN
דיסטורטד הם להקת מטאל ישראלית {מבת-ים} עם סולנית. כמה להקות ישראליות עם סולנית אתם מכירים? אני מכיר 2.. בכל מקרה, VOICES FROM WITHIN הוא האלבום השני שלהם ובנתיים הוא האלבום של 2008 בעיניי.
האלבום נפתח בשיר ONE LAST BREATH שמתחיל בסולו שסגר את האלבום הקודם וישר אחריו אפשר להבין מי אלה דיסטורטד עם הקול המדהים של מירי, הדאבל בס המטורף והריפים המגניבים שמתשנים מידי פעם.
השיר השני באלבום הוא WHAT REMAINS. שיר קצר, מהיר {יחסית} ועצבני. השיר הבא, VOICES FROM WITHIN, מתחיל בצליל מוזר, ממשיך בריף חביב שנשבר בפזמון שבו מירי שרה כשברקע רפי, הגיטריסט, עושה גראולים.. אבל לא רק בשיר הזה.
בשיר A SOFT WHISPER דיסטורטד מורידים קצת את ההילוך. השיר מתחיל בקולות כאילו מישהו מעביר תחנה ברדיו ואז ניכנסת הגיטרה האקוסטית ואז התופים ומירי מתחילה לשיר בקול שקט ומדהים. ואז באמצע, בדיוק בשיא, הגיטרות נותנות בדיסטורשין איטי ועוד קצת אחר כך סולו מצויין! בהחלט אחד השירים הטובים באלבום.
את השיר OBSCURE בעיקרון ממש לא אהבתי. השיר מבולגן מידי ולא מתאים בכלל ומתחיל די דבילי. אבל השירים שאחר כך הם בין האהובים עליי באלבום. THEOM הוא קטע אינסטרומנטאלי קצר שמתחבר עם השיר הבא CONSISTENT DUALITY שבאמצע יש סולו מעולה שנמשך איזה דקה ואז הופך לסולו אחר לגמרי ואז רפי שר את הבית הראשון ואז מתחיל הפייד אאוט ועוברים לשיר הבא.
בשיר LETTING GO מתארחים שתי אורחים LISA JOHANSSON מDRACONIAN וTHOMAS VIKSTROM מTHERION. השיר מתחיל בדאבל בס וממשיך בגיטרות איטיות. את הבית הראשון מירי שרה את שתי הבתים האחרים האורחים שרים ובפזמון כולם שרים במיוחד ובסוף השיר מסתיים בדיוק איך שהוא התחיל, בדאבל בס. השיר הזה היה השיר הראשון באלבום שהתאהבתי בו בשמיעה ראשונה, ואני עדיין אוהב.
אחר כך מגיע שיר מספר 12, שלא מופיע על העטיפה או בחוברת של האלבום ולפי וויקיפדיה קוראים לו AS YOU LAY. הוא מתחיל בקטע קצר שמירי שרה בלי שום כלי ברקע ואז ניכנסות גיטרות נקיות ומירי שרה את הבית השני ואז סולו גיטרה עם דיסטורשיין וישר אחריו נכנסים גם התופים והגיטרות ממשיכות בנקי.
לסיכום, אלבום מדהים ומגוון ובעיניי הכי טוב שיצא ב2008. ואני ממליץ לכולם לקנות! {כן כן! לקנות! תתמכו בסצנה הישראלית יא זונות!!}
ציון: 9 מ10
1. One Last Breath
2. What Remains
3. Voices From Within
4. Fading
5. A Soft Whisper
6. Reveal My Path
7. Escaping the Mind-Grid
8. Obscure
9. Theom
10. Consistent Duality
11. Letting Go
12. As You Lay
| |
YOU DONT MESS WITH THE ZOHAN
"אל תתעסק עם הזוהן" הוא סרט קיצי מלא בהומור אקשן ו.. חומוס. כן, כן, חומוס. אבל נגיע לזה אחר כך. אני אישית נשפכתי על הרצפה והיו הרבה קטעים שלא ציפיתי להם {אבל גם היו קטעים שכן.. אבל נו.. קומדיה..}.
זוהן הוא החייל הכי טוב בצבא הישראלי שהחלום שלו הוא להיות ספר מצליח. כבר הזוי לא?
מה שיפה בסרט הזה שהסרט צוחק קצת על כולם - ישראלים, ערבים, אבל בעיקר על האמריקאים. הסרט מוציא את הישראלים באור חיובי.. בעיקר.. ובעיקר זה בגלל שיצאנו תקועים בשנות ה80 ומכורים לחומוס.. כאילו.. הכל הולך עם חומוס וזה ידוע.. אבל לצחצח שיניים עם חומוס? פאק?
אבל הבעיה הכי גדולה הייתה האובר מיניות בסרט. זה מתחיל בדג בתחת וממשיך בסקס עם אישה בת 900.. וגם המבטא של אדם סנדלר היה מוזר במיוחד.. אבל שחקן מוכשר הוא כבר מזמן הוכיח שהוא כן.. וחצי מהסרט היה בעברית..
אני חייב גם לציין לטובה את קטעי האקשן המגניבים, בעיקר בתחילת הסרט.
ציון: 8 מ10
| |
ZOMBIE STRIPPERS
אוקיי, ZOMBIE STRIPPERS הוא בי מובי, אבל לא בי מובי חובבני חסר תקציב {אם כי התקציב לא גבוה במיוחד..}. אז למה הוא כן בי מובי? נתחיל באפקטים ממוחשבים משנות ה90 במקרה הטוב, ונמשיך במשחק המדהים, וחוסר הגיוון בלוקיישנים {אני ספרתי 5}, ונסיים בתסריט סופר ת'ראשי.
אבל כל זה לא הופך אותו לסרט גרוע. האמת, זה סרט כיפי כזה וזה כל המטרה שלו. הוא לא בא לסבך אותכם בפילוסופיות חיים מטורפות. הוא בא להראות ציצים. והרבה. ולכן אני ממליץ אותו לעונת הקיץ. אבל כמובן זהו סרט זומבים,ולא סרט פורנו. ולכן, בסרט הזה היו כמה מהסצנות הגוריות / מורבידיות / דוחות שראיתי בסרט כלשהו. שזה גם הישג..
הסרט מספר על מועדון חשפנות שנדבק בנגיף שהופך את כל מי שננשך על ידי זומבי ל.. ובכן.. זומבי. וזהו בעיקרון.. יש מערכות יחסים בין הדמויות, למשל אחת החשפניות מעריצה את החשפנית הראשית {כוכבת הפורנו ג'נה ג'יימסון} , או הילדה התמימה החדשה שצריכה את הכסף בשביל תרופות לסבתא, והמנהל האידיוט הלא הוא פרדי קרוגר! ז"א.. השחקן של פרדי קרוגר.. אבל עדיין..
אז בקיצור, סרט טוב לקיץ. לא מפחיד מידי, בעיקר מגעיל.
ציון: 7.5 מתוך 10
| |
CLOVERFIELD
למרות שהסרט הזה לא באמת מחדש משהו, בעניי הוא גאוני ואחד הסרטים הטובים שראיתי. אני לא רוצה להרוס למי שלא ראה לכן אני ממליץ לראות את הסרט בלי לקרוא עליו או לראות טריילרים. פשוט לראות ולהנות. לכן, אני מרשה לעצמי לכתוב ספויילרים בביקורת (רק שתי הפסקאות הבאות).
**אה, רק אזהרה קטנה: בבתי קולנוע בארה"ב שמים שלטים שאומרים שהסרט יכול לגרום לבחילות ומחלות ים וכל מיני.. אז, על אחריותכם..**
הדרך שבא הסרט מצולם זה לא כזה חידוש גדול. כבר ראינו "צילום-חובבני" ב"פרוייקט המכשפה מבלייר", אבל יש משהו שמושך אותי בסגנון הזה, בעיקר כי הוא מתאים לסרטי אימה, וכמובן שסרט אימה על מפלצת ענקית, סטייל גודזילה / קינג-קונג, יהיה משעמם וצריך למצוא דרך לגרום לו להיות יותר מעניין, אז מה עושים? עוברים ל"צילום-חובבני" כמובן!
הסרט מספר על רוב שקיבל עבודה ביפן וזה הלילה האחרון שלו בניו-יורק, אח שלו מארגן לו מסיבת פרידה ונותן לחבר הכי טוב שלהם לצלם, ואז באמצע המסיבה יש רעידת אדמה, כולם יוצאים החוצה ואז הראש של פסל החירות נוחת באמצע הרחוב (!) די מהר אנחנו מגלים שיש איזו מפלצת ענקית, והגאונות פה, שרק לקראת סוף הסרט אנחנו רואים את המפלצת במלואה. בזמן שהם בורחים מהעיר רוב מגלה שחברה שלו תקועה בבניין והוא מנסה להציל אותה.. כמה חמוד..
הגאונים מאחורי הסרט הם היוצרים של "אבודים" הגאונית (למרות שלאחרונה היא נהייתה יותר מידי בדיונית..). הם שמרו על הסרט בסוד, ואת השם הם שיחררו רק שבוע לפני שהסרט יצא! השחקנים בסרט אנונמיים למדי, ויש סיבה טובה - הם לא רצו לעשות יותר מידי רעש לגבי הסרט, שזה מגניב בעניי, כי השחקנים אחלה.
חוץ מהצילום הגאוני, העלילה קצת קיטשית אפשר לומר, אבל זה לא גורע מהסרט. הסרט טס כל כך מהר (פשוט כמעט ולא נותן לנשום) שהייתי מאוכזב כשהוא ניגמר, לפחות הולך לצאת סרט שני (לא בדיוק המשך לפי מה שהבנתי..). =]
קיצר, מומלץ!
ציון: 9 מתוך 10
| |
IRON MAIDEN - THE NUMBER OF THE BEAST
..והופ, אנחנו קופצים ל82, לפגוש את אחת הלהקות המשפיעות אי פעם. לא רק במטאל. אני כמובן מדבר על איירון מאידן, חבורת המוכשרים מאנגליה. זהו האלבום הראשון של ברוס דיקסון, הסולן האגדי, ואפשר לראות את ההשפעה שלו על הלהקה. לפני שדיקסון הצטרף, מאידן שיחררו 2 אלבומים בינוניים, אבל הפוטנציאל היה שם.
האלבום נפתח בשיר INVADERS, שיר פשוט וקליל שנועד להכניס אותך לאווריה בעיקרון. השיר הבא CHILDREN OF THE DAMNED הוא שיר איטי ומדהים. השיר מלא בעוצמות ואי אפשר לתאר כל כך במילים.. אבל זה אחד השירים החזקים.
השיר השלישי הוא THE PRISONER והוא מבוסס על סדרה עם אותו שם ואפילו מתחיל בציטוט נהדר ממנה. השיר הזה הוא כמובן שיר מצויין ומדגים יכולת נגינה מדהימה מצד הגיטריסטים.
השיר הרביעי הוא הכי פחות חביב עליי באלבום 22 AACIA AVENUE והוא בהתחלה סתמי, אבל פתאום השיר משתנה וברוס מתחיל לשיר מהר הרית'ם מקפיץ סולו מהיר, סולו איטי וארוך, עוד סולו מהיר ואז.. נגמר..
השיר החמישי והכי מוכר, שיר הנושא, THE NUMBER OF THE BEAST. השיר מתחיל בציטוט מהתנ"ך על המספר של החיה, הלא הוא 666. וכל השיר הוא מין סיפור על מישהו שהולך לבד ברחוב ואז בא יצור ואז הפזמון "666 המספר של החיה, 666 בשבילך ובשבילי" ואז סולו. וכמובן, השיר הזה היה השיר הכי שערוררתי שאותה תקופה בגלל שהוא כאילו מטיף לסגידה לשטן.. כמובן שזה מראה שאף אחד לא טרח אפילו לקרוא את המילים של השיר.. נוצרים.. טיפשים..
השיר השישי, RUN TO THE HILLS, הוא אחד השירים המגניבים והמקפיצים באלבום, התיפוף בו תותחני ומראה שגם המתופף כשרוני. השיר מהיר ופשוט אבל הגיטרות {כולל בס} עושות עבודה מעולה ועם התיפוף המגניב והשירה המעולה יוצא שיר בנזונה!
השיר השביעי, GANGLAND, הוא לא שיר מיוחד אז אני פשוט אדלג לשיר האחרון ואחד האהובים עליי אי פעם, HALLOWED BE THY NAME. השיר מתחיל רגוע, והוא מספר על מישהו שקיבל עונש וכל מה שעובר לו בראש בדרך לעונש.. השיר מתחיל בנגינה איטית ופעם בכמה שניות *קראש* ברוס מתחיל לשיר ופתאום "אהההההההההההההההההה" והשיר ניהיה מהיר ומסובך, וכמובן סולואים נפלאים והגיטרות המצויינות!
ציון: 9 מ10
1. Invaders
2. Children Of The Damned
3. The Prisoner
4. 22 Acacia Avenue
5. the number Of The beast
6. Run To The Hills
7. Gangland
8. Hallowed Be Thy Name
| |
FAITH NO MORE - THE REAL THING
אוח.. מייק פאטון.. הסולן האגדי.. האמת שבהתחלה לא הבנתי מה כולם כל כך מתלהבים מפיית' נו מור ומייק פאטון, אבל אחרי שהקשבתי לכל האלבום הזה פאטו הפך לסולן השני האהוב עליי {אחרי ברוס דיקסון מאיירון מאידן כמובן}.
אז מה כל כך מדהים בקול של פאטון? הוא יכול להישמע כמו ילד בן 6. הוא יכול להישמע כמו טרול כחול עם חומוס. הוא יכול להישמע כמו זמר חתונות. והוא עשה קולות ב"אני אגדה". כן.. הוא היה היצור..
אבל לא רק הקול של פאטון עושה את פיית' נו מור. הליריקה המצויינת, והשינויים המטורפים באמצע השירים.. זה רק חלק מהגאונות פה.. כשאני אומר שינויים מטורפים אני לא מדבר על פרוג סטייל אופת'.. זה משהו.. אחר.. כמו למשל ש2 הדק' הראשונות של ZOMBIE EATERS הם אקוסטיות ורגועות ואז.. בום! אתם מבינים לאן אני חותר?
פיית' נו מור מנגנים Fאנק מטאל / רוק, אבל לא משהו בסגנון של רד הוט צ'ילי פפרז אלא משהו יותר בסגנון של רייג' אגיינסט דה מאשין אבל יותר מורכב. פיית' נו מור דומים לרייג' אגיינסט בעיקר מבחינת הבאס, שאני מניח שעושה את הFפאנק מטאל כל כך פאנקי, אבל עדיין לפיית' נו מור יש את הסאונד שלהם. יש להם קלידן שמרגישים רק בחלק מהשירים, ויש את השיר WOODPECKER FROM MARS האינסטרומנטאלי שכולל כינורות ונשמע די מגניב.
ובואו נדבר שניה על השיר EDGE OF THE WORLD. זה השיר השקט האמיתי באלבום הזה ואחד האוהבים עליי. אבל עצם העובדה שהוא שקט לא אומרת שהוא רגוע. אחרי שקוראים את הטקסט אפשר להבין שהשיר על פדופיל. למרות שזה לא פשוט להבין את זה.
חוץ מזה, האלבום כולל גם קאבר מצויין לWAR PIGS של בלאק סבאת', את EPIC שבעצם הגדיר את הFאנק רוק ושירים אחרים בנוניים למדי.. זה לא שהם גרועים.. פשוט לעומת האחרים הם פחות טובים..
אני לא חושב שמציתי פה את האלבום כמו שצריך.. אז אני אגיד שאני ממליץ לשמוע את כל האלבום בשביל להבין מה זה פיית' נו מור.. ולגבש דעה משלכם כמובן!
ציון 7.5 מ10
1. From out of nowhere
2. Epic
3. Falling to pieces
4. Surprise! You're dead!
5. Zombie eaters
6. Edge of the world
7. The real thing
8. Underwater love
9. The morning after
10. Woodpecker from Mars
11. War pigs
| |
28 DAYS LATER
הסיפור מתחיל פחות או יותר כשג'ים מתעורר, 28 יום אחר כך.. לא שהמספר הזה משנה משהו. אז אחרי שהוא התעורר, ג'ים גילה שהוא לבד בבית החולים והוא יצא וגילה שהוא לבד בכל לונדון אבל במהרה אנחנו מוצאים אותו נרדף ע"י חבורה של טרולים זועמים. אבל אז באים זוג מוזר שמציל אותו ומסביר לו מה קורה ואז הם הולכים לבית של ההורים של ג'ים ואז פילים סגולים מעופפים וצמר גפן מתוק ו.. אה אופס.. זה היה החלום שלי..
28 יום אחרי הוא משעמם. כל כך השתעממתי שכמעט נרדמתי. הוא גם היה די צפוי. ושיטחי. ומשעמם.
הדמויות היו משעממות וחסרות כל עומק, למרות שהיה איזהשהו ניסיון ליצור להם עומק כלשהו, אבל גם אז זה לא היה יותר מידי.
ה"טרולים הזועמים" {הם לא באמת היו טרולים.. הם היו בני אדם שנגועים במגפה..} היו מצחיקים בטירוף.. אני מתאר לעצמי שהבמאי לא תיכנן אותם ככה.. אבל יכול להיות שזה המחסור בתקציב או אולי חוסר יצירתיות מצד הבמאי אבל כל פעם כש"הטרולים" רצו זה היה כמו ארנבים על ספידים.. הזוי..
ובעצם, זאת הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב למה כדאי לראות את הסרט. הרי העלילה כל כך טיפשית ו"אני אגדה" לקח פחות או יותר את אותו הרעיון ועשה אותו יותר טוב {ביקורת בקרוב..}... אבל אולי זה התקציב...
יודעים מה? בואו נתן להם עוד נקודה: הם בריטים. מבטא בריטי עושה לי את זה. מהרגע שהתקבלתי לקולג' בלונדון אבל זה לא עקרוני.
עכשיו לא החלטתי אם אני רוצה לראות את הסרט המשך {28 שבועות אחרי} או לא.. כי בעיקרון עשו אותם בהפרש של 5 שנים ככה שאולי הם הספיקו לצבור מספיק כסף או אנשים יותר מוכשרים בשביל התסריט והבימוי..
קיצר, קציצה.. ז"א.. לא חובה..
ציון:
4 מתוך 28.. ז"א 10..
| |
KILL BILL
טרנטינו גאון. נקודה.
ועכשיו אחרי ההצהרה הבומבסטית הזאת אתם כמובן דורשים הסבר למה הוא גאון, אז אני כמו שאתם משארים אני הולך לכתוב על קיל ביל. אני מתייחס לשתי הסרטים כסרט אחד כי הסיפור מחובר כל כך חזק ככה שמרגישים שצופים באותו סיפור. אם הייתי צופה בשתי הסרטים אחד אחרי השני בלי הפסקה אפילו, היה נדמה שזה אותו סרט. וזאת כבר נקודה לטרנטינו.
אישית, אני מצאתי את כל הממטרות דם המטורפות האלה די משעשעות. אני מאמין שטרנטינו לא לקח את החלק הזה יותר מידי ברצינות כי הדם ניתז שם בכמויות.
לפי מה שאני הבנתי, הסרט הזה הוא מחווה לבמאי יפני, ככה שאני לא מבין מה כולם אומרים שהוא מעתיק. זה פעם ראשונה שקרבות עיניינו אותי, אפילו בבאפי לא התעניינתי בזמן הקרבות. בקיל ביל הקרבות הם מין ריקוד, הם פשוט מרתקים ומותחים. חוץ מהקרב הגדול שממש איכזב אותי: הוא היה מבולגן מידי ומשעמם.
הדרך שבא טרנטינו בחר לספר את הסיפור, בפרקים, די מצאה חן בעניי. מתחילים באמצע ואז ישר עוברים ל4 שנים אחר כך, ואז חוזרים 4 שנים, ואז חוזרים קדימה, והכל קורה בדיוק במקום שהוא צריך להיות.
אני חייב לציין גם את הקטע המטורף עם היתוש. פאק. איך?!? פאק?!?
וגם את הקטע עם סופרמן, כניראה שרק טרנטינו יכול לגרום לשיחה על כלום כמעט להיות מעניינת. הוא הרי עשה על זה סרט שלם {ספרות זולה}!
קיצר, תיראו! {ואל תתנו לקצת ממטרות של דם לעמוד ביניכם לסרט מצויין שכזה}
ציון: 9 מתוך 10
| |
MEGADETH - YOUTHANASIA
למטאליקה אפעם לא ממש התחברתי. כן, אני שומע אותם, אבל הם אפעם לא עשו לי את זה כמו מגהדת'. כמובן שאני לא הולך לדון על "מי יותר טוב - מטאליקה או מגהדת'?", אבל אני לא הולך לספר רק על האלבום.
את הלהקה סוחב, האחד והיחיד, דייב מסטיין כבר שנים, מאז שהוא הועף ממטאליקה. לא, לא העיפו אותו בגלל שהוא גרוע.. הוא פשוט היה אלים מידי.. וככה יצא שהוא הקים להקה משלו עם הבסיסט דייב אלפסון שנשאר בלהקה הרבה שנים {כולל גם באלבום הזה} והוא אחד הבסיסטים האהובים עליי. בזמן ההקלטה של האלבום הזה החברים הנוספים בלהקה היו מרטי פרידמן, שהוא הגיטריסט השני האהוב עליי {עוד כמה ימים תגלו מי מקום ראשון =] }, ועל התופים - ניק מנזה, אחד המתופפים האהובים עליי.. בקיצור אתם רואים לאן אני חותר פה? כל הנגנים באלבום הזה אני אוהב. {אם זה מעניין אותכם אז מרטי הוא יהודי ועכשיו הוא גר ביפן והוא די מפורסם שם..}
האלבום נפתח בשיר RECKONING DAY שיר קצבי ואולי אפשר לשמוע שהאלבום הזה די שונה מהאלבומים הקודמים של מגהדת' כי הוא יותר כבד קצת וגם איטי במקומות הנכונים. השיר הבא הוא TRAIN OF CONSEQUENCES שהוא לא פחות מגאוני. את השיר הרביעי, אם אתם קוראים קבועים פה, אתם כבר אמורים להכיר. A TOUT LE MONDE הוא אחד השירים האוהבים עליי, כל פעם הוא נשמע אחרת, מצמרר, עצוב, שמח, אבל הוא תמיד מעלה בי זיכרונות ומחשבות. BLOOD OF HEROES הוא עוד שיר חביב, והשירה היא האלמנט הכי חזק בשיר הזה. גם בשיר FAMILY TREE השירה מעולה אבל גם הגיטרות עושות עבודה נפלאה.
שיר הנושא YOUTHANASIA הוא שיר מעולה לירית, כל מילה בו היא גאונות, אבל זה לא שיר קליט במיוחד לכן אני ממליץ לשמוע כמה פעמים. בניגוד לשיר הקודם אחד השירים הקליטים באלבום הוא I THOUGHT I KNEW IT ALL והוא אחד השירים שהתאהבתי בהם מהר - סולואים מדהימים השירה קאצ'ית כזאת ומה לא. השיר האחרון VICTORY הוא אולי השיר הכי מהיר באלבום וכל המילים בבתים הם שמות של שירים ישנים של מגהדת'. גאונים לא?
באלבום הזה היה אולי שיר אחד שפחות אהבתי, אבל אין תלונות, דייב עושה עבודה מעולה בשירה ועל הגיטרה, מרטי מעולה כמו תמיד וגם דייב {הבסיסט} וניק. בקיצור, קלאסיקה!!
ציון 9.9 מ10
1. Reckoning Day
2. Train of Consequences
3. Addicted to Chaos
4. A Tout le Monde
5. Elysian Fields
6. The Killing Road
7. Blood of Heroes
8. Family Tree
9. Youthanasia
10. I Thought I Knew It All
11. Black Curtains
12. Victory
| |
THE NUMBER 23
סרט מעולה, פשוט מעולה. נהנתי מכל רגע. עברה כמעט שעה בלי שהסתכלתי על השעון ולא יכולתי להאמין שעברה שעה. וואלטר ספארוו {ג'ים קארי} מקבל ספר שמספר על האובססיה לגבי המספר 23, ומתחיל גם הוא להיות אובססיבי לגבי המספר הזה.הסרט הזה מתאר את המסע של וואלטר בניסיון לגלות את המשמעות של המספר, כשבדרך הוא גם מנסה לגלות מי כתב את הספר.
מבחינתי הצילום היה נהדר ומרשים, משחק מעולה של ג'ים קארי, למרות שמבחיניתי היה אפשר להכניס יותר הומור והוא גם היה יכול לשחק יותר טוב. הסצנות של הסיפור מצולמות קצת שונה מהסצנות של ה"מציאות", בסצנות של הסיפור יש אווירה סיפורית כזאת.
בסוף הסרט יש טוויסט מפתיע במיוחד שאני לא מתכוון לגלות כדי לא להרוס, אבל יכול להיות שחלק ממי שיצפה בסרט דווקא יתאכזב מהסיום הזה, אני דווקא מצאתי אותו מתאים , מהנה, ומאוד מפתיע.
בקיצור, אני ממליץ לראות אם יש לכם זמן וחשק. אם אתם אוהבים את המשחק של ג'ים קארי אני לא יודע כמה תהנו מהסרט הזה כי הוא משחק דמות שונה מאוד ממה שהוא בדרך משחק - רצינית וחסרת הומור.
ציון 9 מ10
| |
FROM DUSK TILL DAWN
איך אפשר לכתוב סקירה על הסרט שאתה הכי אוהב? איך אפשר לכתוב על סרט הזוי שכזה בלי להרוס? אני פשוט אתחיל בהמלצה - תראו את הסרט. אה אתם גם רוצים לדעת על מה הסרט? טוב בלי להרוס יותר מידי, סת' {גורג' קלוני} וריצ'י {קוונטין טרנטינו, שגם כתב את התסריט לסרט הזה} הם צמד אחים שבורחים מהמשטרה. היעד - מקסיקו. במלון שלהם נמצאים גם כומר שלא אוהב את אלוהים ושתי הילדים שלו.
בעיקרון, הסרט הזה הוא סרט פאן טהור אבל בסרט הזה יש גם כמה קטעים שאפשר לצטט כמו מונולג הפוסי האדיר, ואני ממליץ לראות את הסרט אם חברים בעיקר בשביל לראות את ההבעה שלהם באמצע הסרט, החלק שהכל מתחיל להיות מטורף.
הסרט הזה הוא סרט אלים ביותר, מלא אקשן ומטורף, וכדאי לבוא אם ראש פתוח. אני משתדל פה להרוס לכם את כל הסרט אבל אני רק אגיד שזה אחד הסרטים המעולים והכיפיים שיש.
ציון 9.99 מתוך 10
| |
OPETH - GHOST REVERIES
טוב אז לליהי יש יומולדת! [מזל טוב!] אז החלטתי לכתוב סקירה על האלבום שקניתי למטאליסטית בהכחשה בתור מתנה ליומולדת. =]
האלבום הזה הוא האלבום הכי חדש של להקת הפרוג השבדית - אופת'. אופת' היא אחת הלהקות המעולות שיש היום, אני חושב שכל אחד יכול למצוא איזה שיר להתחבר אליו, יש הרבה קטעים שקטים והרבה קטעים שהם בדיוק ההפך אבל עדיין הם נעשים בצורה מלודית ומדהימה בדיוק כמו שרק אופת' מסוגלים ליצור.
באלבום הזה יש 4 שירים שעולים על 10 דק' ועדיין כיף לשמוע אותם, עם רמת כישרון כמו של אופת' לא מרגישים שעברו אפילו 5 דק'. הכישרון הגדול מכולם פה הוא המתופף, מרטין לופז [שעזב לפני כמה חודשים את הלהקה..], אבל כמובן שגם השאר מאוד כישרוניים ומייקל, הסולן, הוא אחד הגראולרים האהובים עליי, אבל בשירת קלין הוא אפילו יותר מעולה, רק חבל שברוב הפעמים שהוא שר קלין זה בעיקר בקטעים השקטים..
הבעיה הגדולה שיש לי, והיא רק בגלל שאני חובב של ת'ראש שידוע בתור סגנון מהיר ביותר, היא שהאלבום הזה די איטי. כיף להקשיב לאלבום הזה כשיורד גשם בחוץ, כשרגועים או אם אתם אוהבים מוזיקה די איטית. הבעיה הקטנה שלי היא ההד המיותר מאוד ששמו על הגרואלים של מייקל.
השיר המומלץ מבחיניתי הוא THE GRAND CONJURATION אחד מהשירים הארוכים, עם התחלה עצבנית ואווירה שמשהו גדול מתקרב. השיר כל הזמן עובר בין קלין שקט ורגוע לגראול ודיסטורשיינים מלוכלכים. בשיר הזה לופז גם מציג יכולות מטורפות במיוחד, ולדעתי זה השיר שמייצג את אופת' במלוא הדרם. השיר השקט המומלץ הוא HOURS OF WEALTH חצי ממנו הוא אינסטרומנטלי מתחיל בקלידים ואז גיטרה נקיה ניכנסת ואז מייקל בשירה שאין יותר נקיה ממנה.
בקיצור, אלבום מעולה ומומלץ ביותר למטאליסטים בהכחשה.. וגם לאלה שלא!! =]
ציון: 9 מ10
1. Ghost Of Perdition
2. The Baying Of The Hounds
3. Beneath The Mire
4. Atonement
5. Reverie / Harelquin Forest
6. Hours Of Wealth
7. The Grand Conjuration
8. Isolation Years
| |
LINKIN PARK - MINUTES TO MIDNIGHT
לא, אני לא אוהב את לינקין פארק. פעם, אולי. ולא הם לא בדיוק הכניסו אותי למטאל, אבל כן, שמעתי אותם, ואהבתי אותם. [הלהקה שהכניסה אותי למטאל דווקא הייתה בלינק.. אבל היא לא הנושא פה..]
אז למה אני כותב את הסקירה הזאת?
כי אמרו שלינקין פארק התבגרו, יותר מקום לסולן, פחות דיג'יי.. נשמע מפתה?
אז זהו, זה אחד האלבומים היותר משעממים ששמעתי עד עכשיו. את נקודות הנחמה היחידות מצאתי בשירים שדווקא ההפך ממה שתצפו ממני לאהוב. למשל השיר הכי פופי באלבום WHAT I'VE DONE והשיר שפותח את האלבום [אחרי הפתיח] GIVEN UP שיר פאנקיסטי מקפיץ כזה, וגם באחד השירים היחדים שיש בהם ראפ באלבום BLEED IT OUT ובשיר הזה דווקא הגיטריסט מראה יכולות סופסוף..
הסולן עושה עבודה טובה ברוב השירים השקטים [ויש הרבה] ובשירים שהוא צריך הוא נשמע מחוספס, אבל צעקות כמו בשיר CRAWLING לא מצאתי פה. הדיג'יי, כאמור, כמעט נעלם, זה עכשיו נשמע כאילו החליפו אותו בקלידים, וחבל כי הוא עשה את לינקין פארק את מה שהם, נערים עצבניים.
אבל האלבום הזה לא כמו מה שהיה פעם, התבגרנו. אז כן, פחות דיג'יי מוסיף לסאונד הבוגר, אבל זה פשוט משעמם. כמו שאמרתי, רוב השירים שקטים.. WHAT I'VE DONE הוא אחד השירים היותר קצביים פה. וגם עכשיו לינקין פארק התחילו לקלל! פאק יא! התבגרנו מאן!
בקיצור, מומלץ רק למכורים שרוצים להתבגר קצת.. לעבור לסאונד שמזכיר יותר את קולדפליי..
ציון: 5 מ10
[רציתי להביא 3 אבל בשמיעה נוספת דווקא חיבבתי קצת יותר את האלבום]
01. Wake
02. Given Up
03. Leave Out All The Rest
04. Bleed It Out
05. Shadow of The Day
06. What I've Done
07. Hands Held High
08. No More Sorrow
09. Valentine's Day
10. In Between
11. In Peaces
12. The Little Things Give You Away
| |
ROCK STAR SUPERNOVA - ROCK STAR SUPERNOVA
קצת רקע - רוק סטאר סופרנובה הם סופר באנד שמורכבת מ: טומי לי {MOTLEY CRUE}, ג'ייסון ניוסטד {METALLICA} גילבי קלארק {GUNS N ROSES} ולוקאס רוסי שנבחר בתחרות בסגנון אמריקן איידול בקיץ.
לא ציפתי שהם ישחררו את האלבום כל כך מהר אבל כניראה שרובו היה מוכן, והוא נשמע טוב, ככה שאין טענות.
בכל מקרה אני רוצה להגיד שבהתחלה בכלל לא סבלתי את לוקאס ורק ממש בסוף התחלתי לחבב אותו. ועכשיו כשאני מקשיב לאלבום אני נהנה דווקא מהקול שלו.
אני רוצה לציין גם שהופתעתי לטובה באלבום מגילבי שבתוכנית היה ניראה לי כמו איזה אחד שאיכפת לו יותר מהשיער שלו מאשר מהאוסף גיבסונים שלו {**מזיל ריר**}, אבל מסתבר שטעיתי!! ובגדול! מסתבר שגיבלי למד כמה טריקים מסלאש, ואני חייב לומר שהוא מעולה!
עוד מישהו שחייבים לציין הוא טומי לי, בנאדם מגניב, מתופף מעולה. לדעתי באלבום הזה הוא מראה הרבה יותר יכולת ממה ששמעתי במוטלי קרו.
וגם את ג'ייסון אני חייב לציין פה. כי הוא חמוד. =]
והגעתי למסקנה שבסיסטים הם השקטים הקולים וה"חמודים"..
רוק סטאר סופרנובה לא מנסים לשנות את העולם. הם מנסים להיות שונים. מיוחדים. יש להם את הסטייל שלהם. לא כבד מידי כמו הלהקות הקודמות שלהם אבל גם לא פופי מידי.
אני, אישית, התמכרתי ל90% מהאלבום. לדעתי HEADSPIN בגירסאת האלבום פשוט מעולה. גם LEAVE THE LIGHTS ON ממכר ביותר.. וגם UNDERDOG שהיה מין מניגנת סיום.
בקיצור. מומלץ. מתנה לחג. =]
ציון:
8.5 מתוך 10
1. It's On
2. Leave the Lights On
3. Be Yourself (and 5 Other Cliches)
4. It's All Love
5. Can't Bring Myself To Light This Fuse
6. Underdog
7. Make No Mistake?This Is the Take
8. Headspin
9. Valentine
10. Social Disgrace
11. The Dead Parade
| |
BLACK SABBATH - PARANOID
הו! עוד סקירה! והפעם, ילדים - קלאסיקה! אלבום שבלעדיו המון להקות לא היו קימות {בעיקר אלה שאני אוהב}. כן, כן, בלאק סבאת' אין מטאליסט שלא מכיר אותם, ואם יש אז הוא לא מטאליסט אמיתי!
אז כאמור בלאק סבאת' היא הלהקה שבעצם המציאה את המטאל, עם מילים ונושאים אפלים {שאף להקה לפני זה לא נגעה בו} , שילוב בין בלוז ורוק והנמכת מייתרים {טוני - הגיטריסט, חתך חלק משתי אצבעות שלו כשהוא עבד במפעל לחיתוך מתכת, אז הוא היה צריך להנמיך את המייתרים שלא ייכאב לו כשהוא מנגן, וגם הבסיסט היה צריך להנמיך את הגיטרה שלו, מה שיצר מוזיקה כבדה במיוחד}. יחסית לתקופה {סוף שנות ה60} זאת הייתה מוזיקת איימים!
אני חייב להגיד שאפילו בימינו הלהקה הזאת נשמעת מעולה ואני עדיין נהנה להקשיב למוזיקה שלהם. המילים שלהם פשוט גאוניות, בעיקר שירים כמו FAIRIES WEAR BOOTS. טוני איומי פשוט שולט בגיטרה - והוא אחד הגיטריסטים האהובים עליי בכל הזמנים. הבס והתופים עושים עבודה לא רעה אבל הם פשוט לא מעניינים כמו העבודת גיטרה {לא פלא שטוני הוא היחידי שנשאר בבלאק סבאת' לאורך כל הזמן}. השירה המזעזעת {במובן הטוב..} של אוזי {אוזבורן} פשוט משתלבת באופן מושלם עם המוזיקה הזאת, ובשירים השקטים יש לו קול ממש שונה ואני חייב להגיד -מדהים!
על השירים אין כל כך מה להגיד חוץ מזה שהנושאים די מגוונים - סמים, מלחמה, פחד וכמובן - פנטזיה. אין שיר אהוב, אהבתי את כל השירים, כולם פשוט מעולים! אבל בשיר הראשון, WAR PIGS, ממש אהבתי את המילים, ומצאתי את המילים של הגירסה המקורית של השיר שנקרא WALPURGIS ומדבר על מכשפות, וגם את הגירסא הזאת {של המילים} אהבתי.
לסיום יש לי רק משהו אחד להגיד:
I AM IRON MAN!! =]
ציון:
9 מתוך 10
Track Listing
1. Luke's Wall/War Pigs (7:55) *
2. Paranoid (2:47)
3. Planet Caravan (4:24)
4. Iron Man (5:53)
5. Electric Funeral (4:47)
6. Hand of Doom (7:07)
7. Rat Salad (2:29)
8. Fairies Wear Boots/Jack the Stripper (6:13) #
* - The intro to War Pigs has it's own name: Luke's Wall
# - The outro to Fairies Wear Boots has it's own name: Jack the Stripper
| |
PLUS 44 - WHEN YOUR HEART STOPS BEATING
עוד סקירה על אלבום, הפעם אלבום פאנק-רוק! משהו שכולכם תוכלו לשמוע. =]
פלאס 44 זאת הלהקה החדשה של מארק (באס ושירה) וטראוויס (תופים) מבלינק 182. הם הוסיפו 2 גיטריסטים והוציאו את האלבום WHEN YOUR HEART STOPS BEATING לאחרונה (או שעוד לא.. אבל לא משנה.. אני כבר שמעתי את כולו)..
למי ששואל מה עם טום (גיטרה, בבלינק) הוא הקים להקה משלו ANGELS & AIRWAVES, משהו בסגנון U2 (משעמם ביותר לדעתי..), וזה בעיקר דיבורים (אנחנו הולכים לשנות את מוזיקת הרוק לנצח!)..
האלבום WHEN YOUR HEART STOPS BEATING הוא כאמור אלבום הבכורה של פלאס 44. לדעתי הסגנון שלהם מאוד דומה לבלינק, אבל הרבה יותר בוגר כמובן - גם המילים וגם המוזיקה. באלבום הזה יש שירים רגועים יחסית אבל גם שירים מגניבים ביותר לא חסר.
המילים ברובן על אהבה. בסגנון של בלינק. אז אין עוד ממש מה להוסיף. הייתי אומר גם שזה האלבום שהתיפוף של טראוויס הכי טוב בו. טראוויס תמיד היה בעניי מתופף מעולה, הוא עושה את רוב האלבום מה שהוא, בלעדיו האלבום היה די ממוצע.
בכמה שירים יש קטעים של שירה נשית. אבל ממש קצת. מארק שר בעיקר, לדעתי הוא שר מעולה והשירה הנשית גם מוסיפה.
מה שלא אהבתי באלבום זה שרוב השירים נשמעים די דומה, והם לא כל כך קליטים. אבל זה לא מפריע לי להנות מהשירים, רק שאחר כך אני לא ממש זוכר לאיזה שירים לחזור.
ציון:
8 מתוך 10
01. Lycanthrope
02. Baby, Come On
03. When Your Heart Stops Beating
04. Little Death
05. 155
06. Lillian
07. Cliff Diving
08. Interlude
09. Weatherman
10. No It Isn't
11. Make You Smile
12. Chapter XIII
| |
ORPHANED LAND - MABOOL
אוקיי אז ממש בא לי לכתוב, ואני לא ממש יודע מה, ואני שומע את האלבום הזה של אורפנד לנד, אז לכן החלטתי לכתוב עליו סקירה (אולי אני אעשה על עוד אלבומים בהמשך =])
אורפנד לנד היא אחת הלהקות הבולטות בסצנת המטאל בישראל, ואם לא ידעתם אז תתביישו לכם. אורפנד לנד משלבים מטאל עם כלים מזרחיים כמו בוזוקי ועוד כאלה שאין לי מושג איך קוראים להם או איך הם ניראים. וזה עובד.
האלבום הזה, שיצא ב2004, הוא אחד האלבומים האהובים עליי. גם אחרי 200 שמיעות! אף פעם לא נמאס ונשמע מעניין כל פעם מחדש. כל פעם מגלים עוד ועוד. השירה של קובי שמשלב גרואל וקלין פשוט מעולה, והוא אחד הגרואלרים המעורכים בעניי. בעצם כל גרולאר שיכול גם לשיר קלין מוערך בעניי, כן.. גם הסולן של OPETH.. {גם אותם אני אוהב =] }..
בכל מקרה, האלבום מספר על המבול השני ועל הבן השביעי של שבע. העלילה היא לא הדבר הכי מעניין באלבום, בעניי מה שהכי עושה את האלבום זה הנגינה של הגיטרות. שתי הגיטרות. הגיטריסטים פשוט מעולים והם משפיעים על הנגינה שלי המון אני חושב.
השירים שאני אהבתי הם OCEAN LAND {ניראה לי בעיקר בגלל שהוא קצר וקולע} KISS OF BABYLON {ה"נהנהנה" פשוט ממכר} וHALO DIES {השיר הראשון שלהם ששמעתי - השיר הכי עצבני באלבום לדעתי}.
מה שלא אהבתי זה את הקטעים היותר שקטים או האקוסטיים שיש קצת יותר מידי מהם, אבל הם גם מעולים! פשוט הם לא ממש ניראים לי מתאימים =/
בקיצור, אלבום חובה בכל בית!
ציון:
9.5 מתוך 10
01. (Birth Of The Three (The Unification
02. (Ocean Land (The Revelation
03. (The Kiss Of Babylon (The Sins
04. A'salk
05. (Halo Dies (The Wrath Of God
06. (A Call To Awake (The Quest
07. Building The Ark
08. (Nora El Nora (Entering The Ark
09. The Calm Before The Flood
10. (Mabool (The Flood
11. The Storm Still Rages Inside
12. (Rainbow (The Resurrection
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
