|
 כינוי:
בן: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
איך פגשתי את ג'ני
כן, הכותרת היא שיבוש של השם של הסדרה המעולה "איך פגשתי את אמא"..
הסיפור שלנו מתחיל כשעברתי לדירה, בעל הבית סיפר לי על הדיירים האחרים: האירי שאני לא זוכר איך קוראים לו וג'ני הקוריאנית. כמו שכבר סיפרתי בבית הזה כולם סגורים בחדרים שלהם ולא ממש רואים אפחד, למרות שנתקלתי כבר כמה פעמים באירי את ג'ני לא פגשתי עד היום. נכון אני לא ממש כותב על פעם ראשונה שאני פוגש כל בנאדם אבל הסיפור על איך שפגשתי את ג'ני נראה לי טיפה הזוי.. אבל מעניין.. ובגלל זה אני מספר לכם אותו.
נדלג כמה ימים {או שבוע וחצי}, להיום. עדיין לא פגשתי את ג'ני. יכול להיות שנכנס דייר חדש לחדר הרביעי אבל לא שמעתי אותו או עליו ככה שאני מתכחש לקיומו. בכל מקרה, היום החלטתי ללכת לאכול סושי במסעדה יפנית והייתי צריך לקנות חמאה בסופר שליד. חייבים לציין את העובדה שירד גשם. חזק. אז לא יכולתי ללכת הביתה למרות שהבית שלי זה בערך באותו רחוב {רק שאם כל השלג הזה והגשם די קשה ללכת וזה היה יכול לקחת אולי 20 דקות ואתמול הלכתי הרבה, פרטים בהמשך}, אז הייתי חייב לנסוע באוטובוס. בתחנה עמדו כמה אנשים, אחת מהם הייתה אסייתית עם מעיל חום בהיר ומטריה שחורה עם קצה ארוך. עליתי לאוטובוס, ירדתי בתחנה והתחלתי ללכת לכיוון הבית. כמה מטרים מלפני הלכה מישהי עם מעיל חום בהיר, מטריה שחורה עם קצה קצר. כן, קצר. אני חושב.. בכל מקרה, היא הלכה ואני קצת מאחוריה כשהיא הגיע לפניה לרחוב אמרתי לעצמי "היא לא תפנה נכון?" אבל היא פנתה. "אתה חושב שזאת ג'ני?" לא.. לא נראה לי "אבל איך היא הולכת עם העקבים האלה בשלג הזה?!".. אחרי קצת הליכה הגענו לבית היא פנתה בשביל לבית ואני "פאק! זאת ג'ני?!". גמאני פניתי לבית, בהרגשה של איזה סטוקר, והשלג כמובן עושה מלא רעש, היא הסתובבה לראות מי זה. ובפעם הראשונה ראיתי את הפרצוף שלה, אסייתית. "היי" היא אמרה. ניכנסו פנימה. "אני ג'ני" די באמת?! "אני ניב" למה תמיד אני צריך להגיד את זה פעמיים?
אתמול היה היום הראשון באוניברסיטה. קמתי ב6 וחצי. יצאתי מהבית ב7 ורבע. הגעתי לתחנה בערך ב7 עשרים וחמש, וכבר היו די הרבה אנשים {אחד מהם היה האירי, שבכלל לא שמתי לב שיצא}. מחכים. מחכים. אין אוטובוס. מחכים. מחכים. אין אוטובוס. מחכים. מתחילים ללכת. הולכים. הולכים. הולכים. מגיעים לאוניברסיטה, נשארו כמה דקות. מוצאים את הכיתה בדיוק בשמונה וחצי. יש רק עוד תלמיד אחד. אחרי כמה דקות, המורה מגיע. "טוב נראה לי שנחכה עד 9". אני והתלמיד השני יצאנו החוצה והוא הציע לי סיגריה. אמרתי "אני לא מעשן, אבל בסדר".. אני חושב שזה די עזר לי. חזרנו לכיתה והייתה עוד אחת. המורה חיכה עד 9 ורבע והביא לנו את הסבר על הקורס. קראנו והוא התחיל לדבר כשבדיוק נכנס עוד תלמיד. הוא דיבר שעה, הסביר על הקורס ושיחרר אותנו שעה מוקדם. הסתובבתי קצת לראות את האוניברסיטה לראות איפה זה מה. אחר כך היה אמור להיות מין שיעור מ4 עד 5. אבל ב4 הודיעו שהוא התבטל. לא יודע למה. אח.. השלג הזה..
צילמתי בסביבות 6 בערב, שעה של חושך לא יודע איך יצאו הצבעים האלה {לא נערך בפוטושופ, רק הוספתי מסגרת ואת השם שלי..}. לחצו על התמונה לגרסה מוגדלת.
בקרוב:
*קומיקס חדש!
*מדריך על איך לחבר תמונות
*ביקורת
*מה למדתי בעבודה
*ספיישל 200
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
