נושי

עצוב לי....

קשה לסכם תקופה של שנה וחצי שהייתי חלק ממשהו שהיה כל כך חשוב לי... כל כך קשור אליי.

אני לא יודעת כמה יודעים את זה, אבל אני חלמתי להיות בלהקה הזאת מאז כיתה ו'. זה היה מן חלום ילדות שמתגשם...  "להקת גל". בשבילי זה תמיד היה השיא.....

וכשהתקבלתי.... זה היה חלום שהתגשם! להיות בלהקה הזאת, לשיר באופן קבוע, להופיע.... להיות חלק מחבורה מדהימה של אנשים מוכשרים...

זה באמת החלום שלי... להופיע מול אנשים, לגעת בנשמות (כמה שזה נשמע פלצני).... זה הכיף שלי.....

כבר שנה וחצי הרגשתי שקוראים לי מירב ואני בלהקת גל... וזאת הייתה הרגשה מדהימה.... שקשה לי להבין שהיא לא תחזור שוב.

אז היום נגמרה לה התקופה הזאת. תקופה שהיו בה הרבה מורדות וגם הרבה עליות, שהרגשתי איך זה לגעת בחלום של עצמך... להרגיש מסופק ממה שאתה עושה... להרגיש מוערך בזכות כישרון.

יהיה לי קשה להרפות... אני בטוחה.... אבל אין מה לעשות.

אני מקווה שמי שנשאר בלהקה מעריך או יעריך את זה, את האפשרות להיות חלק.

"ואני רק רציתי לשיר..."

מירב