Life at the Royal Hell

בגיל 14, הדבר הכי נורא שקרה לי, היה כשאבא שלי גילה שאני מעשן.

לא היה ניראה לי שיהיה לאבא שלי הכי אכפת שאני יעשן, הוא עישן בגילי,

וזה תכלס לא כזה גדול סיגריה פה סיגריה שם.

כשהתחלתי לעשן הייתי גונב לסבא שלי סיגריה, לא לוקח לראות, אחת פה אחת שם.

תכלס הדבר הכי דבילי בעולם, בערך כמו שכולם מתחילים לעשן.

קיצר אני חושב שהדבר הכי נורא, הוא שזהו, כשאבא שלך מגלה שאתה מעשן, הוא תופס ממך בנאדם שונה.

אין הלך, ההורים שלי כבר לא חושבים עלי אותו דבר כמו פעם... כאילו עברי איזה 4 שנים בערך מאז...

ועדין, לא ניראה לי הם תופסים ממני אותו בנאדם, וזה הכי נורא.

סיגריות וכול השטויות האלה זה סבבה והכול,אי אפשר לשנות את העולם רק בגלל שזה לא בריא..

יש הרבה דברים יותר לא בריאים מזה, ניראה לי שזה לא בריא בצורה המטאפורית יותר משזה לא בריא במובן הבריאותי.

כי תכלס כשאנשים שומעים שאתה מעשן, הם ישר "זה לא בריא! זה מגעיל ומסריח!"

בסדר גם אקונומיקה זה לא בריא וזה מסריח, אבל אף אחד לא אומר לאישתו "לא! אל תנקי עם זה את הפנלים!"

בכול מקרה, החלטתי לתפוס את עצמי בידיים וזהו, לסיים עם זה, תכלס פעם זה היה נורא כיף להדליק סיגריה.

זה היה כזה עשן ושטויות ודברים כאלה שרק ילדים בני 14 יכולים להתלהב מהם.

עכשיו זה יותר בסגונן של סגריה בכול הפסקה של בית ספר, כול שיחת טלפון כול פעם שאני הולך לישון.

יאללה אי אפשר יותר, מציק קצת, להתעורר בבוקר זה כבר לא אותו דבר, זה להשתעל ולנשום ולירוק

ועוד מלא דברים לא נעימים, באמת שלא.

אז יום רביעי לפני שבוע, אמרתי לעצמי "יאללה יהלי, חבילה אחת של קאמל זה עוד 4 ליטר דלק..לא עדיף דלק?"

תכלס לא, לא עדיף דלק, זין שאמא שלי תתן לי את האוטו אז מה זה עוזר לי...

בכול מקרה כבר 9 ימים שלא נגעתי בסיגריה, ואני נורא מרוצה מעצמי, כבר עברתי יום שישי אחד, את זה שעכשיו אני יעבור ממש בקלות,

ואתמול הייתי בתלאביב וכמעט נשברתי! באמת שכמעט נשברתי! אבל לא! כול מה שהיה לי בראש זה את אבא שלי, ואיך שהוא לא תופס ממני אותו דבר.

אני לא השתנתי הרבה מאז שעישנתי ומאז שהפסקתי לעשן, לפי דעתי זה אותו דבר הכול, אתמול עישנתי חצי ממה שאנשים פלטו לאוויר..

לפני איזה שעה בערך רבתי קצת עם אחותי הקטנה ואז זה טיפה גדל, וטיפה חשבתי על זה שבמצבים כאלה הייתי מדליק סיגריה.

וזה תכלס לא היה עוזר, פשוט סתם חשבתי על זה שאני הייתי מדליק סיגריה וחושב שזה עושה משהו, ותכלס זה לא עשה כלום.

פתאום אני מסתכל על השולחן בחצר, ואני רואה חצי חבילת סיגריות קאמל סופט.

עכשיו, איזה קטע? מה הסיכוי שאחרי שאני מפסיק לעשן, אני במצב שהכי מתאים סיגריה, ואני חושב על סיגריה, מה הסיכוי שאני יראה חצי חבילה של סיגריות?

אני חושב שהגורל ממש צוחק עלי, אבל ממש.

הקופסא עדין פה, יש עוד קופסאת גלועז שתקועה לי על הקיר, ואני לא נגעתי באף סיגריה בחיי שלא!

תפסתי מעצמי, באמת שתפסתי.

בכול מקרה. אני חושב שאני מאיד מהר מידי, אחרי הכול 9 ימים זה באמת שומדבר.

אני יכול להדליק סיגריה אחת עכשיו ולא לשים זין.

בשבילי אחרי היום השני כבר הייתי בעננים..

אבל נחכה שנה, ניראה איפה אני יהיה אז.

אני מקווה שאז, אני באמת יהיה בעננים..

נבוט.

אז, 3 ימים בלי סיגריה, מגניב לי, אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי...

לא הולך לי, אני כן חושב על זה יותר מידי.

אבל מה שיפה, זה שאני לא חושב על זה שאני רוצה לעשן, אלה על זה שאני לא רוצה לעשן.

מעניין..

אני חושב שאני נימצא בגיל ובתקופה בחיים שלי, שאני לא מבין שומדבר מכלום, ואני מבין הכול, מהכול.

אני נורא מבולבל, אני לא יודע על מה לחשוב, איך לחשוב. מה לעשות...

אני חושב שאני מעדיף לחזור ולצוף....

או לקבל הוראות לחיים האלה..

הוראות.....מממ.....הוראות....

בא לי סיגריה.

סתם לא.

נבוט. צף.           מצטער שזה פוסט בלי תוכן ובלי עיקרון...ו...בלי כלום.. אבל ככה הם החיים, לפעמים בלי תוכן ובלי עיקרון...

אני חושב שאני שונא את אמא שלי לפעמים..

זה לא דבר יפה להגיד, אני לא שונא אותה..

אני חושב שאני הבנאדם שהכי חשוב לו כול הקטע הזה של כבוד להורים, באמת באמת.

גם אם אני אומר להורים שלי משהו לא במקום אני ישר מתחרט, ככה זה אצלי.

אבל באמת שלפעמים היא אומרת דברים לא במקום.

לפעמים זה נורא מגיע לי, ואני מקבל את זה שהיא רעה, מגיע לי..

אבל לפעמים זה ניראה כאילו היא פשוט רוצה להזכיר לי שאני טיפש ואומרת את זה יותר ממה שצריך.

אני לא שונא אותה, אבל אני בטח לא אוהב אותה ברגע זה...

חבל דווקא חשבתי שהלך לי.

הפסקתי לעשן אתמול, הולך לי ממש טוב, יש לי ממש פה על השולחן שתי קופסאות סיגריות מלאות, 

לא נגעתי בהן כול היום!

שלא תבינו לא נכון, אני מת לסיגריה, באמת הייתי ממש שמח לאחת עכשיו, יש אחלה מזג אוויר לסיגריה,

אבל אני חושב שזה הרגל ממש דבילי וכדאי לי להפסיק אותו כמה שיותר מהר.

אני לא הולך להעלות על האוטו של ההורים שלי בחיים, טוב, בחיים זה קיצוני מידי...

לפחות לתקופה הקרובה... הרי רואים שאמא שלי לא רוצה שאני ינהג, מה יש לי לעשות? זה האוטו שלה..

אם  היא רוצה להזכיר לי שאני לא יועד לנהוג, זה בטוח רומז על זה שאני לא צריך לנהוג, אני חושב שאני מאוד אינטיליגנת,

וזה יהיה דבילי מצידי לא להבין את הרמז הממש גדול הזה, זה כאילו היא כמעט צורח עלי "אם תנהג! אני יוציא לך את העניים!"

רק שתדעו, שאין לי בעיה לא לנהוג, הסתדרתי עם זה בשבוע האחרון,באמת אפילו היה שקט כזה...

אבל אני מעדיף שאמא שלי לפחות תתן לי להגיע למסקנות כאלה שאני לא צריך לנהוג.. ובטח שלא תגיע אליהם בשבילי.

ניראה לי הימים האחרונים היו חרא של ימים. קיוויתי ליום שישי טוב, כניראה שהוא לא יהיה טוב..

חבל, חשבתי שהלך לי טוב.

נבוט.

היום קראתי שוב את "צינורות" של אתגר קרת, ואשכרה לקחתי את הספר מהסיפריה במיוחד בשביל הסיפור "צינורות"

סתם בשביל שתבינו יותר על מה אני מדבר אני יכתוב את החלק העיקרי:

"תמיד חשבתי שגן עדן זה מקום בשביל אנשים שהיו טובים כל החיים

שלהם, אבל זה לא ככה, אלוהים יותר מידי רחום וחנון כדי שיחליט

החלטה כזאת, גן עדן הוא פשוט מקום עבור אלו שבאמת לא היו מסוגלים

להיות מאושרים על פני כדור הארץ. הסבירו לי כאן שאנשים

שמתאבדים חוזרים בחזרה לאדמה, לחיות את חייהם מחדש, כי העובדה

שלא היו מרוצים בגלגול אחד לא אומרת שלא ימצאו את מקומם באחר,

אבל אלו שלא מתאימים באמת לעולם, מוצאים את דרכם לכאן, כל אחד

יש לו את הדרך שלו לגן עדן.

יש כאן טייסים, שכדאי לבוא לכאן ביצעו לופ בדיוק בנקודה מסויימת

במשולש ברמודה. נמאות כאן עקרות בית שעברו דרך חלק אחורי

של ארון הכלין שלהן כדי להגיע הנה, ומתימטיקאים שמצאו במרחב

עיוותים טופולוגיים והצליחו להשתחל דרכם לפה, אז אם אתה באמת לא

מאושר שם למטה, ועול מיני אנשים אומרים לך שאתה סובל מבעיות

תפיסה חמורות, חפש את הדרך שלך לכאן,וכשתמצא, תביא איתך כלפים,

כבר דיי נימאס לנו מהג'ולות."

אמא שלי בטוחה שאני רוצה להתאבד...

ואני בכלל לא רוצה להתאבד! אני ממש אוהב את החיים! אני דווקא ממש צוחק על אנשים

שרוצים להתאבד! תמיד אני אומר "פחח! מה הם מבינים מהחיים שלך! איזה מפגרים!"

אני חושב שזאת טיפה אשמתי שהיא חושבת ככה, כי אין מצב שלא עשיתי כלום והיא פתאום החליטה.

אני גם לא מאשים אותה, היא טיפה פחדנית אמא שלי, רק תראה עצוב איזה יום יומיים והיא ישר תחשוב שאתה רוצה למות..

אתמול בלילה עשיתי תאונה, אני אישית לא קורא לזה תאונה, כי ניכנסתי בקיר שלייד הבית כשעשיתי חניה,

אני כניראה לא כזה נהג טוב כמו שחשבתי, טיפה חבל לי, היה לי מלא ביטחון עצמי, בכול מקרה ניכנסתי עם התחת של האוטו

בקיר של קראווילה, לאוטו לא ממש קרה שומדבר, וגם לקיר לא, אבל ההורים שלי ראו את זה מהחלון וישר החליטו שזהו, אני צריך עוד שיעורים,

עכשיו אמא שלי קבעה לי שיעור נהיגה של 4 שעות, הם קוראים לזה "נהיגה מונעת".

אני לא יודע מזה יכול למנוע, אם אני טמבל אני ישאר טמבל לנצח, לפי דעתי סתם בזבוז של כסף, ביזבוז של מלא כסף..

אבל זאת התאונה השניה שלי בשלושה ימים, אז אני לא יכול להאשים אותם.

בכלל בזמן האחרון אני עושה מלא טעויות, זה לא שאני עושה את זה בכוונה, אני פשוט כניראה לא שם לב...

אבא שלי אומר שאני פזיז מידי, ניראה לי הוא צודק...אני לא בנאדם כזה שמחכה, אני מעדיף לעשות כמה פעולות באותו הזמן,

וזה נחמד והכול, עד שאני שוכח את הקפה על הגז והכול גולש והמכשיר נשרף..

אם אתם שואלים אותי, אני סבבה והכול..

אבל אם אתם שואלים את אמא שלי, אני צריך לנשום..

אף פעם לא הבנתי ואני אף פעם לא יבין..."אתה צריך לנשום..."

אני שם לב בזמן האחרון שאני חוזר לעשות הרבה דברים שנורא אהבתי לעשות פעם, כמו לכתוב פה ולקרוא ספרים של אתגר קרת,

ליסוע באוטובוס, למרות שאת זה אני עושה כי אין לי הרבה בררה... גם עזבתי את הנובלס לתקופה הקרובה, אני מעדיף שלא יהיה

לי כסף מאשר שלא יהיו לי ראות.

אני גם צריך להפסיק לעשן.

יש לי בחדר צלחת עם פירורים של עוגת תפוחים מלפני שבוע... אמא  אומרת שיש מלא נמלים בבית.

אז למה הפרורים לא נעלמים?

יש לי חברים שהם גם פזיזים, אבל הם מצאו דרך למתן את זה, הם פשוט מעשנים סמים.

אין לי בעיה עם סמים, ההתנסות הכי גבוה שלי עם סמים הייתה אולי שכטה, וגם לזה היה טעם של קולה ובמבה...

לא מלהיב במיוחד.

לא ניראה לי שלעשן סמים יעשה לי רגוע יותר..

אבל אולי זה מה שאמא התכוונה כשהיא אמרה שאני צריך לנשום.

תמונה נורא ישנה, אפשר לראות את הקיר שלי אשכרה ריק.

כשנישברו לי הידיים ועוד היה לי את השיער המגניב שלי.

חבל, אני מתגעגע אליו, אבל אמא לא האהבה אותו.

נבוט.