אישית, אותי נוסטלגיה עושה נורא עצובה, כי הרי מזה נוסטלגיה?
בואו ניראה:
נוסטלגיה הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה שלו.
וואלה מגניב. אז זה בעצם געגועים וזכרון לעבר, למשהו שכבר אין.
עכשיו זה ממש מבאס, כי אם כבר הייתי ניזכר במשהו רע, אז על הזין שלי, טוב שהוא עבר.
אבל נוסטלגיה היא ברוב המקרים דברים נורא טובים שלא יחזרו, ואולי אפילו לא ניצלתם אותם מספיק טוב.
מדכא אותי להתסכל על תמונות על פוסטים על כול דבר ששמחתי שהוא קרה בעבר והלגיד "אהה איזה זמנים"
זה בחיים לא עשה אותי שמח, אולי נהייתי טיפה שמח כשראיתי את הסיטואציה, וניזכרתי מה היה בא. אל לא עשה אותי מאושר
להזכר שזה היה, וזה בטח לא יהיה.
אני חושב שהבעיה הכי גדולה בחיים שלי, היא שהשנים האחרונות היו השנים הכי מגניבות בחיים שלי, ושכול מה שבא לי זה
לחזור להיות ילד קטן ומפגר בן 14 שיכול לעשות מה שבא לו, רק גיליתי את כול הדברים החדשים, כול העניין עדין היה מגניב בשבילי.
עכשיו אני מסתכל על משהו ואומר "יא זה כמו שראיתי אז שם..." אני כבר מכיר את הרוב וכבר ראיתי מלא, משעמם לי מהחיים.
אני חושב שמדכא אותי לחשוב שאם עכשיו בגיל 17 נורא כיף לי לקחת את האוטו וליסוע עם חברים למלא מקומות, אני נורא יתגעגע לזה כשאני
יהיה מבוגר יותר, כי זה יאבד עניין, ויהיה פשוט, סתם...
אי אפשר לעצור את המצב, אי אפשר לשמור מצבים בתוך בקבוק ולפתוח מתי שרוצים. בקושי אפשר לשמור את הסיטואציות בזכרון!
הכי הרבה שאני יכול לעשות זה לחיות את הרגע ולקוות שאני פשוט ישכח את ההווה ואת העבר,
ככה הכול יהיה חדש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
נבוט.