אני באמת כבר לא יודעת, באמת שלא, עד לפני שבוע הכל היה כל כך ברור, כל כך מובן, ועכשיו זה ההפך הגמור
כל הערפל שהתבהר סביבי בשבועות האחרוןנים חזר להקיף אותי, ואני לא מבינה למה
אני מסתכלת על השם שלו באייסי, ובוכה, אני שומעת שירים, ובוכה, אני מסתכלת על הספר מחזור, מבחוץ ובוכה........
עכשיו משדרים בערוץ 10 את ההופעה של שלמה ארצי ושלום חנוך, תמיד מאז ששאני זוכרת את עצמי, אני שומעת שירים של שלמה, אמא שלי כל החיים שלה משמיעה אותו, ואני שומעת, ועם הזמן התרגלתי לזה והתחלתי לאהוב את המוזיקה שלו עד טירוף.....
עכשיו מנגנים את האהבה הישנה, ומאז שרבתי עם שרון, מאז, כל כך התחברתי לשיר הזה.... כל פעם שאני שמעתי אותו עברו לי צמרמורות עמוקות לגוף......
"בשלט רחוק מביט רחוק, את שוב לובשת לך שמלת כלה, ואני תקוע בחליפת חיינו, בשלט רחוק מביט רחוק, לא אני לא אניח לך על שהאהבה, תחזור אלינו"
ותמיד הרגשתי ככה, כאילו אני תקועה במצב הרגיל שלי, שאני לא אוכל להמשיך מכאן,כאילו אני תקועה ככה, והוא?! הוא ממשיך לעוף, הוא ממשיך בחיים שלו.......
אבל אני!? איזה......
ואני לא יודעת, כשהכל היה ברור, מובן, זה היה יותר קל, אפילו שאהבתי אותו ורק נפגעתי ממנו..... אבל עכשיו, כשאני בערפל הזה, המצב רק יותר קשה,
אני לא אשקר, הבנאדם הזה הוא חלק מהחיים שלי, הוא גרם לי להתבגר, ואני לא יודעת מה אני יותר, מודה לו או שונאת אותו על זה.......
לאחורונה אני חושבת עליו הרבה, אני חלמתי עליו....
ויודעים מה?!
אני בטוחה שהאהבה הזאת נגמרה, בטוחה כמו שאני בטוחה שאני נושמת עכשיו, אבל, יכול להיות שאני מנסה לשכנע את עצמי שזה כבר לא יחזור? כי הרי בפנים, עמוק עמוק, אני יודעת שזה יכול לחזור.....
אולי אני מנסה לשכנע את עצמי שאני טועה, שזה סתם, מתוך הרגל.....
אני לא יודעת מה זה ואיך זה....
באמת שלא, אני גם לא בטוחה, אבל נראה לי שמישהו או משהו, אולי הגעגוע, הגעגוע לאהוב, לא יודעת אם להרגיש נאהבת, זרק משהו לשם, איזה עץ או עיתון.......
לשם, לתוך הגחל הבוער, במה שנשאר ותמיד ישאר המקום שלו בלב שלי
P.S
נוף הבתים הישניםאשר היו צילי מימיי ילדות, חלפו הרבה שני חלפו הרבה שנים....
בגן העדן של ילדות, אשר היה פורח, הייתי חלק מהנוף, היום אני אורח....
השיר הזה אומר הרבה.... לא כך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
