לתקוף את המקום הטוב זה משהו שאני לא נופלת בו.
אני לגמרי מעריכה ונאמנה לטובים אליי, לטובים שלי.
אני רגישה למקום המותקף, כשאני באה עם 100% כוונות טובות.
עם פסיכולוגיה פשוטה אני מבינה מאיפה זה מגיע לתוקף או לתוקפת.
זה עדיין פוגע ומעצבן.
אני איתך, אני לא נגדך. יש הרבה שנוח להם לתקוף את האזור הטוב שלהם, שהוא המכיל, התומך, מהכבד, המקשיב.
לומר לי שאני תוקפת ולא מקשיבה? אני מנהלת שיח. איתך.
אם רצית שאהיה קיר אז תיידעי אותי מראש. את רוצה לפרוק עליי? אקבל.
ואולי זה לא מתאים לי. אני שותפה פעילה בשיחה. אני לא קיר או מומיה. או פסיכולוגית. אני חברה.
אוזן קשבת? כן. זה לא סותר.
פגעת.
ואני מתלבטת אם להגיד לך את זה.
שלא תתפוצצי יותר.
אני שק של כולם. אני לכולם. מקשיבה, נאמנה. מי לי? אני לבד בקטע הזה. נוח לפנות אליי בעת צרה. כולם יודעים.
הפכתי לפסיכולוגית של הקרובים.
זה כבד עליי.
יש לי מה לומר.
גלו כלפיי תשומת לב. תפתחו את העניים כלפיי. אני בן אדם. בשר ודם. לב ורגש.
לבד.
בחושך.
בעשן.
בכאב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
