אבא שלי,

אני יודעת שזה יהיה לך טיפה קשה לקרוא,

אבל אני בטוחה שהמילים שלי, שהם כ"כ חזקות,

יגיעו עד אלייך ושתוכל לעזור לי.

פעם ראשונה שאני כותבת לך,

וזה נראה לי די מוזר.

כ"כ הרבה דברים רצים לי בראש עכשיו, דברים שאני רוצה להגיד לך.

אני כותבת את המכתב- ובוכה.

בוכה, כנראה על כלום.

אני כנראה עדיין לא מבינה שאתה כבר לא איתי- אחרי כ"כ הרבה זמן.

עוד עשרה ימים יש לך אזכרה-

כבר עברו 13 שנים.

אפשר להגיד שהם עברו כאילו כלום.

זה הפך לשגרה- שגרה שלא רציתי ואני לא רוצה בה.

משהו, שלצערי, לא אני בחרתי.

גורל? יכול להיות.

אלוהים? כנראה בחן אותך בתמימותך, ואני אחרייך- מקווה שעם סוף אחר.

אני מתגעגעת.

מתגעגעת ללא נודע.

אני אוהבת.

אוהבת את האין.

מתפללת.

מתפללת אלייך אבא יקר, שתשמע אותי- כואבת.

אני חושבת, שיותר מכולם,

אתה מכיר אותי הכי טוב.

שם למעלה אתה רואה את כל מה שקורה לי.

מלאך.

המלאך שלי.

תעזור לי מלאך שלי. קשה. כואב. מוזר.

תעזור לי להבין... רק טיפה...

אוהבת אותך,

הנסיכה שלך