My Love for You is Endless

-  פרק 5  -

כאשר הארי נעשה מודע למקום הימצאו, הדבר הראשון ששם לב אליו היה השקט המוחלט ששרר בחדר. תחושה פתאומית של השפלה שטפה אותו והוא התיישב בצורה מגושמת, מנסה להתעלם מפניו שבעות הרצון של דראקו שהופיעו במעורפל מולו. נזהר לא לפגוש במבטו של אף אחד, הוא נשען אחורה כנגד הקיר, דוחף את ידיו לבין רגליו ושם לב בפעם הראשונה שדראקו כנראה רכס את רוכסנן. זה רק גרם למבוכתו לגבור.

"לדעתי פוטר צריך להחזיר טובה," דיבר בליז זיביני, והארי רצה לחנוק אותו. אבל אז הוא הבין מה בדיוק אמר בליז, וגלים של פאניקה חלפו בו.

"משעמם," אמרה הרמיוני, מעיפה מבט מהיר לעבר הארי. "כבר ראינו את זה פעם אחת הלילה, אין צורך לראות את זה שוב." כולם החלו למלמל, אבל כאשר כולם פחות או יותר הסכימו, למעט דראקו שלא הצליח הסתיר את אכזבתו, הארי הוציא אנחת הקלה ונתן להרמיוני מבט אסיר תודה. היא רק משכה בכתפיה בתגובה והארי גיחך.

הם סיימו לשבוע נוסף.

*  *  *

ובכל זאת, הבעיה עכשיו היא, שהארי ידע שאנשים רצו שהוא יחזיר את החובה. אז הוא בילה חצי מהשבוע בדאגה בנוגע לזה ובהתלוננות על מה הוא יעשה אם זה יעלה ואיך אנשים יעשו צחוק ממנו בגלל שבוודאות יהיה גרוע בכך...

עד יום חמישי הוא לא יכל לאזור את האומץ, אבל אחרי ארוחת הצהרים באותו יום הוא חיכה בסבלנות בפרוזדור מחוץ לאולם הגדול, וכאשר דראקו יצא דרך הדלת, הארי לא בזבז זמן, מזנק קדימה כדילתפוס בשרוולו ולגרור אותו לתוך כיתה ריקה. הנער בא אחרי הארי די בשביעות רצון, עוצר רק כדי ללעוג לו כאשר הדלת נסגרה וננעלה היטב.

"אין צורך לגסות כזו, פוטר. אם רצית לדבר, היית רק צריך לבקש." דראקו חייך, משלב את זרועותיו וזוקף את סנטרו מעט. בניגוד לרצונו, הארי הרים גבה.

"מי אמר משהו על דיבור?" הוא השיב, זווית פיו מתרוממת. "יש שימוש הרבה יותר טוב לפה שלך, אחרי הכל." דראקו הזדעף על התזכורת של החובה הקודמת שלהם, וצמצם את עיניו לעבר הארי.

"אתה לא רציני," הוא אמר, מביט בנער בספקנות. "זאת הסיבה שגררת אותי לפה?"

"ובכן, לא בדיוק, לכשעצמו," מלמל הארי, מרגיש את לחייו בוערות מעט. "האמת, אפילו די ההפך."

"סליחה?" דראקו מצמץ, והארי נאנח בצורה מוגזמת.

"אהמ, האם אתה פנוי הערב?" הוא שאל. דראקו הנהן לאט, עדיין נראה חשדני. "תפגוש אותי בחדר הנחיצות? בתשע?"

"מה ייצא לי מזה?"  

הייתה הפסקה לפני שהארי ענה, מחקה את קולו, "לא יכול להיות שאתה עד כדי כך מטומטם, מאלפוי." הוא הצליח להעלות חיוך זחוח ('אחרי זה' מיותר), למרות הקפיצות שבטנו עשתה. הוא צפה בעוד שמודעות עלתה בעיניו של דראקו.

"או. אאאווו," דראקו גיחך בנבזיות. "אתה רציני, פוטר?" הארי משך בכתפיו באדישות. "בגלל שאם אתה לא, אני לא חייב להופיע, אתה יודע." דראקו התחיל לבחון את ציפורניו בעצלות, מחכה לתשובה, אבל עיניו של הארי רק הצטמצמו.

"אתה מציע שאני אכניס-עמוק-לגרון-חפצים-דוממים במקום?" הוא שאל בעוקצנות. דראקו העיף בו מבט.

"כן, משהו כזה," הוא חייך בזחיחות. הארי משך בכתפיו פעם נוספת.

"בסדר," הוא אמר בקלילות, והתקדם לעבר הדלת.

"מה-חכה!" צעק דראקו. הארי הסתובב, גבותיו מורמות.

"כן?" שאל בתמימות, ודראקו נראה מעט מבוהל, כאילו לא התכוון לקרוא לו.

"אני- אבל- או, זין!" הוא רטן כאשר הארי התחיל לצחוק.

"אז בתשע?"

"כן, בסדר, שיהיה."

"בסדר, אני אראה אותך כבר."

*  *  *

הארי שוב עלה לחדר הנחיצות (כדי שאנשים יבינו איזה, כי אני חשבתי שזה החדר של הארי) מוקדם, בסביבות רבע לתשע. זה היה בערך אותו הסידור, מלבד שהפעם היו יותר צבעים סלית'רנים שזורים לתוכו, למרבה אימתו, למרות שהמיטה עדיין נראתה בסוף החדר. הארי נאנח ונפל לתוך הספה. הוא לא הביא איתו שיעורים, (לא צריך 'יותר מדי') מתוח מכדי אפילו לנסות להכין אותם. אז במקום הוא בהה בלהבות האש, ברכו קופצת מעלה ומטה בקוצר רוח. הוא תהה כמה זמן יצטרך להמתין לדראקו הפעם.

השעון מעל האח הראה שמונה חמישים כאשר הבלונדיני נכנס. הופעתו הבהילה את הארי, אשר למעשה קיווה שהוא יאחר שוב.

"פוטר," בירך אותו דראקו, שוקע לתוך הצד הנגדי של הספה. שני הנערים היו בפיג'מה הפעם, למרות שזו של דראקו הייתה עדיין הרבה יותר נאה משל הארי. הארי היה במכנסי טרנינג שחורות וחולצת T ישנה בעוד שמאלפוי היה שוב לבוש ללא רבב בבגדיו היקרים.

"הקדמת." הצהיר הארי ישירות, עדיין מופתע ועכשיו גם מתוח יותר.

"באמת?" שאל דראקו בחוסר אכפתיות. "מי היה מאמין. אז, נתחיל?" הארי חשב שדראקו בטח התקשה מאוד להסתיר את מסכת ההתרגשות שלו, כיוון שעדיין נראתה דרך עיניו הלהוטות. הארי בלע רוק בעצבנות.

"כן, אוקי," הוא מלמל והנמיך את עצמו לרצפה. דראקו לא בזבז זמן בהסרת מכנסיו, ואחר שקע חזרה לזרוע הספה. הוא בבירור ניסה לדכא גיחוך. הארי הקדיר פנים בחשש. אולי זה היה בגלל הנטייה של הגריפינדורים לצלול בקפיצת ראש לדברים, אבל לפני שהארי יכל אפילו לחשוב מה הוא הולך לעשות, הוא רכן קדימה והכניס כמה שרק יכל מהזין של דראקו לתוך פיו. דראקו התנשף בקולניות וירכיו נדחפו קדימה, שולחים את הארי להתקף שיעול בעוד הוא כמעט התחיל להקיא.

"או, זה כל מה שאתה מסוגל לעשות?" שאל דראקו בלגלוג. הארי העיף בו מבט, שם לב לנקודות הצבע על לחייו. "זה היה פתטי!" אבל הוא כבר נשם בכבדות. שפתיו של הארי התכווצו יחד, והוא חשב שהוא חייב לשנות את היחס הזה מיד. הוא זחל על הספה, מושך את רגליו של דראקו איתו ככה שהבלונדיני היה צריך להסתובב כדי להסתכל עליו. "מה אתה עושה?" הוא שאל במהירות. הארי לא ענה, במקום סידר את רגליו של דראקו ככה שהן היו כפופות (לא צריך 'בברכיים') והוא כרע ברך ביניהן.

"מצצו לך פעם?" שאל הארי בסקרנות, בעוד שניסה להתיישב בנוח. הוא שמע את הנשימות החדות של דראקו והרים מבט כדי לפגוש את עיניו.

"זה לא העניין הארור שלך!" הוא אמר בחריפות. הארי הנהן, ידיו נשלחות לשחק עם שולי חולצתו.

"אני אקח את זה כ'לא'," הוא מלמל בשעשוע.

"מה? אני אפילו לא עניתי! ו-וזה לא כאילו לך פעם עשו לפני!"

"אמת," אמר הארי, עדיין מגחך מעט.

"אבל זה עדיין לא אומר שלי לא," התעקש דראקו. "למען האמת, אני-"

"תוריד את החולצה."

"פוטר, זה לא מנומס להפסיק אנשים כאשר הם -... סליחה?" דראקו נראה מזועזע.

"תוריד את החולצה," חזר הארי, בוהה בנחישות בבלונדיני.

"אני-לא," אמר דראקו, נשמע המום. ידיו של הארי הסתובבו סביב כפתורי חולצתו שלו והוא הסיר את הבד דרך ראשו, זורק אותה הצידה. דראקו נעץ בו עיניים פקוחות לרווחה, והארי פגש את המבט והחזיק בו. הוא העביר את ידיו בעדינות בחלק התחתון של ירכיו של דראקו, מקשיב לנשימותיו מתגברות. מחייך חיוך שבע רצון, הארי העביר את אצבעותיו עד לחלק העליון של רגליו של דראקו, במורד ירכיו, ומתחת לחולצתו. הוא יכל להרגיש את השרירים מתהדקים תחת עורה הרך של הבטן של דראקו, והוא לא היה צריך להביט מטה כדי לראות כמה זה השפיע עליו.

בעודו נשען קדימה עד ששפתיהם כמעט נגעו, הארי אמר ברכות, "תוריד. אותה." שפתיו מרפרפות על שפתיו של דראקו והאחרון הנהן, עיניו עדיין פקוחות לרווחה. למרות זאת, הארי עשה את זה במקומו, מרים את החולצה ומושך אותה דרך ראשו. שערו של דראקו התבלגן מעט מהורדת החולצה, אבל הוא כנראה לא שם לב לכך. זה גרם להארי לרצות להעביר בו את ידו ולבלגן אותו אף יותר. הוא נשען קדימה כך שהחזה שלהם נגע, העור המיוזע מעט נע ביחד, ונשימותיו של דראקו התחברו. הארי חייך בשביעות רצון ונישק בעדינות את צווארו של הנער השני, לפני שעבר נמוך יותר לפטמותיו. הוא ינק אותה מעט, אבל יותר השתמש בלשונו, מלקק מסביב לעור הכהה. הארי נשך אותה בעדינות, וכל גופו של דראקו נמשך לפתע בעודו מוציא נשימה רועדת.

"נתערב שאני יכול לגרום לך לגמור בלי לגעת בך שם למטה בכלל," אמר הארי ביהירות, למרות שידו כבר נשלחה למטה ולטפה את איברו של דראקו קמעה.

"לא... חלק... מהחובה," התנשם דראקו, עיניו סגורות בחוזקה.

"לא, זה לא," מלמל הארי. הוא השאיר שביל נשיקות במורד גופו של דראקו, טובל את לשונו בטבור של הנער, לפני שהגיע לבסוף ליעדו. מרגיש הרבה יותר בטוח בעצמו עכשיו, כאשר הוא הקטין את הסלית'ריני לערמה רועדת של דייסה, הוא גרר את לשונו על חלקו התחתון של הזין של דראקו לפני שלקח לפיו מה שיכל. הארי ניסה מספר עליות בראשו, מקשיב לדראקו גונח בקולי קולות, לפני שניסה לבלוע ('אפילו' מיותר) יותר ממנו. הוא גילה שאם הוא שחרר את גרונו וניסה באופן מילולי לבלוע את הנער, הוא יכל להכניס פחות או יותר את כולו לפיו. ברגע שביצע זאת, גורם לדראקו להוציא אנחה מתייפחת, ('הוא' מיותר) ידע שיש לו את זה.

הוא ניסה להשתמש גם בידיו, אבל התברר שיד אחת שלו הייתה חייבת להחזיק את ירכו של דראקו במקום כדי שלא תנעץ בפיו כל הזמן. עם היד השנייה הוא המשיך ללטף מתחת לירכו השמאלית של הנער. דראקו נשם מאוד בכבדות עכשיו, גונח עם כל נשימה ('אחרת' מיותר). לחייו היו ורודות וזרוע אחת שלו הייתה זרוקה מעל עיניו בעוד שידו השנייה תפסה ונשזרה באריג הספה. הארי הרגיש כאשר השרירים בירכיו של דראקו ובבטנו התהדקו, והוא נסוג מיד, מגחך כאשר דראקו הוציא קריאת אכזבה.

"מה... מה לעזאזל אתה עושה?!" הוא שאל בקולניות.

"מצצו לך פעם?" הארי שאל בתגובה, ממצמץ כאשר שמע את קולו שלו. הוא היה צרוד מעט, אבל הוא התעלם מכך.

"אני- מה? כבר שאלת אותי את זה!"

"לא ענית. כן או לא?" הארי חייך חיוך זחוח כאשר דראקו הוריד את זרועו ונעץ את מבטו בו.

"זה לא עניינ-"

"מאלפוי!" אמר הארי בחדות, והבלונדיני הוציא צליל מתוסכל.

"לא! לא מצצו לי. הנה, עכשיו אתה מאושר? אולי תסיים את זה כבר?!" הארי גיחך ורכן כך שנח על חזו של דראקו, סנטר על זרועותיו, שנטלו ברפיון לרוחב הנער. הוא יכל להרגיש את הזקפה של דראקו נלחצת לבטנו, וזז בכוונה, מקשיב לדראקו נאנח מהחיכוך.

"זה טוב, הלא כך?"

"לעזאזל אם הייתי יודע, לא סיימת!"

"אני טוב, נכון, מאלפוי?"

"כן, לעזאזל איתך, אולי תמהר כבר?!" הארי הרים גבה, ודראקו בקושי הצליח לגלגל את עיניו. "בבקשה?"

"כה, בסדר," הארי ענה בחוצפה, ולפני שדראקו מצא מה לענות, הארי כבר ירד לו שוב וינק את דרכו חזרה מעלה. דראקו נרעד, דוחף לפיו של הארי, והאחרון הרשה לו, מגחך סביב הזין. הארי לקח את זה לאט משם, בולע את כולו כל פעם ולוקח את זמנו בעודו יונק חזרה מעלה. הוא הרגיש ידיים נשזרות בשערו, ובנקודה כלשהי העיף מבט מעלה כדי לראות את ראשו של דראקו נזרק אחורה כנגד הספה, צווארו חשוף לאוויר הפתוח. הארי לא רצה שום דבר יותר מלינוק בחור צווארו. אבל הוא האמין שדראקו עלול להרוג אותו אם הוא יפסיק שוב.

לא עבר הרבה הזמן עד שהוא הרגיש את דראקו נתקע שוב, כך שהוא היה מוכן במקצת כאשר הבלונדיני גמר בפיו. לבסוף הוא מצא את עצמו כמעט מקיא בכל מקרה, אבל הצליח לבלוע את הכל, לפני שבסופו של דבר הוא התיישב ואז נפל אחורה כנגד הספה. דראקו התנשם בכבדות לידו ואפילו לא ניסה לזוז.

"פוטר," הוא אמר לבסוף, עדיין לוקח נשימות ארוכות ועמוקות. "איפה לעזאזל למדת לעשות את זה?" הארי חייך בשביעות רצון, משכל את רגליו על הספה.

"ממך בעיקר, אני מניח. אתה ההתנסות היחידה שהייתה לי בכך." זה היה, לפחות, מה שהארי ניסה להגיד, אבל בפועל זה יצא כל כך צורם וצרוד שהיה קשה לפענח את זה.

"מה לעזאזל קרה לקול שלך?" שאל מאלפוי, מצליח לבסוף למשוך את עצמו למצב ישיבה.

"זה מלהכניס את כל הדבר שלך לפה שלי," אמר הארי בצרידות, למרות שלפחות עכשיו זה היה ניתן להבנה. "נסה אתה שמשהו ישתפשף כנגד גב הגרון שלך למשך חמש דקות." הוא כחכח שוב, "הנה, ככה טוב יותר," אמר בהיסח דעת.

"הקול שלי לא עשה את זה."

"טוב, אתה לא מוכשר כמוני," ענה הארי. הוא גיחך על דראקו, אשר הזדעף בתגובה וזרק עליו כרית ספה שנפלה. "אוי! מזג, מזג!" הארי מצחק.

"אלוהים ישמור, לאן נעלמה החולצה שלי?" שאל דראקו, מתעלם מקרקורו של הארי.

"שום מושג."

"ובכן, אתה זה שכל כך לא רצה אותה עליי," רטן דראקו. "מה עשית איתה?" הארי הביט סביב תוך מחשבה לפני שנזכר ומצמץ. הוא גיחך מעט לעצמו ואז פנה, ואפשר להגיד, תלה את עצמו על פני הנער השני. דראקו חרק בספקנות בעוד הארי המשיך להישען קדימה. הוא הרים את ידיו כדי לדחוף את הארי בחזה, אבל הן הגיעו לבטנו של הנער, בעוד שפטמותיו היו בגובה העיניים. אז במקום לדחוף, ידיו פשוט נחו על הירכיים של הארי, מלטפים בעצלנות שם, בזמן שהוא בהה בבליטות הכהות על החזה של הנער.

 הארי עצר, מציץ מטה על הידיים שנחות על העור שלו, לפני שהמשיך להישען מעבר לקצה הספה כדי לתפוס את החולצה מהרצפה. הוא היה מעט עסוק, אז הוא לא שם לב כאשר דראקו לפתע  נע קדימה. במקום הוא רק הרגיש את החמימות הרטובה של הלשון מלקקת את פטמתו באופן ניסיוני. התחושה הייתה כל כך לא צפויה ומדהימה שכל גופו נמשך לפתע  והוא נפל הצידה, בקושי מפספס את השולחן בעודו מתמוטט לרצפה.

"מה – בשביל מה זה היה?" הוא שאל בחוסר אמון. דראקו התבונן בו מעבר לקצה הספה וחטף את חולצתו מידו כדי שיוכל ללבוש אותה חזרה.

"אז, אהם, אני שמח שאנחנו שוב מתאמנים," אמר דראקו, מתחמק מהשאלה של הארי. הארי הרים את גבתו אליו.

"כה, אני בטוח שאתה שמח," הוא ענה, צוחק במקצת. דראקו הפסיק את משיכת מכנסיו, והציץ (הייתה כאן 'מ' לא קשורה לעולם.) תוך מחשבה על הארי, אשר עדיין שכב על הרצפה על גבו. באיטיות, הוא הנמיך את עצמו לרצפה, כל רגל בצידו האחר של הגוף של הארי בעודו יושב בפישוק רגלים על בטנו. הארי בהה בו ללא הבעה.

"אני יכול... להחזיר טובה, אני מניח," הוא הציע, מסתכל בעצבנות הצידה.

"באמת?" הארי מצמץ אליו. דראקו משך בכתפיו.

"ובכן, כבר עשיתי את זה לפני, ואתה בערך החזרת פעם שעברה, אז..." קולו של דראקו דעך, ועיניו פגשו את הארי. האחרון ממצמץ שוב, ואז גיחך.

"טוב אם ככה, אני לא אתווכח עם ההצעה שלך." דראקו גלגל את עיניו, וגלש מטה לאורך גופו של הנער השני.

הארי בילה את כל היום הבא בלשכנע את הרמיוני שכן, הוא סיים את כל השיעורים שלו כאשר הוא נעלם בלילה לפני, ולשכנע את רון שאין לו מושג למה הוא מחייך כמו מטומטם.

*  *  *

הארי נכנס למסיבה בשישי הבא מאוד בטוח בעצמו.

ההרגשה נעלמה לפתע כאשר פנסי הוציאה שלוש בקבוקי וויסקי-אש למעגל.

"חשבתי שאולי ניקח הפסקה הלילה ונגוון מעט," היא אמרה וחייכה בשביעת רצון. "אנחנו הולכים לשחק ב'בחיים לא.' כולם יודעים איך זה עובד?" היו כמה שלא ידעו, אז פנסי הסבירה. זה היה קל למדי. לכולם יש כוסית. אחד אומר משהו שהוא בחיים לא עשה, וכל אלה שעשו את זה שותים את הכוסית שלהם. הארי התחיל להרגיש את הביטחון שלו חוזר. הוא יכל להחזיק מעמד בזה, בלי בעיות, ולפחות עכשיו הוא לא יצטרך לעשות שום דבר עם דראקו! הוא התעלם מהמבט המעוצבן של דראקו, כנראה בגלל שהוא לא יקבל שום מציצות הלילה, והתכונן ליהנות סוף סוף. זה יהיה משחק ילדים.

"אני אתחיל," הודיעה פנסי. "בחיים לא אוננתי במקלחות של המדריכים."

או. טוב בסדר, אז השאלות כנראה היו מביכות, אבל לפחות אף אחד לא היה ממוקד רק עליו. לפני שהוא יכל אפילו לחשוב אם הוא אי פעם עשה משהו במקלחות של המדריכים או לא, ידו נשלחה על הכוסית שלפניו, והוא מצמץ. אוקיי... אז אולי 'בחיים לא' היה דומה בזה למשחקי אמת או חובה; אתה חייב להיות כן לחלוטין.

הארי שתה את הכוסית שלו, יחד עם כל זכר מדריך בחדר, ומיד נרתע וניסה לעצור את השיעול בעוד הנוזל שרף בגרונו.

"פוטר, אתה אפילו לא מדריך!" הוא שמע את דראקו צועק, ופנה להביט בו.

"גם זיביני לא!" הסלית'ריני שחור השער ישב ליד דראקו, מנגב עם גב ידו את פיו אחרי שגמר את הכוסית שלו. דראקו משך בכתפיו.

"רד מזה, מאלפוי," רטן רון, גם כן מנסה להעביר את הצריבות שהשאיר המשקה. "כל מדריך פה נתן לפחות לאחד החברים שלו את הסיסמה."

"אף אחד לא נתן לי את הסיסמה!" שיימוס הזעיף פנים בצחוק. רון ניסה לנסח תשובה כאשר כל העיניים של חבריו לחדר ננעצו בו, ולבסוף הארי ריחם על חברו.

"אני אקח אותך איתי פעם הבאה שאני אלך, שיימוס," הציע הארי, צוחק על עד כמה שרון נהיה מבולבל. הוא לא ראה את עיניו של דראקו מצטמצמות מצדו השני של המעגל.

"אאאוווו, הארי, זאת הבטחה?" שאל שיימוס בלהיטות, עיניו מנצנצות בשובבות.

"בטח," הארי משך בכתפיו.

"('זה' מיותר היה כאן. ז"ל) קרוב לוודאי לא," התערב דראקו, "ואם אני אי פעם אראה אותו שם, אני אתן לך ריתוק, פוטר!" הארי הביט בבלונדיני בספקנות בעוד ששיימוס פרץ בצחוק.

"אאאווו," המתה פנסי בעודה שולחת יד לטפוח על ברכו של דראקו. "דראקו-פו הפצפוץ טיפה מקנא שהארי הולך למזמז בן אחר!"

"מי אמר משהו על מזמוזים?!" צעק הארי, מבוהל, בזמן ששיימוס רק צחק חזק יותר. לחייו של דראקו הפכו לורודות.

"פנסי, אהובה," הוא אמר בעדינות, " לעזאזל, אולי לא תדחפי את האף שלך לעניינים המזוינים שלא שלך?!"

"כמובן, יקירי, אני אשאיר את העניינים המזוינים שלי לעצמי, ואת שלך לך, טוב?" שיימוס כבר התחיל לסבול מנשימת יתר מלצחוק כל כך חזק,  והרמיוני הצטרפה אליו. רון צחקק מעט, כאילו לא בטוח אם לצחוק על דראקו או לדאוג לגבי מה שפנסי רמזה. הגבות של הארי הזדעפו כאשר הוא סוף סוף הבין על מה הם דיברו.

"סליחה, אבל לא היה פה שום סוג של זיונים," הוא אמר, אבל אז הוא ראה את הבעת הפנים הזועמת של דראקו, והחליט להוסיף דלק למדורה. "לפחות לא בשביל מאלפוי. הוא יהיה זה המזוין." דראקו התחיל לדבר במהירות ובאופן לא ברור  מתוך זעם, בעוד שרוב הקבוצה התחילה לצחוק בהיסטריה. אלא שלא צחקו נראו מעט עצבניים בגלל נושא השיחה, כמו נוויל (הייתי חייבת להעיר... מה לעזאזל נוויל עושה שם?! בייחוד אם זה מביך אותו?! גאד, העיוות.).

"אני לא אהיה התחתית ביחסים האלה, פוטר!" הצליח סוף סוף להגיד דראקו מבעד לשיניים חשוקות.

"אוקי, דבר ראשון, אין שום יחסים, ודבר שני, אתה בהחלט תהיה!" חייך הארי. הוא רק במעומם הבחין מזווית עינו שהרמיוני ופנסי הסתכלו אחת על השנייה עם אור מוזר בעיניהן, והוא מיד תהה איזה השלכות יהיו לשיחה והתחיל להיכנס לפאניקה. דראקו הבחין בזה גם, והוא קילל תחת אפו לפני שמילא שוב את הכוסית שלו.

"אנחנו מתכוונים לשחק את המשחק או מה?" הוא שאל, וכולם הסתדרו שוב.

"או, תורי, תורי!" צעק שיימוס. "בחיים לא חשבתי שמאלפוי יהיה העליון במערכת היחסים." צחקוק פרץ במעגל שוב כאשר רק חצי מהקבוצה שתתה את המשקה שלהן. הארי חשב, בעוד שהוא הסתכל על שלו אבל לא הרגיש שום דחף לשתות אותו, שרוב האנשים בכלל לא חושבים על דברים כאלה מלכתחילה. ואז הוא תהה מתי הוא כן. עיניו חיפשו אחר דראקו בעוד שהנער נעץ מבט בכוס שלו, ממלמל ומקלל בגלל שבבירור ('הוא' מיותר) היה מופתע שהוא לא שתה ממנו, ואז הוא פלט נחירה. למזלו, אף אחד לא ציין את זה.

מספר סיבובים מאוחר יותר, כולם הרגישו שתויים מאוד. הגיע תורו של רון, והנער הג'ינג'י ניסה לחשוב מאוד חזק. "אהמ, אני בחיים... אני בחיים לא... בחיים לא קיבלתי מציצה," הוא אמר לבסוף, בולע מעט את המילים. הארי נאנח ושתה עוד כוס, מסתכל על דראקו עושה את אותו הדבר, ביחד עם שיימוס, בליז' זיביני, ועוד מספר בנים אחרים.

"דראקו, מתי אתה קיבלת מציצה?" שאל בליז בסקרנות, ברגע שסיים את הכוס שלו. הבלונדיני קפא, נועץ מבט בבליז'.

"לא עניינך," הוא השיב, מוסיף במהירות, "אוקי, מי הבא?"

"לא, ברצינות," התערב בליז', פונה לעמוד פנים מול פנים עם דראקו במלואו. "אתה אוהב להתרברב על דברים כאלה. הייתי שומע על זה, ובפעם האחרונה ששאלתי, אתה לא קיבלת אחת!" דראקו מצמץ במהירות, ללא ספק מנסה למצוא מענה. הארי התנועע בעצבנות במקום מושבו.

"בליז', זה לא עניינך, אולי שיקרתי לך לפני-"

"אתה לא! פשוט ספר לי!" עיניו של דראקו הוצרו. "אני יכול לברר," איים בליז'.

"או באמת," לגלג דראקו. בליז' במהירות לקח את המשקה שלו.

"בחיים לא קיבלתי מציצה מוויזלי," הוא אמר בלעג, ולא הופתע כשאף אחד לא שתה, למרות שרון הוציא צליל ממורמר. עיניו של דראקו התרחבו והארי הרגיש פניו מחווירות בעוד שבטנו התהפכה. "אני יכול לעבור על כל אחד מהם. בחיים לא קיבלתי מציצה מטרי, בחיים לא קיבלתי מציצה מפליץ'-פליטצ'י-" שיימוס גיחך בשוכרות ושתה, בעוד שג'סטין האדים.

"בליז', תפסיק," התעקש דראקו, מתחיל להיכנס לפאניקה. הלב של הארי הלם בחזו בעוד שהוא לפת את הכוס שלו.

"בחיים לא קיבלתי מציצה מ-מדיין תומס, בחיים לא קיבלתי מציצה מפוטר-" עיניו של הארי נעצמו בחוזקה בעוד שהוא כיסה אותן בידו לשניה לפני שהוא הנמיך אותה וכיסה את פיו במקום. הוא בהה בהכנעה בעוד שדראקו לקח את הכוס שלו בקופצנות כאילו הוא ניסה בכל כוחו לא לעשות את זה, ושקט מזעזע השתחרר בקבוצה.

"לך. תזדיין. בלייז'," אמר דראקו בזעם, ושתה את המשקה. הארי יכל להרגיש את לחייו בוערות בעוד שמספר עיניים פנו לבהות בו, כולל נעיצת המבט המפקפקת של רון. פנסי שברה את השקט על ידי צחקוק.

"אתם רציניים?" היא שאלה בין צחקוק לצחקוק. הארי ודראקו לא אמרו כלום. הארי קיווה שאולי כולם שתויים מכדי לזכור את זה.

"הארי?" שאל רון. שיימוס צחק וטפח להארי על הכתף.

"כל הכבוד, חבר. אם לי לא היה מושג מה אני עושה, הייתי עושה את זה לפני גם כן," הוא אמר, מגחך קלות. הארי הרגיש את כתפיו נרגעות קצת. הרמיוני הנהנה.

"גם אני." היא הסכימה, לחשוש עבר מסביב בעוד הקבוצה הנהנה. הארי ודראקו נשפו באיטיות.

"אני מצטערת, אני פשוט חייבת לבדוק," אמרה פנסי, עדיין מצחקקת מעט. "בחיים לא קיבלתי יותר ממציצה אחד מדראקו." הארי הסמיק שוב, נאנח, ובעצלות שתה את המשקה שלו. "אווו, כמה?" שאלה פנסי בהתרגשות. דראקו נאנח וקבר את פניו בידיו.

"אין תגובה?" הארי ניסה לענות בחולשה. פנסי חייכה בשביעת רצון.

"בחיים לא-"

"בסדר! שלוש," רטן הארי.

"שלוש?" שאלה הרמיוני, והארי הרגיש גל של השפלה מציף אותו מהמחשבה של לדון על זה עם הרמיוני. "אני יכולה לראות שתיים; אחת האימון ואחת החובה, אבל..." הארי נשך את שפתו ורמז באמצעות ידו ללא תכלית.

"אהמ... הכרחתי אותו?"

"זאת הייתה הדדיות למתי שהוא עשה את זה לי," אמר דראקו בחריפות, כנראה מתגבר אל המבוכה שלו.

"אה."

"אנחנו יכולים להמשיך?" שאל הארי נואשות. הראש שלו התחיל באמת להרגיש מעורפל.

"אני לא יודע, אני חושב שסיימתי להערב," אמר ג'סטין, ניסה לקום ומעד מעט. שיימוס השמיע צליל הסכמה וג'סטין משך אותו לרגליו. הרמיוני עשתה כמוהם, רון עשה כמוה, ובמהרה רוב הקבוצה נעמדה.

"הארי, אתה בא?" שאל רון.

"לא, אני אעלה בקרוב," ענה הארי, לא רוצה שום דבר מלבד להישאר לבד לזמן מה. רק שהוא לא היה לבד, בגלל שפנסי, דראקו, בלייז' וטרי לא עשו שום ניסיון לקום. טרי מילא את הכוסות.

"אחד אחרון," הוא החליט, מציץ בסקרנות על הקבוצה ('האחרונה' מיותר) שנשארה. "רק מתוך סקרנות, בחיים לא קיימתי יחסי מין." בלייז' היה היחיד מהקבוצה ששתה, בעוד שדראקו והארי רק הזעיפו פנים אל הנער. הוא משך בכתפיו. "אז טוב. לילה טוב, כולם!" הארבעה שנשארו ישבו בדממה עד שפנסי נעמדה, מושכת את בלייז' איתה.

"טוב, אני סחוטה. לילה, דראקו, פוטר." שני הבנים הושארו בחדר החשוך.

"ובכן, זה לא איך שאני הייתי מספר לכולם," לבסוף אמר הארי בעדינות. דראקו השמיע נחירה והושיט יד לשאריות הוויסקי-אש.

"אני לא הייתי מספר לאף אחד בכלל," הוא אמר, שותה ישירות מהבקבוק. הוא הציע אותו להארי, שלקח אותו ברצון. הוא השתעל מעט אחרי שלגם בשקיקה, מוחה את פיו בעודו מושיט אותו חזרה לדראקו. הבלונדיני הסתכל על מה שנשאר. "קצת פחות מחצי," הוא מלמל. "רוצה ללכת על שלוק כנגד שלוק?" הארי פקפק שהוא יהיה אפילו קרוב לעקבי ויעקוב אחר התורות, אבל הוא משך בכתפיו בכל מקרה.

"כה, טוב." הם שתו בדממה רוב הזמן, כל אחד מנסה לשמור על קצב עם האחר. ברכיהם נגעו בגלל שהם ישבו כל כך קרוב אחד לשני, וכל פעם שמישהו מהם היה מושיט יד לבקבוק, איכשהו גם השני היה ואצבעותיהם הברישו אחד כנגד השני. זה נראה מאוד לא מציאותי להארי, שעכשיו לא יכל להזיז את הראש מבלי שכל החדר יסתחרר ויטשטש מעט. החדר היה חשוך מלבד אור הירח שנשפך פנימה דרך החלון, והצליל היחיד היה שייך לנשימותיהם העמוקות של שני הנערים. הארי הרגיש יד על ברכו, למרות שדראקו כנראה לא הבין לאיפה היא נחתה, והוא העיף מבט על הבלונדיני, פוגש בעיניים שנראו כמו זוהרות בחשכה. "היי, מאלפוי?"

"מה?"

"האם... האם רצית לנשק אותי מחוץ למשחקי שישי?" המילים היו כבדות על לשונו ולקח לו הרבה זמן להצליח להוציא אותם, אבל דראקו כנראה הבין בכל מקרה. הארי הבחין בסומק על פניו בגלל האלכוהול.

"...לא," ענה לבסוף דראקו. "ואתה?" הארי הניד בראשו ומיד התחרט על זה כאשר בטנו התהפכה. הוא שתה את השלוק האחרון שלו, והסתכל על דראקו שותה את שלו. מסתכל על השפתיים כשאלה נפרדו מעט מסביב לזכוכית, מסתכל על הגרון שלו עובד כדי לבלוע את המשקה השורף, מעריץ את העור החיוור של צווארו כנגד החולצה הכהה...

"לא... לא לפני עכשיו, בכל מקרה," מלמל הארי. דראקו העיף אליו מבט בחדות, אבל אז נרתע כשהתנועה השפיע עליו כמו על הארי.

"אתה רוצה לנשק אותי?" הוא אמר בספקנות. הארי הנהן מבלי להתכוון לכך.

"את הצוואר שלך... אני רוצה לנשק את הצוואר שלך עוד פעם," הוא אמר, נכשל מעל המילים. דראקו מצמץ.

"מה אתה? א... א.. אהמ... איך קוראים להם?" שאל דראקו, עיניו מצטמצמות. ראשו הוטה הצידה תוך מחשבה והארי הבחין שכל עמידתו נוטה קדימה.

"ערפד?"

"כן!"

"אני לא ערפד, מאאאלפוייי," גיחך הארי. "אני פשוט אוהב את הצוואר שלך." דראקו גיחך גם כן, נשען לכיוון הנער האחר.

"טוב, אם ככה, עשה את זה," הוא הציע בשוכרות. הארי חייך ברחבות ומבחינה מעשית טיפס לתוך החיק של דראקו. לפני שהוא יכל בבהירות להבין מה הוא עושה, שפתיו היו על הגרון של הנער האחר, מלקק ומוצץ ובוודאי משאיר סימנים שוב בעודו עובר על העור. נשימתו של דראקו התחברה והוא נאנח בקול, ידיים נופלות אחורה לתמיכה. הארי זז במעלה גרונו, מנשק את הלסת שלו ואת הסנטר. אז הוא משך סנטימטר אחורה, בוהה לתוך עיניו של דראקו, שפתיים כמעט נוגעות.

זה ארך אולי מספר שניות, אבל בערפל השוכרות שלהם זה הרגיש כמו שעות, לפני שדראקו סוף סוף סגר את המרחק והניח את שפתיו בעדינות על אלה של הארי. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא יזם נשיקה, ועיניו של הארי התרחבו. הוא משך אחורה מעט, בוהה לעיניו של הנער השני. דראקו באיטיות הושיט יד והוריד את המשקפיים של הארי, ופתאום עיניו של דראקו נעשו אפילו יותר ברורות ממרחק כה קרוב. הארי נשען שוב קדימה, פוגש את דראקו בתאווה ושני הבנים פתחו את פיהם מיד. לשנותיהם ביקשו אחר הלשון האחרת ונשזרו בריקוד המוכר, נסחפים עמוק לתוך הפה של השני.

הידיים של דראקו נכנעו בנקודה כלשהי והוא שכב על גבו על הרצפה, רגל אחת מכופפת מאחורי הברכיים של הארי בעוד האחרון נשען מעליו. שני הבנים נאנחו לתוך הנשיקה, גורמים לרטט נפלא ישירות לתוך המפשעה שלהם. דראקו התנתק בסופו של דבר, ראשו נופל אחורה כנגד הרצפה והוא נשם בכבדות. הארי התנשם גם כן, וקבר את פניו בצווארו של דראקו. הוא מלמל דבר מה במעומם, אבל אף אחד מהם לא יכל להגיד מה זה היה.

הארי התמוטט הצידה, ראשו עדיין בכיפוף של צווארו של דראקו, בעוד שעפעפיו של דראקו נעצמו. בסופו של דבר נשימותיהם התאזנו ואף אחד מהם לא זז עד הבוקר, מוחותיהם המבולבלים מאלכוהול סוף סוף נכנעים לשינה.

ובכן, תודה לקני שהביאני עד הלום. תודו לה, אפשר להגיד שבזכותה סיימתי. למה בזכותה?! ובכן, היא התחיל "לפרסם" אותו והתחילה ללחוץ עלי לתרגם לא רק מעצמה אלא גם מחברות שלה. בכל מיקרה, תודה.

תודה לה גם על הבטא, וגם לשירי על הבטא.

ו... כמובן, ומקסין שכתבה את הפיק המקורי, ואף הרשתה לי לתרגם אותו!

ובכן, לא נמתח אותכם יותר. הינה לכן פרק ארבע, אינג'וי.

זה היה הפרק. שוב תודה לכולכם.

ועוד דבר אחרון, תגיבו. פליז?!

דבר ראשון, תודה לקני על הבטא המצויין שלה, כרגיל.

דבר שני, הפרטים של הפיק כרגיל, ואני עצלנת מכידי להגיד שום, סורי.

דבר שלישי, תודה לכול התגובות לשני הפוסטים האחרונים [הפיקצר והפרק השני]...

דבר רביעי, מצטערת שלקח לי זמן לפרסם, היתי בעונש מיום רביעי ועד אתמול [ראשון] ורק היום קיבלתי תבטא ולכן רק עכשיו הצלחתי למצוא זמן לפרסם אותו בכלל.

דבר חמישי, יש לאמא שלי יום הולדת, הביאו לה מתנות, אני מודאגת, מאוד מודאגת [לא בדיוק כי הביאו לה מתנות, אלא מהמתנות עצמם]...

דבר שישי, קרדית למקסין שהיא כתבת את הפיק המקורי באנגלית.

דבר שביעי, תהנו.

דבר שמיני, חחח סתם, אין דבר שמיני...

- פרק 3 –

הארי הרגיש לא בנוח ומרוגז כל השבוע. הוא היה בטוח שכולם בוהים בו כל הזמן. זו הייתה תשומת לב קצת שונה ממה שהיה רגיל לקבל. לכל מקום שהסתכל, היה אחד מבני כיתתו מחייך אליו בשביעת רצון או בצורה מוזרה, ולפעמים אפילו נראה נגעל, וזה באמת התחיל להציק לו.

"שיימוס," הוא אמר ביום שני בעוד ששניהם הלכו לעבר כיתת שיקויים. "אהמ, כאשר החלטת... להיות פתוח לגבי... אהמ..."

"לצאת מהארון?" שאל שיימוס.

"אמ, כן, זה," ענה הארי, מביט הצידה. "האם אנשים עשו לך בעיות עם זה?" שיימוס מצמץ, נראה מחושב.

"לא, לא באמת," הוא ענה, לפני שנאנח. "טוב, אני מתכוון... אני מנחש שתמיד יהיה מישהו שיגעל מזה, או שירגיש לא נוח עם זה או משהו, והם בהחלט מראים את זה. אבל אתה לא יכול להחביא את מי שאתה רק בגלל כמה אנשים." הארי הנהן בהיסוח דעת, נרתע כאשר ג'סטין גיחך והניד בראשו בזמן שעברו לידו.

"למה אתה שואל, בכל מקרה? משהו שאתה רוצה להגיד לי, אה, הארי?" שימוס חייך במרומז לכיוון חברו הגריפינדורי.

"מה? שימוס- לא!" פלט הארי. "זה רק... זה פשוט כל העניין הזה עם- עם מאלפוי... והחובות. שמתי לב שכמה אנשים לועגים לי בגלל זה. אז רק הייתי סקרן."

"כן, זה קורה. אתה לומד להתעלם מזה. אחרי הכל, לאנשים היחידים שדעתם חשובה לי כנראה לא אכפת."

"אממ. כן, לי לא אכפת. לא ממש," אמר הארי, ושיימוס נתן לו חיוך כן.

"וזה חשוב לי, הארי, באמת. תודה." הארי חייך חזרה. בעוד ששני הבנים פנו בפינה והיו ליד הכיתה של סנייפ, הם הבחינו בכמה סליתרינים מתקרבים מהכיוון השני. "אוי, 'סתכל הארי, זה המאהב הסודי שלך," אמר שיימוס בעוקצנות ובעליזות. פנסי גיחכה בצחוק כבוש לצד דראקו.

"מצחיק, פיניגן," דראקו הזעיף פנים בעוד שהארי נעץ בשיימוס מבט כועס. "אתה מאוד משעשע."

"מאלפוי," הארי אמר בזהירות. דראקו העיף עליו מבט, עיניו מצטמצמות.

"פוטר." השניים עמדו שם, נועצים אחד בשני מבטים למשך בערך דקה לפני שפנסי נאנחה בכעס.

"אוי באמת," היא אמרה, ודחפה את דראקו הצידה כדי שתוכל לעשות את דרכה לתוך הכיתה. דראקו נראה מזועזע, והתחיל להבריש את בגדיו.

"אז, מאלפוי," שיימוס חייך בשביעת רצון, מרים גבה, "האם אלו סימני מציצה על הצוואר שלך, או שפיתחת פריחה?!" היד של דראקו נשלחה במהירות לכסות את הצוואר שלו והגבה שלו חרשה תלמים בעוד הארי נרתע. שני הבנים הביטו אחד בשני לרגע והסמיקו מעט, לפני שמבטם החליק הצידה שוב.

"שיהיה," אמר דראקו, פונה ללכת אחר פנסי, היד עדיין מכסה את צווארו. שיימוס התחיל לצחוק, אבל הארי מרפק אותו.

"מה?" הוא שאל, מנסה להראות תמים. הארי הקדיר פנים, לחיו עדיין סמוקות. רון והרמיוני הופיעו מהפניה באותו רגע, ורון התחיל לנופף לעברו בפראות.

"הי, חבר, התגעגעתי עליך אחרי השיעור האחרון. איפה היית?" הוא שאל, מחייך חיוך רחב. הארי נאנח וגילגל את עיניו, נכנס לכיתה מבלי לענות. רון קימט את מצחו, ובהה בשיימוס. "אמרתי משהו?" שיימוס גיחך.

"נעע."

*  *  *

הארי הצליח להימנע מלהיפגש עם דראקו במשך כמה ימים. זה היה מוזר, בגלל שהיה נראה שהנער מופיע בכל מקום. לפני כן, הארי מעולם לא יצא מגדרו כדי להימנע ממנו, אז הוא היה די בטוח שדראקו כנראה תמיד היה בסביבה, זה פשוט שהוא למעשה אף פעם לא חיפש אותו. עכשיו, בכל מקרה, כל פעם שהתבונן מעבר לפינה, או שהלך לכיוון האולם הגדול או כיתה שהם אפילו לא חלקו ביחד, הארי ראה את הראש הבלונדיני ההוא. זה היה די מעצבן.

כבר הגיע סוף יום שישי, שוב מחוץ לכיתת שיקויים. הארי הלך לבדו, דואג לגבי הערב שיבוא, כאשר לפתע הוטח לעבר הקיר. הוא התנשם, ידיו טיפסו כדי לתפוס בידיים שהתהדקו סביב גלימותיו.

"מ-מ-מאלפוי!" הוא התנשף, נוקב מבט זועם לתוך העיניים האפורות שלפניו. "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" הוא הסתכל סביב, תוהה איך הצליח למצוא את עצמו באולם נטוש עם דראקו מאלפוי, מכל האנשים. דראקו דחף אותו נגד הקיר שוב.

"האם ידעת," אמר, נזעם, "שבגללך אני צריך ללבוש צווארוני גולף כל השבוע?!" הארי מצמץ, נעצר, ואז שוב מצמץ.

"אמ," הארי ניסה לכבוש את צחוקו, "אני מצטער?"

"זה לא מצחיק, פוטר! אנשים מסתכלים עליי מוזר, במיוחד סנייפ, כי כולם יודעים שאני לא לובש את אותו סוג לבוש במשך יותר מיומיים רצוף!" דראקו נשען יותר קרוב כשהוא אמר זאת, והארי ניסה להתאחד עם הקיר.

"מאלפוי, אני שונאת לפוצץ לך את הבועה, אבל אני לא חושב שמישהו באמת שם לב מה אתה לובש, ועוד יותר פחות כשאתה לובש אותם." הארי הנמיך את מבטו, מציץ אל צאוורון הגולף באפור פחם שהנער לבש, לפני שפגש את מבטו של דראקו שוב. "אני מתכוון, אני ללא ספק אף פעם לא שמתי לב."

דראקו גילגל את עיניו ושחרר את הארי, צועד אחורה מעט, כך שבכל זאת היה ביניהם מרחק כלשהו. "ובכן, הייתי מעט מודאג אם היית נותן לי תשומת לב כזו קרובה, פוטר," הוא אמר, משלב את ידיו, "הלא כך?" הארי שילב את ידיו אף הוא, משקף את עמידתו של הנער האחר.

"אני די בטוח שכולם מבינים, בכל מקרה. אחרי הכל," הוא הרים גבה, "מי לא יודע מה אתה מנסה להסתיר? מלבד סנייפ, אולי." דראקו נחר, עוד הפעם דוחף את הארי כנגד הקיר.

"ובכן, אני לא בדיוק גאה בזה כמו שנראה שאתה גאה בזה," הוא הזעיף פנים, והסומק הוורוד שעכשיו היה כבר מוכר כל כך התפשט לרוחב אפו.

"מאלפוי!" התערב קול לפני שהארי יכל לענות. דראקו במהירות השמיט את גלימותיו של הארי וצעד אחורה. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" רון הגיע בריצה, מסתכל בזהירות בסליתריני לפני שפנה להארי. "אתה בסדר, חבר?"

"הוא נראה בסדר, רון," אמרה הרמיוני בכעס בזמן שהיא הצטרפה לקבוצה.

"באמת, וויזלי, אתה חייב להפריע? זה רק נהיה מעניין," אמרה פנסי בעודה יוצאת מעבר לפינה, ואחריה קבוצה די גדולה של חבריהם, מכל הבתים. הארי מיד הסמיק ודראקו מצמץ מספר פעמיים, שפתיו יוצרות קו דקיק.

"האם... האם כולכם הייתם כאן כל הזמן?" שאל הארי. פנסי ניערה את שערה הקצר במקצת, ועשתה מחווה אדישה בידה.

"קיווינו שמשהו משתלם יקרה," היא נאנחה. "אבל כנראה אתם שניכם לא מסוגלים לעשות שום דבר מועיל לעצמכם."

"ומה בדיוק חשבת שהם יעשו?" שאל רון בפקפוק בעוד הרמיוני זזה כמעה והסיטה מבט.

"באמת, פנסי, אני שונא להסכים אם וויזלי, אבל את מתנהגת כמו משוגעת לאחרונה. זה נהיה יותר ויותר מדאיג," אמר דראקו, והצליב את זרעותיו.

"שקט, דראקו, אתה לא יודע מה אתה מדבר. אין לי שום דבר מלבד טובתך על הראש," פנסי משכה את אפה ביהירות, מרימה מעט את הסנטר שלה. "עכשיו בואו, או שנאחר לכיתה, וסנייפ לא סובל אף אחד שמאחר, ועוד יותר פחות את כל הכיתה."

"או, לעזאזל, את צודקת," דיברה הרמיוני, בוהה בשעונה. "אנחנו כבר בשתי דקות-"

"מאחרים? כן, זה נכון," אמר קול נמוך, וכל תלמיד בפרוזדור קפץ מעט ופנה להסתכל בעצבנות אל הפרופסור לשיקויים שלהם. סנייפ הסתכל סביב הפרוזדור באיטיות, זרעותיו שלובות ועיניו מצומצמות. "אפשר לשאול מה כל כך מרתק בפרוזדור הזה, שכל אחד מכם הרגיש את הצורך להיות כאן, במקום במקומכם הנכון בכיתתי?" אף אחד לא אמר כלום; כולם רק הסתכלו בחשש באיש שחור-השער. סנייפ נשף בנוקשות דרך אפו. "בסדר, כולם פנימה. אתם תשארו חמש-עשר דקות נוספות כדי להשלים את מה שפספסתם עכשיו, ואני לא אכתוב לכם אישורים לשיעור הבא שלכם." הוא הצביע על דלת כיתתו הפתוחה. "תהיו שמחים שאני לא מקצה לכל אחד מכם ריתוק," הוא אמר, בעוד כל הקבוצה הלכה בכבדות לתוך הכיתה.

הארי נאנח. הוא היה כל כך מאושר שזה היה כמעט סוף השבוע, בגלל שזה נתן לו שני ימי חופש מאנשים כמו סנייפ ומאל-

או... זין.

*  *  *

"הארי," שאל רון, מאוחר יותר באותו ערב כאשר השלושה ישבו בחדר המועדון של גריפינדור. "אני יכול לשאול אותך משהו?" הארי הסתכל בבלבול בחברו.

"כן, רון, כמובן שאתה יכול." רון ניראה מעט עצבני.

"אל תתעצבן."

המצח של הארי התקמט. "אוקי."

"שום... אהם, שום דבר לא הולך בינך ובין... מאלפוי, נכון?" רון התכווץ ברגע שמילים עזבו את שפתיו, כאילו חיכה לפיצוץ. הארי מצמץ.

"מה-רון-לא! למה, לעזאזל, אתה בכלל שואל? אני ומאלפוי? זה מגעיל! אני לא... אני לא אוהב בנים!" צעק הארי. הרמיוני השמיע צליל של מורת רוח, אבל הוא התעלם ממנה.

"אני יודע, אני יודע, אני לא חשבתי ככה, אבל... הייתי חייב לשאול!" אמר רון, מחזיק את ידיו בהתגוננות.

"למה?" שאל הארי, עדיין מעט מזועזע. אנשים לא באמת חשבו ככה, נכון?

"ובכן, זה רק שיום אחד דיברת עם שיימוס, ואז היום הקטע שקרה איתך ועם מאלפוי, וביום שבת האחרון כשאמרת שאתה אוהב לנשק אותו, ו-"

"רון, בוא נבהיר דבר אחד קודם כל," התפרץ הארי, נשען קדימה ומסתכל סביב כדי לחפש אחר מצותתים. "אני לא אוהב לנשק אותו." הארי הסמיק. "אני רק... אני לא יכול לעשות כלום שהוא... נשקן טוב. וזה לא שרציתי להגיד את זה, זה פשוט יצא ככה. אני לא... אמ... ו-ושיימוס, ובכן, אנחנו חברים, אז אין שום דבר רע בלדבר איתו. והקטע עם מאלפוי היום, טוב, הוא התחיל בזה! משהו על הצורך ללבוש צאוורון גולף כל השבוע..." הארי נשען חזרה אחורה, מסתכל בחוסר ישע ברון ואז מציץ בהרמיוני כאילו מחפש עזרה, אבל היא רק משכה בכתפיה והמשיכה לעשות את שיעורי הבית שלה.

"טוב, אתה רואה, זה עוד משהו, הארי," אמר רון, מגרד את ראשו. "כול הקטע של לנשק את הצוואר של מאלפוי-"

"למצוץ," תיקנה הרמיוני בחוסר עניין, "למצוץ וללקק, ליתר דיוק." רון גילגל את עיניו, אפו מקומט בגועל.

"טוב, כול העניין של מציצת הצוואר של מאלפוי... ובכן, לא נתנו לך חובה לעשות את זה או משהו ו-"

"אני רק נלכדתי ברגע!" אמר הארי נואשות. "רון, אני לא יכולה לעשות כלום! אני לא התכוונתי, הוא רק... זה... הוא... הוא טוב בזה!" הארי היה בטוח שכרגע הוא היה בערך בצבע של עגבניה.

"הארי..."

"לא, רון, אני מתכוון לזה. נסה אתה לנשק את מאלפוי, תראה איך זה. לעזאזל, נסה לנשק כל אחד, אתה נתפס בדברים כאלו!"

"אה, הארי, זה מגעיל." רון הקדיר את פניו. הארי הסתכל עליו.

"ואיך אתה חושב שאני מרגיש?"

אתה נראה כאילו שאתה נהנה מזה!" הארי הקדיר את פניו הפעם, ונעמד.

"בסדר, רון, שיהיה. תחשוב מה שאתה רוצה, אני הולך למיטה." הוא הסתובב במהירות והחל לטפס בכבדות במדרגות.

"הארי!" קרא הרמיוני בכעס בעוד רון שילב את ידיו ושתק מתוך רוגז על הספה. הארי התעלם ממנה.

*  *  *

דראקו לא הופתע כאשר הארי הגיע בערב הבאה במצב רוח ירוד, בגלל שהוא הרגיש בדיוק באותה הדרך. לא היתה דרך לשער איזה זוועות יקרו הלילה. אם פעם שעברה בוט ומי-שזאת-לא-הייתה-מתאומות-פטייל נתנו את החובות, אז הדברים הולכים להיות גרועים יותר מאשר להפך. וכנראה שחלק מבני כיתתו הבינו את זה גם, כיוון שהקבוצה שלהם התקטנה לבערך חמשה-עשר. אפילו קראב וגוויל לא רצו לבוא, אבל דראקו הכריח אותם, כיוון שחשב שאם הוא צריך לסבול אז כך גם חבריו. הגריפינדורים היו כולם שם, לא הפתעה, אבל כמעט כל ההפאלפאפים היו חסרים. פינץ'-פלטצ'לי הזה הופיע, יחד עם אחד או שניים אחרים, והיו גם מספר ריבינקלוים נוכחים.

המשחק התחיל כרגיל, ודראקו היה מופתע שאנשים אשכרה עדיין מצאו דברים חדשים לתת כדי לעניין את כולם. הוא נמנע בזהירות מלבחור אמת בגלל שפחד ממה שיוכל להודות בו, והוא הצליח לא לקבל חובות מדאיגות עם הארי גם כן.

בערך שעה לתוך המסיבה, אחרי שהארי קיבל חובה לנשק את הרמיוני, בגלל שמישהו חשב שזה יהיה מבדר, דראקו קיבל מעט הלם.

"רון," קרא הארי, ודראקו שם לב באיחור שהם לא ישבו אחד ליד השני במעגל, "אמת או חובה?" וויזלי ניראה מתוח, אבל בחר חובה בכל מיקרה. גריפינדורי מפגר. הארי גיחח, ומשהו בזה גרם לדראקו להיות מודאג. "ובכן רון," אמר הארי, "בגלל שלא האמנת לי מוקדם יותר-"

"או, הארי, לא! אני מאמין לך, באמת! אני מצטער! אני לא יודע מה חשבתי, אני-"

"מאוחר מדי, רון," הארי נראה מאוד מרוצה מעצמו, וכאשר רון הביט בדראקו בהכנעה, הבלונדיני הרגיש את בטנו מתהפכת. הוא לא יעיז... "חובה עליך לנשק את מאלפוי." הוא העיז. דראקו נאנח.

"ארם... רק לנשק, הארי?" ווזלי ניראה מלאה תקווה, ודראקו התפלל שהוא לא קיווה ליותר.

"כן, רק נשיקה, רון. אני אהיה נחמד." הגיחוך של הארי התתרחב. "אבל בבקשה ממך, נשיקה אמיתית. לא הדבר אם השפתיים המתוחות שהתחלנו ממנו." פנסי פרצה בצחוק על זה, ואפילו הרמיוני ציחקקה מעט. רון הביט בה בזעזוע.

"אז בסדר, קפוץ על זה, וויזלי," אמרה פנסי, חיוכה מתרחב. "אני חייבת לראות את זה. מאלפוי מנשק וויזלי! חה!" דראקו שילב את ידיו והזדעף.

"אתה יודע, חשבתי שלנשק את פוטר זה רע, אבל אני כמעט בטוח שזה יהיה במליון פעם גרוע יותר," הוא רטן, עיניו מצטמצמות. "אני יודע שלפחות פוטר עבר את האסון ההוא עם ילדת הצ'אן, אבל איכשהו אני חושב שאתה לגמרי תמים, הלא כך, וויזלי?" רון הסמיק לגוון אדום כמעט זהה לשערו, ודראקו חייך בשביעת רצון. "אני צודק, נכון? זאת אומרת שלא מזמזת את הבוצדמית? התערבות רצה פה, אתה יוד-"

"שתוק, מאלפוי!" צעק הארי באותו זמן שרון צינק מהצד השני של המעגל ותפס בכוח בחולצתו של דראקו.

"הו, אנחנו להוטים, נכון?" דראקו חייך בנבזיות. רון הסמיק עוד יותר ועזב את חולצתו כאילו היא עולה באש.

"הארי!" ייבב רון, מסתובב לנער. הארי רק הניד בראשו.

"החובה עדיין בתוקף. אולי פעם הבאה תדע להקשיב לי."

"ככה צריך, פוטר," אמרה פנסי, מחייכת קלות. "אנחנו עוד נעשה ממך סליתרני!" הארי נתן לה חיוך עצוב.

"אז קדימה, רון," דיבר שיימס, והרמיוני, שישבה לידו, הנהנה בראשה גם כן. היא התעלמה לגמרי מהערתו הקודמת של דראקו. הלה עשה עוויות כאשר רון פנה עליו. הוא נראה מתוח בצורה קיצונית, ונשען מעט קדימה. אז הוא נעצר, חזר מעט אחורה, נשען שוב קדימה, ונעצר שוב. מביט סביב, הוא הוציא נשימה, עצם את עיניו, וכיווץ את שפתיו בצורה שגרמה לדראקו להירתע. ברגע שרון שוב נשען קדימה, כנראה מקווה לפגוע במטרתו, דראקו נשען אחורה והרים יד כדי לעצור אותו.

"עצור, וויזלי, פשוט... עצור. אלוהים, אני צחקתי אבל אתה הוכחת את דברי שוב," הוא שפשף את מצחו בעייפות ורון פתח את עיניו ונראה נרגז. "אני אוביל. אתה רק... רק תשב שם, או משהו. ותרגע למען סלאזר." רון התיישב אחורה על עקביו, נראה ממורמר, וזרם כאשר דראקו תפס את סנטרו.

דראקו נשען קדימה, בולע את גועלו, ונישק את רון בעדינות. העיניים של רון נעצמו וידיו התהדקו סביב הבד של מכנסיו. דראקו, אשר עיניו היו פתוחות, מצא את זה מאוד משעשע, והעביר את לשונו בקלילות על שפתו התחתונה של וויזלי, תכסיס שהוא למד מפוטר, בצורה אירונית. רון התנשף, עיניו נפתחו אבל הוא לא יכל לברוח כיוון שסנטרו עדיין היה באחיזתו של דראקו. במעומם הוא הרגיש את שפתיו של הבלונדיני מסתלסלות לחיוך מעושה נגד שפתיו, לפני ששפתיו התפתו להיפתח לשבריר שנייה, והוא נאנח עקב הרגשת לשון אחרת כנגד שלו. אחרי בערך שלוש שניות, דראקו שחרר אותו, מוחה את פיו כתחביב.

רון בהה בו בטיפשות, ודראקו הקיש באצבעותיו מספר פעמים לפני פניו, לא מקבל שום תובה.

"הי, פוטר, אני חושב שהייתי יותר מידי בשביל הוויזלי פה!" קרא דראקו, מסיבה כלשהי מרגיש שביעות רצון שהוא יכול לקבל תגובה כזו על וויזלי, מכל האנשים. הוא הסתכל על הארי, מגחך בשביעת רצון, אבל זה נמוג כאשר ראה את המבט על הפנים של הנער. הוא ניראה... כועס? "פוטר?" הארי מצמץ לפתע, וחייך.

"אולי עכשיו הוא יאמין לי, אה, מאלפוי?" דראקו חייך חזרה.

"אני מופתע," הוא טען. רון הקדיר עליו פנים באותה נקודה, עיניו סוף סוף מתבהרות, לפני שנעמד ובמהירות התיישב ליד הרמיוני, מביט בקדרות בריצפה. הארי רק צחק קצת.

*  *  *

היה רגע מרגש להארי בו הוא חשב שיצא מזה בקלות. למרות שזה הכה בו מעט בשעשוע זה שעכשיו הוא מחשיב מזמוז פשוט בלבוש-מלא עם מאלפוי כ"יצאה בקלות".

ואז מוחו לקח את המילה "לצאת" וסיפק לו תמונה מטושטשת של הנער הבלונדיני והוא עצמו וזיעה מכסה את גופתיהם...

הוא ניער את ראשו במהירות, מבוהל, ודחף את המחשבה עמוק לאחורי מחשבותיו, נשבע לא לחשוב על זה שוב לעולם תחת עונש אבדה קדברה שהוא עצמו גרם.

בכל מקרה, הארי לא, בכל משמעות, יצא מזה בקלות. זה היה אחד הסיבובים האחרונים של הלילה, אחרי המקרה עם רון הגיעה המזמוז האחרון שלו ושל דראקו, וטרי היה זה שהמציא את זה.

"הארי, אמת או חובה?" שאל טרי, מקיש באצבעותיו על הצפה בשעמום.

"חובה," ענה הארי, כיוון שלא התכוון לבחור אמת יותר, לעולם. ואז טרי החייך חיוך זחוך, והוא התחיל לחשוב שאולי זאת לא היתה בחירה טובה כל כך.

"חובה עליך לעשות למאלפוי ביד," הוא אמר, מרים גבה במרומז. הארי השתעל ודראקו עשה צליל כועס מאוד.

"אווו, אחד טוב, טרי!" צחקקה מליסנט.

"אמ, סליחה?" שאל הארי בשפלות רוח, מקווה שאולי הוא שמע לא נכון או משהו.

"ביד. דראקו. לאונן? אתה יודע?"

"אני יודע מה זה אומר!" זעף הארי, ואז נאנח. הוא זחל לרוחב המעגל לדראקו, אשר נשעו על הקיר, ובהה בידיו.

"אתה לא נוגע בי, פוטר," אמר דראקו בקול נמוך, ידיו לחוצות בין רגליו. הארי גילגל את עיניו.

"מאלפוי-"

"לא."

"אבל-"

"לא."

"תראה, מאלפוי, זה לא שאני אשכרה רוצה לגעת בך... שם... אבל זאת החובה! זאת לא אשמתי!" אמר הארי בכעס.

"פוטר," אמר דראקו, מסתכל בנער מזווית עיניו. "אני לא חושב שאתה שומע אותי. אתה. לא. נוגע בי!" הארי הוציא נשימה, נושף על הפוני שלו ומגלה מעט את הצלקת שלו לשבריר שניה.

"בסדר," הוא אמר, מושך בכתפיו. "טוב. אז אתה נכנע?" עיניו של דראקו הבזיקו, והוא הניעה בחטף את ראשו כידי להסתכל על הארי ישירות.

או... זין, טוב! טוב, טוב, טוב, בסדר! רק... שיהיה," מלמל דראקו, מצליב את ידיו ומסתכל הצידה, פניו הסמיקו מעט. הוא התקמר מעט וניראה מצוברח. הארי מצמץ והציץ בפנסי, אשר עשתה מחווה כאילו להגיד, 'טוב, תמשיך!' הארי בלע את רוקו בעצבנות, התיישב על ברכיו לפני הבלונדיני. "הידיים שלך רועדות," אמר דראקו ברכות, פניו נהיות וורוד יותר ויותר בהדרגה. הארי בלע את רוקו שוב.

"אהם... כ-כה, טוב, אני מניח שאני טיפה עצבני," הוא מילמל. דראקו נחר. הארי נשען קדימה, ידיו חלפה על פני מפשעתו בעודו משיט יד לרוכסן של מכנסיו. הוא נעצר, עיניו מתרחבות, ודראקו התכווץ. "אהמ, ובכן, אני יכול לראות שזה לא יקח הרבה."

"סתום ת'פה," לחש דראקו, עיניו הצתמצמו ופניו קיבלו גוון אדום עמוק. הארי חייך בשביעת רצון, לפתע מרגיש הרבה יותר בטוח בעצמו. לפני שיוכל לשנות את דעתו, הוא במהירות התיר את החגורה והרוכסן של דראקו, לפני שדראקו יכול להבין מה קרה, היד של הארי היתה במכנסיו.

הוא חרק בשיניו, באופן הכי לא מאלפויי, ידיו התעדקו לאגרופים לצידיו. הוא בהה בעינים פקוחות לרווחה בהארי והארי גיחך בעצבנות. "אג..." גמגם דראקו, כאשר הוא הרגיש את אצבעותיו של הארי מתלפפות סביב איברו החצי קשה. הוא התנשף והשעין את ראשו אחורה כנגד הקיר. הוא נשם פנימה בכבדות, ושני הבנים נשכו קלות אל שפתיהם התחתונה כאשר היד של הארי התחיל לנוע.

בחדר שררה דממה מוחלטת, מלבד הנשימות הכבדות של דראקו. הוא ניסה להשאיר את עיניו פקוחות, אבל הן המשיכו להעצם כל פעם שהוא נשם ולבסוף הוא וויתר. תוך זמן קצר אחר כך הוא שכח שיש עוד מישהו בחדר, וכאשר האחיזה של הארי התהדקה מעט, הוא נאנח בקול. זה היה אותו צליל גרוני נמוך שגרם לראשו של הארי להסתחרר לפני, והוא משך את ידו לחצי שניה כדי לירוק עליה לפני שהחזיר את תשומת ליבו לדראקו עם מרץ מחודש.

דראקו התנשף שוב, ואחת מידיו עלתה כדי לתפוס בכתפיו של הארי. "פ-פ-פוטר!" קרא, לוקח נשימה עמוקה בעוד ראשו הסתובב לצד.

"אוהב את זה?" מלמל הארי, מסתכל על פניו של דראקו. משהו בחזו התהפך כאשר הסתכל על לחייו הסמוקות של הנער. עיניו של דראקו היו סגורות בלחץ ושפתיו היו מופרדות כמעה בעודו ממשיך בנשימותיו הכבדות. הארי בלע את רוקו והגביר את קצב ידו. הוא קיבל גניחה בתגובה, ועיניו של דראקו נחו על הארי במבט חצי מכוסה בעפעפים. ואז כול גופו נעצר ועיניו נעצמו, לסתו נפתחה בצעקה אילמת בעוד הוא גמר ליד של הארי. הארי מצמץ, עדיין בוהה בדראקו שניסה להסדיר את נשמתו.

"חרא, פוטר," לחש דראקו. הארי גיחך והרים את ידו, אשר היתה מכוסה במיץ הדביק של דראקו.

"הי, מאלפוי?"

"מה?" הוא פתח עין אחת כדי להסתכל בעייפות על הארי.

"אמת או חובה?" דראקו מצמץ, נהיה מודע יותר למקום המצאותו. בעודו מסמיק, הוא במהירות רכס את מכנסיו, ודחף את ידו אל בין רגליו. "אמ..." הוא שקל לבחור אמת, אבל הוא הניח שהארי לא יתן חובות שקשורות בשניהם, ולמען האמת הוא פחד שהוא יצטרך להודות שהוא הרגע חווה את העשייה ביד הכי טוב שהיה לו, אז הוא החליט ללכת על חובה. "חובה, אני מניח." הארי דחף את ידו לתוך פניו של דראקו, והבלונדיני עשה עוויה.

"חובה עליך ללקק את זה, את כול זה."

"פוטר! או, כמה מענג!" צעקה פנסי.

"כמה מגעיל," רטן רון.

"ז'לא כל כך רע," גיחחו שימוס ולבנדר.

"אני שונא אותך," מלמל דראקו. הארי משך בכתפיו. נאנח, דראקו נשען קדימה ורק בהה ביד לפניו מעט. ואז הוא תפס בפרק כף ידו של הארי ולאט ליקק את אחת מהאצבעות. היה לזה טעם מלוח ומריר, אבל כעיקרון זה לא היה כל כך נורא שהוא לא יוכל לשאת את זה. הוא עבר לאצבע הבאה, מכניס את כל האצבע לפיו ומסובב את הלשון שלו סביב זה. הוא שמע את הנשימות החדות של הארי, ונעצר, מגחח סביב האצבע שלו. לאט, הוא מצץ את דרכו חזרה למעלה, משחרר אותה ולשלישית. פיו נע למעלה ולמטה, כמו שהארי חווה רק בחלומותיו.

הארי יכל להרגיש את עצמו מזיע בעוד מכנסיו נהיו אדוקים בצורה לא נוחה. הוא זז מעט, מנסה למשוך את ידו מדראקו, אבל הבלונדיני החזיק אותה חזק, ממשיך עם אותם סיבובים מתועבים של לשונו. זה היה רטוב וחם, והנשימות של הארי היו כבדות כעת והוא ניסה להרגיע את עצמו אבל זה פשוט לא עבד. עד לרגע שדראקו סיים אם כל היד שלו, הארי הרגיש לא בנוח ואומלל, מייחל שמעולם לא היה נותן חובה כזו, אבל מצד שני גם שהם יוכלו לעבור למקום פרטי כלשהו כידי שיוכל לגרום לדראקו לסיים את מה שהתחיל. אבל הארי היה לגמרי מודע לכול העיניים שבההו בו, וזה גרם לו להפתרכס.

"אמת או חובה, פוטר?" אמר דראקו, כמעט מלגלג. הארי בלע את רוקו בעצבנות.

"אמת," הוא אמר באומללות, יודע שהוא דן את עצמו למשהו נורא אבל יותר מידי דואג למה שדראקו יכל לתת לו כחובה.

"עד כמה אתה דלוק עכשיו?" העיניים של הארי נעצמו בבושה, והוא הרגיש את לחייו בוערות.

"האם סיימנו?" הוא שאל.

"ברגע שתענה לשאלה היא," ענתה פנסי. הארי נעמד והלך לדלת, אבל נעצר.

"מאוד, ואני מרגיש אי נוחות עזה," הוא ענה, והרים את ראשו להביט בכולם בחדר לפני שנעצר על דראקו. "אז... אני חושב שאני הולך לטפל בזה." הוא חייך בשביעת רצון, מסתכל על העיניים המתרחבות של דראקו, וויצא מהחדר.

"אז למי יש רעיונות לשבוע הבא?" קראה פנסי בעליזות.

*  *  *

זה היה יום שלישי שמצא את הארי יוצא מהאולם הגדול לבדו. הוא היה רגזן מאז יום שבת, לא מרבה לדבר עם אף אחד. בעודו פונה לשינוי צורה, הוא הרגיש את עצמו לפתע נמשך בחוזקה לתוך כיתה ריקה. בעודו מאבד את שיווי משקלו, תיקו נפל על הרצפה והוא מעד על אחד השולחנות, שומע את הדלת נסגרת מאחוריו.

"מה-" הוא העיף מבט למעלה, מקמט את מצחו כאשר ראה את דראקו נשען כנגד דלת הכיתה, ידיו שלובות ואחת הרגליים נשענת על הדלת. "מאלפוי. מה אתה רוצה?" דראקו נראה מעט לא בנוח וכועס באותו הזמן. עיניו היו מוצרות, והוא הסתכל בצורה מחושבת בנער שחור השער שלפניו.

"אני יודע מה החובה הבאה תיהיה," הוא אמר, לבסוף. הארי מצמץ, מציץ מסביב לכיתה לפני שהרים גבה לעבר דראקו.

"אוה?" הוא שאל, בעצבנות. דראקו לקח נשימה עמוקה.

"זה די ברור האמת."

"..."

"..."

"ובכן, אתה הולך לספר לי?" הארי שאל לבסוף, מתעייף מהשתיקה הארוכה. הוא לא רצה להיות עם דראקו יותר ממה שהיה חייב. דראקו הצר את עיניו.

"חשבתי אולי ניחשת."

"לא..."

"ירידה, פוטר, זו הולכת להיות ירידה," אמר דראקו בכתפיים שמוטות ונאנח.

"אוה..."

"יאפ..."

"מ... האם הם קיבלו את הרעיון מ...מהקטע עם היד?"

"קרוב לוודאי."

"אוה..." היתה עוד הפסקה ארוכה, ובנקודה הזאת הארי היה בטוח שהם מאחרים לשיעור. "אמ, טוב אני צריך-"

"זה הולך להיות אני," דראקו התרץ. הארי מצמץ, ודראקו עשה עוויה.

"מה?"

"הם יגרמו לי לעשות את זה לך."

"איך אתה יודע?"

"אני לא."

"..."

"זה רק... די מפורש. אני כמעט בטוח."

"אוה..." עלה על דעתו של הארי שזה קרוב לוודאי היה הזמן הכי קרוב בו שני הנערים היו קרובים אחד לשני מבלי להגיע לצוואר של השני... אה... ביותר מדרך אחת.

"זה כל מה שאתה יכול להגיד?" שאל דראקו בכעס.

"טוב, מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאל הארי באותו טון. דראקו נאנח, נראה מתוח, והעביר את ידו בשערו.

"תראה, פוטר, הינה העניין. אני לא מחבב אותך. אני שונא להפסיד לך, אני שונא... להביך את עצמי לפניך-"

"אווו, מאלפוי, כמה נוגע ללב."

"שתוק, פוטר!" הוא העביר עוד יד בשערו, והארי הבין שזה בטח מחווה עצבנית שלו. "כמו שאמרתי... כמו שאני שונאת את כל זה... אני מעדיף להתבזות מול אדם אחד ולא לפני חמש-עשר או עשרים. וזה לא שאני יודע מה אני עושה, בגלל שאני ללא ספק מעולם... מעולם לא עשיתי את זה לאף אחד לפני." דראקו עצר את דיבורו, גבותיו חורשות תלמים ושפתיו לחוצות יחד, אבל הארי המשיך לחכות שהוא ימשיך.

"וזה אומר...?" דחף הארי, כאשר הוא הבין ששום דבר נוסף לא יגיע. דראקו נאנח ועבר להשען על השולחן שהארי ישב עליו. הוא שילב את ידיו והתחיל להקיש ברגליו ברצפה, לפני שלבסוף פלט את התשבה.

"זה אומר שאני חושב שאנחנו צריכים להתאמן לפני יום שבת."

מקווה שנהנתם, שוב קרדיט למקסין.

ו... אשמח לתגובות.

שרלוטה.