דבר ראשון, תודה לקני על הבטא המצויין שלה, כרגיל.
דבר שני, הפרטים של הפיק כרגיל, ואני עצלנת מכידי להגיד שום, סורי.
דבר שלישי, תודה לכול התגובות לשני הפוסטים האחרונים [הפיקצר והפרק השני]...
דבר רביעי, מצטערת שלקח לי זמן לפרסם, היתי בעונש מיום רביעי ועד אתמול [ראשון] ורק היום קיבלתי תבטא ולכן רק עכשיו הצלחתי למצוא זמן לפרסם אותו בכלל.
דבר חמישי, יש לאמא שלי יום הולדת, הביאו לה מתנות, אני מודאגת, מאוד מודאגת [לא בדיוק כי הביאו לה מתנות, אלא מהמתנות עצמם]...
דבר שישי, קרדית למקסין שהיא כתבת את הפיק המקורי באנגלית.
דבר שביעי, תהנו.
דבר שמיני, חחח סתם, אין דבר שמיני...
- פרק 3 –
הארי הרגיש לא בנוח ומרוגז כל השבוע. הוא היה בטוח שכולם בוהים בו כל הזמן. זו הייתה תשומת לב קצת שונה ממה שהיה רגיל לקבל. לכל מקום שהסתכל, היה אחד מבני כיתתו מחייך אליו בשביעת רצון או בצורה מוזרה, ולפעמים אפילו נראה נגעל, וזה באמת התחיל להציק לו.
"שיימוס," הוא אמר ביום שני בעוד ששניהם הלכו לעבר כיתת שיקויים. "אהמ, כאשר החלטת... להיות פתוח לגבי... אהמ..."
"לצאת מהארון?" שאל שיימוס.
"אמ, כן, זה," ענה הארי, מביט הצידה. "האם אנשים עשו לך בעיות עם זה?" שיימוס מצמץ, נראה מחושב.
"לא, לא באמת," הוא ענה, לפני שנאנח. "טוב, אני מתכוון... אני מנחש שתמיד יהיה מישהו שיגעל מזה, או שירגיש לא נוח עם זה או משהו, והם בהחלט מראים את זה. אבל אתה לא יכול להחביא את מי שאתה רק בגלל כמה אנשים." הארי הנהן בהיסוח דעת, נרתע כאשר ג'סטין גיחך והניד בראשו בזמן שעברו לידו.
"למה אתה שואל, בכל מקרה? משהו שאתה רוצה להגיד לי, אה, הארי?" שימוס חייך במרומז לכיוון חברו הגריפינדורי.
"מה? שימוס- לא!" פלט הארי. "זה רק... זה פשוט כל העניין הזה עם- עם מאלפוי... והחובות. שמתי לב שכמה אנשים לועגים לי בגלל זה. אז רק הייתי סקרן."
"כן, זה קורה. אתה לומד להתעלם מזה. אחרי הכל, לאנשים היחידים שדעתם חשובה לי כנראה לא אכפת."
"אממ. כן, לי לא אכפת. לא ממש," אמר הארי, ושיימוס נתן לו חיוך כן.
"וזה חשוב לי, הארי, באמת. תודה." הארי חייך חזרה. בעוד ששני הבנים פנו בפינה והיו ליד הכיתה של סנייפ, הם הבחינו בכמה סליתרינים מתקרבים מהכיוון השני. "אוי, 'סתכל הארי, זה המאהב הסודי שלך," אמר שיימוס בעוקצנות ובעליזות. פנסי גיחכה בצחוק כבוש לצד דראקו.
"מצחיק, פיניגן," דראקו הזעיף פנים בעוד שהארי נעץ בשיימוס מבט כועס. "אתה מאוד משעשע."
"מאלפוי," הארי אמר בזהירות. דראקו העיף עליו מבט, עיניו מצטמצמות.
"פוטר." השניים עמדו שם, נועצים אחד בשני מבטים למשך בערך דקה לפני שפנסי נאנחה בכעס.
"אוי באמת," היא אמרה, ודחפה את דראקו הצידה כדי שתוכל לעשות את דרכה לתוך הכיתה. דראקו נראה מזועזע, והתחיל להבריש את בגדיו.
"אז, מאלפוי," שיימוס חייך בשביעת רצון, מרים גבה, "האם אלו סימני מציצה על הצוואר שלך, או שפיתחת פריחה?!" היד של דראקו נשלחה במהירות לכסות את הצוואר שלו והגבה שלו חרשה תלמים בעוד הארי נרתע. שני הבנים הביטו אחד בשני לרגע והסמיקו מעט, לפני שמבטם החליק הצידה שוב.
"שיהיה," אמר דראקו, פונה ללכת אחר פנסי, היד עדיין מכסה את צווארו. שיימוס התחיל לצחוק, אבל הארי מרפק אותו.
"מה?" הוא שאל, מנסה להראות תמים. הארי הקדיר פנים, לחיו עדיין סמוקות. רון והרמיוני הופיעו מהפניה באותו רגע, ורון התחיל לנופף לעברו בפראות.
"הי, חבר, התגעגעתי עליך אחרי השיעור האחרון. איפה היית?" הוא שאל, מחייך חיוך רחב. הארי נאנח וגילגל את עיניו, נכנס לכיתה מבלי לענות. רון קימט את מצחו, ובהה בשיימוס. "אמרתי משהו?" שיימוס גיחך.
"נעע."
* * *
הארי הצליח להימנע מלהיפגש עם דראקו במשך כמה ימים. זה היה מוזר, בגלל שהיה נראה שהנער מופיע בכל מקום. לפני כן, הארי מעולם לא יצא מגדרו כדי להימנע ממנו, אז הוא היה די בטוח שדראקו כנראה תמיד היה בסביבה, זה פשוט שהוא למעשה אף פעם לא חיפש אותו. עכשיו, בכל מקרה, כל פעם שהתבונן מעבר לפינה, או שהלך לכיוון האולם הגדול או כיתה שהם אפילו לא חלקו ביחד, הארי ראה את הראש הבלונדיני ההוא. זה היה די מעצבן.
כבר הגיע סוף יום שישי, שוב מחוץ לכיתת שיקויים. הארי הלך לבדו, דואג לגבי הערב שיבוא, כאשר לפתע הוטח לעבר הקיר. הוא התנשם, ידיו טיפסו כדי לתפוס בידיים שהתהדקו סביב גלימותיו.
"מ-מ-מאלפוי!" הוא התנשף, נוקב מבט זועם לתוך העיניים האפורות שלפניו. "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" הוא הסתכל סביב, תוהה איך הצליח למצוא את עצמו באולם נטוש עם דראקו מאלפוי, מכל האנשים. דראקו דחף אותו נגד הקיר שוב.
"האם ידעת," אמר, נזעם, "שבגללך אני צריך ללבוש צווארוני גולף כל השבוע?!" הארי מצמץ, נעצר, ואז שוב מצמץ.
"אמ," הארי ניסה לכבוש את צחוקו, "אני מצטער?"
"זה לא מצחיק, פוטר! אנשים מסתכלים עליי מוזר, במיוחד סנייפ, כי כולם יודעים שאני לא לובש את אותו סוג לבוש במשך יותר מיומיים רצוף!" דראקו נשען יותר קרוב כשהוא אמר זאת, והארי ניסה להתאחד עם הקיר.
"מאלפוי, אני שונאת לפוצץ לך את הבועה, אבל אני לא חושב שמישהו באמת שם לב מה אתה לובש, ועוד יותר פחות כשאתה לובש אותם." הארי הנמיך את מבטו, מציץ אל צאוורון הגולף באפור פחם שהנער לבש, לפני שפגש את מבטו של דראקו שוב. "אני מתכוון, אני ללא ספק אף פעם לא שמתי לב."
דראקו גילגל את עיניו ושחרר את הארי, צועד אחורה מעט, כך שבכל זאת היה ביניהם מרחק כלשהו. "ובכן, הייתי מעט מודאג אם היית נותן לי תשומת לב כזו קרובה, פוטר," הוא אמר, משלב את ידיו, "הלא כך?" הארי שילב את ידיו אף הוא, משקף את עמידתו של הנער האחר.
"אני די בטוח שכולם מבינים, בכל מקרה. אחרי הכל," הוא הרים גבה, "מי לא יודע מה אתה מנסה להסתיר? מלבד סנייפ, אולי." דראקו נחר, עוד הפעם דוחף את הארי כנגד הקיר.
"ובכן, אני לא בדיוק גאה בזה כמו שנראה שאתה גאה בזה," הוא הזעיף פנים, והסומק הוורוד שעכשיו היה כבר מוכר כל כך התפשט לרוחב אפו.
"מאלפוי!" התערב קול לפני שהארי יכל לענות. דראקו במהירות השמיט את גלימותיו של הארי וצעד אחורה. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" רון הגיע בריצה, מסתכל בזהירות בסליתריני לפני שפנה להארי. "אתה בסדר, חבר?"
"הוא נראה בסדר, רון," אמרה הרמיוני בכעס בזמן שהיא הצטרפה לקבוצה.
"באמת, וויזלי, אתה חייב להפריע? זה רק נהיה מעניין," אמרה פנסי בעודה יוצאת מעבר לפינה, ואחריה קבוצה די גדולה של חבריהם, מכל הבתים. הארי מיד הסמיק ודראקו מצמץ מספר פעמיים, שפתיו יוצרות קו דקיק.
"האם... האם כולכם הייתם כאן כל הזמן?" שאל הארי. פנסי ניערה את שערה הקצר במקצת, ועשתה מחווה אדישה בידה.
"קיווינו שמשהו משתלם יקרה," היא נאנחה. "אבל כנראה אתם שניכם לא מסוגלים לעשות שום דבר מועיל לעצמכם."
"ומה בדיוק חשבת שהם יעשו?" שאל רון בפקפוק בעוד הרמיוני זזה כמעה והסיטה מבט.
"באמת, פנסי, אני שונא להסכים אם וויזלי, אבל את מתנהגת כמו משוגעת לאחרונה. זה נהיה יותר ויותר מדאיג," אמר דראקו, והצליב את זרעותיו.
"שקט, דראקו, אתה לא יודע מה אתה מדבר. אין לי שום דבר מלבד טובתך על הראש," פנסי משכה את אפה ביהירות, מרימה מעט את הסנטר שלה. "עכשיו בואו, או שנאחר לכיתה, וסנייפ לא סובל אף אחד שמאחר, ועוד יותר פחות את כל הכיתה."
"או, לעזאזל, את צודקת," דיברה הרמיוני, בוהה בשעונה. "אנחנו כבר בשתי דקות-"
"מאחרים? כן, זה נכון," אמר קול נמוך, וכל תלמיד בפרוזדור קפץ מעט ופנה להסתכל בעצבנות אל הפרופסור לשיקויים שלהם. סנייפ הסתכל סביב הפרוזדור באיטיות, זרעותיו שלובות ועיניו מצומצמות. "אפשר לשאול מה כל כך מרתק בפרוזדור הזה, שכל אחד מכם הרגיש את הצורך להיות כאן, במקום במקומכם הנכון בכיתתי?" אף אחד לא אמר כלום; כולם רק הסתכלו בחשש באיש שחור-השער. סנייפ נשף בנוקשות דרך אפו. "בסדר, כולם פנימה. אתם תשארו חמש-עשר דקות נוספות כדי להשלים את מה שפספסתם עכשיו, ואני לא אכתוב לכם אישורים לשיעור הבא שלכם." הוא הצביע על דלת כיתתו הפתוחה. "תהיו שמחים שאני לא מקצה לכל אחד מכם ריתוק," הוא אמר, בעוד כל הקבוצה הלכה בכבדות לתוך הכיתה.
הארי נאנח. הוא היה כל כך מאושר שזה היה כמעט סוף השבוע, בגלל שזה נתן לו שני ימי חופש מאנשים כמו סנייפ ומאל-
או... זין.
* * *
"הארי," שאל רון, מאוחר יותר באותו ערב כאשר השלושה ישבו בחדר המועדון של גריפינדור. "אני יכול לשאול אותך משהו?" הארי הסתכל בבלבול בחברו.
"כן, רון, כמובן שאתה יכול." רון ניראה מעט עצבני.
"אל תתעצבן."
המצח של הארי התקמט. "אוקי."
"שום... אהם, שום דבר לא הולך בינך ובין... מאלפוי, נכון?" רון התכווץ ברגע שמילים עזבו את שפתיו, כאילו חיכה לפיצוץ. הארי מצמץ.
"מה-רון-לא! למה, לעזאזל, אתה בכלל שואל? אני ומאלפוי? זה מגעיל! אני לא... אני לא אוהב בנים!" צעק הארי. הרמיוני השמיע צליל של מורת רוח, אבל הוא התעלם ממנה.
"אני יודע, אני יודע, אני לא חשבתי ככה, אבל... הייתי חייב לשאול!" אמר רון, מחזיק את ידיו בהתגוננות.
"למה?" שאל הארי, עדיין מעט מזועזע. אנשים לא באמת חשבו ככה, נכון?
"ובכן, זה רק שיום אחד דיברת עם שיימוס, ואז היום הקטע שקרה איתך ועם מאלפוי, וביום שבת האחרון כשאמרת שאתה אוהב לנשק אותו, ו-"
"רון, בוא נבהיר דבר אחד קודם כל," התפרץ הארי, נשען קדימה ומסתכל סביב כדי לחפש אחר מצותתים. "אני לא אוהב לנשק אותו." הארי הסמיק. "אני רק... אני לא יכול לעשות כלום שהוא... נשקן טוב. וזה לא שרציתי להגיד את זה, זה פשוט יצא ככה. אני לא... אמ... ו-ושיימוס, ובכן, אנחנו חברים, אז אין שום דבר רע בלדבר איתו. והקטע עם מאלפוי היום, טוב, הוא התחיל בזה! משהו על הצורך ללבוש צאוורון גולף כל השבוע..." הארי נשען חזרה אחורה, מסתכל בחוסר ישע ברון ואז מציץ בהרמיוני כאילו מחפש עזרה, אבל היא רק משכה בכתפיה והמשיכה לעשות את שיעורי הבית שלה.
"טוב, אתה רואה, זה עוד משהו, הארי," אמר רון, מגרד את ראשו. "כול הקטע של לנשק את הצוואר של מאלפוי-"
"למצוץ," תיקנה הרמיוני בחוסר עניין, "למצוץ וללקק, ליתר דיוק." רון גילגל את עיניו, אפו מקומט בגועל.
"טוב, כול העניין של מציצת הצוואר של מאלפוי... ובכן, לא נתנו לך חובה לעשות את זה או משהו ו-"
"אני רק נלכדתי ברגע!" אמר הארי נואשות. "רון, אני לא יכולה לעשות כלום! אני לא התכוונתי, הוא רק... זה... הוא... הוא טוב בזה!" הארי היה בטוח שכרגע הוא היה בערך בצבע של עגבניה.
"הארי..."
"לא, רון, אני מתכוון לזה. נסה אתה לנשק את מאלפוי, תראה איך זה. לעזאזל, נסה לנשק כל אחד, אתה נתפס בדברים כאלו!"
"אה, הארי, זה מגעיל." רון הקדיר את פניו. הארי הסתכל עליו.
"ואיך אתה חושב שאני מרגיש?"
אתה נראה כאילו שאתה נהנה מזה!" הארי הקדיר את פניו הפעם, ונעמד.
"בסדר, רון, שיהיה. תחשוב מה שאתה רוצה, אני הולך למיטה." הוא הסתובב במהירות והחל לטפס בכבדות במדרגות.
"הארי!" קרא הרמיוני בכעס בעוד רון שילב את ידיו ושתק מתוך רוגז על הספה. הארי התעלם ממנה.
* * *
דראקו לא הופתע כאשר הארי הגיע בערב הבאה במצב רוח ירוד, בגלל שהוא הרגיש בדיוק באותה הדרך. לא היתה דרך לשער איזה זוועות יקרו הלילה. אם פעם שעברה בוט ומי-שזאת-לא-הייתה-מתאומות-פטייל נתנו את החובות, אז הדברים הולכים להיות גרועים יותר מאשר להפך. וכנראה שחלק מבני כיתתו הבינו את זה גם, כיוון שהקבוצה שלהם התקטנה לבערך חמשה-עשר. אפילו קראב וגוויל לא רצו לבוא, אבל דראקו הכריח אותם, כיוון שחשב שאם הוא צריך לסבול אז כך גם חבריו. הגריפינדורים היו כולם שם, לא הפתעה, אבל כמעט כל ההפאלפאפים היו חסרים. פינץ'-פלטצ'לי הזה הופיע, יחד עם אחד או שניים אחרים, והיו גם מספר ריבינקלוים נוכחים.
המשחק התחיל כרגיל, ודראקו היה מופתע שאנשים אשכרה עדיין מצאו דברים חדשים לתת כדי לעניין את כולם. הוא נמנע בזהירות מלבחור אמת בגלל שפחד ממה שיוכל להודות בו, והוא הצליח לא לקבל חובות מדאיגות עם הארי גם כן.
בערך שעה לתוך המסיבה, אחרי שהארי קיבל חובה לנשק את הרמיוני, בגלל שמישהו חשב שזה יהיה מבדר, דראקו קיבל מעט הלם.
"רון," קרא הארי, ודראקו שם לב באיחור שהם לא ישבו אחד ליד השני במעגל, "אמת או חובה?" וויזלי ניראה מתוח, אבל בחר חובה בכל מיקרה. גריפינדורי מפגר. הארי גיחח, ומשהו בזה גרם לדראקו להיות מודאג. "ובכן רון," אמר הארי, "בגלל שלא האמנת לי מוקדם יותר-"
"או, הארי, לא! אני מאמין לך, באמת! אני מצטער! אני לא יודע מה חשבתי, אני-"
"מאוחר מדי, רון," הארי נראה מאוד מרוצה מעצמו, וכאשר רון הביט בדראקו בהכנעה, הבלונדיני הרגיש את בטנו מתהפכת. הוא לא יעיז... "חובה עליך לנשק את מאלפוי." הוא העיז. דראקו נאנח.
"ארם... רק לנשק, הארי?" ווזלי ניראה מלאה תקווה, ודראקו התפלל שהוא לא קיווה ליותר.
"כן, רק נשיקה, רון. אני אהיה נחמד." הגיחוך של הארי התתרחב. "אבל בבקשה ממך, נשיקה אמיתית. לא הדבר אם השפתיים המתוחות שהתחלנו ממנו." פנסי פרצה בצחוק על זה, ואפילו הרמיוני ציחקקה מעט. רון הביט בה בזעזוע.
"אז בסדר, קפוץ על זה, וויזלי," אמרה פנסי, חיוכה מתרחב. "אני חייבת לראות את זה. מאלפוי מנשק וויזלי! חה!" דראקו שילב את ידיו והזדעף.
"אתה יודע, חשבתי שלנשק את פוטר זה רע, אבל אני כמעט בטוח שזה יהיה במליון פעם גרוע יותר," הוא רטן, עיניו מצטמצמות. "אני יודע שלפחות פוטר עבר את האסון ההוא עם ילדת הצ'אן, אבל איכשהו אני חושב שאתה לגמרי תמים, הלא כך, וויזלי?" רון הסמיק לגוון אדום כמעט זהה לשערו, ודראקו חייך בשביעת רצון. "אני צודק, נכון? זאת אומרת שלא מזמזת את הבוצדמית? התערבות רצה פה, אתה יוד-"
"שתוק, מאלפוי!" צעק הארי באותו זמן שרון צינק מהצד השני של המעגל ותפס בכוח בחולצתו של דראקו.
"הו, אנחנו להוטים, נכון?" דראקו חייך בנבזיות. רון הסמיק עוד יותר ועזב את חולצתו כאילו היא עולה באש.
"הארי!" ייבב רון, מסתובב לנער. הארי רק הניד בראשו.
"החובה עדיין בתוקף. אולי פעם הבאה תדע להקשיב לי."
"ככה צריך, פוטר," אמרה פנסי, מחייכת קלות. "אנחנו עוד נעשה ממך סליתרני!" הארי נתן לה חיוך עצוב.
"אז קדימה, רון," דיבר שיימס, והרמיוני, שישבה לידו, הנהנה בראשה גם כן. היא התעלמה לגמרי מהערתו הקודמת של דראקו. הלה עשה עוויות כאשר רון פנה עליו. הוא נראה מתוח בצורה קיצונית, ונשען מעט קדימה. אז הוא נעצר, חזר מעט אחורה, נשען שוב קדימה, ונעצר שוב. מביט סביב, הוא הוציא נשימה, עצם את עיניו, וכיווץ את שפתיו בצורה שגרמה לדראקו להירתע. ברגע שרון שוב נשען קדימה, כנראה מקווה לפגוע במטרתו, דראקו נשען אחורה והרים יד כדי לעצור אותו.
"עצור, וויזלי, פשוט... עצור. אלוהים, אני צחקתי אבל אתה הוכחת את דברי שוב," הוא שפשף את מצחו בעייפות ורון פתח את עיניו ונראה נרגז. "אני אוביל. אתה רק... רק תשב שם, או משהו. ותרגע למען סלאזר." רון התיישב אחורה על עקביו, נראה ממורמר, וזרם כאשר דראקו תפס את סנטרו.
דראקו נשען קדימה, בולע את גועלו, ונישק את רון בעדינות. העיניים של רון נעצמו וידיו התהדקו סביב הבד של מכנסיו. דראקו, אשר עיניו היו פתוחות, מצא את זה מאוד משעשע, והעביר את לשונו בקלילות על שפתו התחתונה של וויזלי, תכסיס שהוא למד מפוטר, בצורה אירונית. רון התנשף, עיניו נפתחו אבל הוא לא יכל לברוח כיוון שסנטרו עדיין היה באחיזתו של דראקו. במעומם הוא הרגיש את שפתיו של הבלונדיני מסתלסלות לחיוך מעושה נגד שפתיו, לפני ששפתיו התפתו להיפתח לשבריר שנייה, והוא נאנח עקב הרגשת לשון אחרת כנגד שלו. אחרי בערך שלוש שניות, דראקו שחרר אותו, מוחה את פיו כתחביב.
רון בהה בו בטיפשות, ודראקו הקיש באצבעותיו מספר פעמים לפני פניו, לא מקבל שום תובה.
"הי, פוטר, אני חושב שהייתי יותר מידי בשביל הוויזלי פה!" קרא דראקו, מסיבה כלשהי מרגיש שביעות רצון שהוא יכול לקבל תגובה כזו על וויזלי, מכל האנשים. הוא הסתכל על הארי, מגחך בשביעת רצון, אבל זה נמוג כאשר ראה את המבט על הפנים של הנער. הוא ניראה... כועס? "פוטר?" הארי מצמץ לפתע, וחייך.
"אולי עכשיו הוא יאמין לי, אה, מאלפוי?" דראקו חייך חזרה.
"אני מופתע," הוא טען. רון הקדיר עליו פנים באותה נקודה, עיניו סוף סוף מתבהרות, לפני שנעמד ובמהירות התיישב ליד הרמיוני, מביט בקדרות בריצפה. הארי רק צחק קצת.
* * *
היה רגע מרגש להארי בו הוא חשב שיצא מזה בקלות. למרות שזה הכה בו מעט בשעשוע זה שעכשיו הוא מחשיב מזמוז פשוט בלבוש-מלא עם מאלפוי כ"יצאה בקלות".
ואז מוחו לקח את המילה "לצאת" וסיפק לו תמונה מטושטשת של הנער הבלונדיני והוא עצמו וזיעה מכסה את גופתיהם...
הוא ניער את ראשו במהירות, מבוהל, ודחף את המחשבה עמוק לאחורי מחשבותיו, נשבע לא לחשוב על זה שוב לעולם תחת עונש אבדה קדברה שהוא עצמו גרם.
בכל מקרה, הארי לא, בכל משמעות, יצא מזה בקלות. זה היה אחד הסיבובים האחרונים של הלילה, אחרי המקרה עם רון הגיעה המזמוז האחרון שלו ושל דראקו, וטרי היה זה שהמציא את זה.
"הארי, אמת או חובה?" שאל טרי, מקיש באצבעותיו על הצפה בשעמום.
"חובה," ענה הארי, כיוון שלא התכוון לבחור אמת יותר, לעולם. ואז טרי החייך חיוך זחוך, והוא התחיל לחשוב שאולי זאת לא היתה בחירה טובה כל כך.
"חובה עליך לעשות למאלפוי ביד," הוא אמר, מרים גבה במרומז. הארי השתעל ודראקו עשה צליל כועס מאוד.
"אווו, אחד טוב, טרי!" צחקקה מליסנט.
"אמ, סליחה?" שאל הארי בשפלות רוח, מקווה שאולי הוא שמע לא נכון או משהו.
"ביד. דראקו. לאונן? אתה יודע?"
"אני יודע מה זה אומר!" זעף הארי, ואז נאנח. הוא זחל לרוחב המעגל לדראקו, אשר נשעו על הקיר, ובהה בידיו.
"אתה לא נוגע בי, פוטר," אמר דראקו בקול נמוך, ידיו לחוצות בין רגליו. הארי גילגל את עיניו.
"מאלפוי-"
"לא."
"אבל-"
"לא."
"תראה, מאלפוי, זה לא שאני אשכרה רוצה לגעת בך... שם... אבל זאת החובה! זאת לא אשמתי!" אמר הארי בכעס.
"פוטר," אמר דראקו, מסתכל בנער מזווית עיניו. "אני לא חושב שאתה שומע אותי. אתה. לא. נוגע בי!" הארי הוציא נשימה, נושף על הפוני שלו ומגלה מעט את הצלקת שלו לשבריר שניה.
"בסדר," הוא אמר, מושך בכתפיו. "טוב. אז אתה נכנע?" עיניו של דראקו הבזיקו, והוא הניעה בחטף את ראשו כידי להסתכל על הארי ישירות.
או... זין, טוב! טוב, טוב, טוב, בסדר! רק... שיהיה," מלמל דראקו, מצליב את ידיו ומסתכל הצידה, פניו הסמיקו מעט. הוא התקמר מעט וניראה מצוברח. הארי מצמץ והציץ בפנסי, אשר עשתה מחווה כאילו להגיד, 'טוב, תמשיך!' הארי בלע את רוקו בעצבנות, התיישב על ברכיו לפני הבלונדיני. "הידיים שלך רועדות," אמר דראקו ברכות, פניו נהיות וורוד יותר ויותר בהדרגה. הארי בלע את רוקו שוב.
"אהם... כ-כה, טוב, אני מניח שאני טיפה עצבני," הוא מילמל. דראקו נחר. הארי נשען קדימה, ידיו חלפה על פני מפשעתו בעודו משיט יד לרוכסן של מכנסיו. הוא נעצר, עיניו מתרחבות, ודראקו התכווץ. "אהמ, ובכן, אני יכול לראות שזה לא יקח הרבה."
"סתום ת'פה," לחש דראקו, עיניו הצתמצמו ופניו קיבלו גוון אדום עמוק. הארי חייך בשביעת רצון, לפתע מרגיש הרבה יותר בטוח בעצמו. לפני שיוכל לשנות את דעתו, הוא במהירות התיר את החגורה והרוכסן של דראקו, לפני שדראקו יכול להבין מה קרה, היד של הארי היתה במכנסיו.
הוא חרק בשיניו, באופן הכי לא מאלפויי, ידיו התעדקו לאגרופים לצידיו. הוא בהה בעינים פקוחות לרווחה בהארי והארי גיחך בעצבנות. "אג..." גמגם דראקו, כאשר הוא הרגיש את אצבעותיו של הארי מתלפפות סביב איברו החצי קשה. הוא התנשף והשעין את ראשו אחורה כנגד הקיר. הוא נשם פנימה בכבדות, ושני הבנים נשכו קלות אל שפתיהם התחתונה כאשר היד של הארי התחיל לנוע.
בחדר שררה דממה מוחלטת, מלבד הנשימות הכבדות של דראקו. הוא ניסה להשאיר את עיניו פקוחות, אבל הן המשיכו להעצם כל פעם שהוא נשם ולבסוף הוא וויתר. תוך זמן קצר אחר כך הוא שכח שיש עוד מישהו בחדר, וכאשר האחיזה של הארי התהדקה מעט, הוא נאנח בקול. זה היה אותו צליל גרוני נמוך שגרם לראשו של הארי להסתחרר לפני, והוא משך את ידו לחצי שניה כדי לירוק עליה לפני שהחזיר את תשומת ליבו לדראקו עם מרץ מחודש.
דראקו התנשף שוב, ואחת מידיו עלתה כדי לתפוס בכתפיו של הארי. "פ-פ-פוטר!" קרא, לוקח נשימה עמוקה בעוד ראשו הסתובב לצד.
"אוהב את זה?" מלמל הארי, מסתכל על פניו של דראקו. משהו בחזו התהפך כאשר הסתכל על לחייו הסמוקות של הנער. עיניו של דראקו היו סגורות בלחץ ושפתיו היו מופרדות כמעה בעודו ממשיך בנשימותיו הכבדות. הארי בלע את רוקו והגביר את קצב ידו. הוא קיבל גניחה בתגובה, ועיניו של דראקו נחו על הארי במבט חצי מכוסה בעפעפים. ואז כול גופו נעצר ועיניו נעצמו, לסתו נפתחה בצעקה אילמת בעוד הוא גמר ליד של הארי. הארי מצמץ, עדיין בוהה בדראקו שניסה להסדיר את נשמתו.
"חרא, פוטר," לחש דראקו. הארי גיחך והרים את ידו, אשר היתה מכוסה במיץ הדביק של דראקו.
"הי, מאלפוי?"
"מה?" הוא פתח עין אחת כדי להסתכל בעייפות על הארי.
"אמת או חובה?" דראקו מצמץ, נהיה מודע יותר למקום המצאותו. בעודו מסמיק, הוא במהירות רכס את מכנסיו, ודחף את ידו אל בין רגליו. "אמ..." הוא שקל לבחור אמת, אבל הוא הניח שהארי לא יתן חובות שקשורות בשניהם, ולמען האמת הוא פחד שהוא יצטרך להודות שהוא הרגע חווה את העשייה ביד הכי טוב שהיה לו, אז הוא החליט ללכת על חובה. "חובה, אני מניח." הארי דחף את ידו לתוך פניו של דראקו, והבלונדיני עשה עוויה.
"חובה עליך ללקק את זה, את כול זה."
"פוטר! או, כמה מענג!" צעקה פנסי.
"כמה מגעיל," רטן רון.
"ז'לא כל כך רע," גיחחו שימוס ולבנדר.
"אני שונא אותך," מלמל דראקו. הארי משך בכתפיו. נאנח, דראקו נשען קדימה ורק בהה ביד לפניו מעט. ואז הוא תפס בפרק כף ידו של הארי ולאט ליקק את אחת מהאצבעות. היה לזה טעם מלוח ומריר, אבל כעיקרון זה לא היה כל כך נורא שהוא לא יוכל לשאת את זה. הוא עבר לאצבע הבאה, מכניס את כל האצבע לפיו ומסובב את הלשון שלו סביב זה. הוא שמע את הנשימות החדות של הארי, ונעצר, מגחח סביב האצבע שלו. לאט, הוא מצץ את דרכו חזרה למעלה, משחרר אותה ולשלישית. פיו נע למעלה ולמטה, כמו שהארי חווה רק בחלומותיו.
הארי יכל להרגיש את עצמו מזיע בעוד מכנסיו נהיו אדוקים בצורה לא נוחה. הוא זז מעט, מנסה למשוך את ידו מדראקו, אבל הבלונדיני החזיק אותה חזק, ממשיך עם אותם סיבובים מתועבים של לשונו. זה היה רטוב וחם, והנשימות של הארי היו כבדות כעת והוא ניסה להרגיע את עצמו אבל זה פשוט לא עבד. עד לרגע שדראקו סיים אם כל היד שלו, הארי הרגיש לא בנוח ואומלל, מייחל שמעולם לא היה נותן חובה כזו, אבל מצד שני גם שהם יוכלו לעבור למקום פרטי כלשהו כידי שיוכל לגרום לדראקו לסיים את מה שהתחיל. אבל הארי היה לגמרי מודע לכול העיניים שבההו בו, וזה גרם לו להפתרכס.
"אמת או חובה, פוטר?" אמר דראקו, כמעט מלגלג. הארי בלע את רוקו בעצבנות.
"אמת," הוא אמר באומללות, יודע שהוא דן את עצמו למשהו נורא אבל יותר מידי דואג למה שדראקו יכל לתת לו כחובה.
"עד כמה אתה דלוק עכשיו?" העיניים של הארי נעצמו בבושה, והוא הרגיש את לחייו בוערות.
"האם סיימנו?" הוא שאל.
"ברגע שתענה לשאלה היא," ענתה פנסי. הארי נעמד והלך לדלת, אבל נעצר.
"מאוד, ואני מרגיש אי נוחות עזה," הוא ענה, והרים את ראשו להביט בכולם בחדר לפני שנעצר על דראקו. "אז... אני חושב שאני הולך לטפל בזה." הוא חייך בשביעת רצון, מסתכל על העיניים המתרחבות של דראקו, וויצא מהחדר.
"אז למי יש רעיונות לשבוע הבא?" קראה פנסי בעליזות.
* * *
זה היה יום שלישי שמצא את הארי יוצא מהאולם הגדול לבדו. הוא היה רגזן מאז יום שבת, לא מרבה לדבר עם אף אחד. בעודו פונה לשינוי צורה, הוא הרגיש את עצמו לפתע נמשך בחוזקה לתוך כיתה ריקה. בעודו מאבד את שיווי משקלו, תיקו נפל על הרצפה והוא מעד על אחד השולחנות, שומע את הדלת נסגרת מאחוריו.
"מה-" הוא העיף מבט למעלה, מקמט את מצחו כאשר ראה את דראקו נשען כנגד דלת הכיתה, ידיו שלובות ואחת הרגליים נשענת על הדלת. "מאלפוי. מה אתה רוצה?" דראקו נראה מעט לא בנוח וכועס באותו הזמן. עיניו היו מוצרות, והוא הסתכל בצורה מחושבת בנער שחור השער שלפניו.
"אני יודע מה החובה הבאה תיהיה," הוא אמר, לבסוף. הארי מצמץ, מציץ מסביב לכיתה לפני שהרים גבה לעבר דראקו.
"אוה?" הוא שאל, בעצבנות. דראקו לקח נשימה עמוקה.
"זה די ברור האמת."
"..."
"..."
"ובכן, אתה הולך לספר לי?" הארי שאל לבסוף, מתעייף מהשתיקה הארוכה. הוא לא רצה להיות עם דראקו יותר ממה שהיה חייב. דראקו הצר את עיניו.
"חשבתי אולי ניחשת."
"לא..."
"ירידה, פוטר, זו הולכת להיות ירידה," אמר דראקו בכתפיים שמוטות ונאנח.
"אוה..."
"יאפ..."
"מ... האם הם קיבלו את הרעיון מ...מהקטע עם היד?"
"קרוב לוודאי."
"אוה..." היתה עוד הפסקה ארוכה, ובנקודה הזאת הארי היה בטוח שהם מאחרים לשיעור. "אמ, טוב אני צריך-"
"זה הולך להיות אני," דראקו התרץ. הארי מצמץ, ודראקו עשה עוויה.
"מה?"
"הם יגרמו לי לעשות את זה לך."
"איך אתה יודע?"
"אני לא."
"..."
"זה רק... די מפורש. אני כמעט בטוח."
"אוה..." עלה על דעתו של הארי שזה קרוב לוודאי היה הזמן הכי קרוב בו שני הנערים היו קרובים אחד לשני מבלי להגיע לצוואר של השני... אה... ביותר מדרך אחת.
"זה כל מה שאתה יכול להגיד?" שאל דראקו בכעס.
"טוב, מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאל הארי באותו טון. דראקו נאנח, נראה מתוח, והעביר את ידו בשערו.
"תראה, פוטר, הינה העניין. אני לא מחבב אותך. אני שונא להפסיד לך, אני שונא... להביך את עצמי לפניך-"
"אווו, מאלפוי, כמה נוגע ללב."
"שתוק, פוטר!" הוא העביר עוד יד בשערו, והארי הבין שזה בטח מחווה עצבנית שלו. "כמו שאמרתי... כמו שאני שונאת את כל זה... אני מעדיף להתבזות מול אדם אחד ולא לפני חמש-עשר או עשרים. וזה לא שאני יודע מה אני עושה, בגלל שאני ללא ספק מעולם... מעולם לא עשיתי את זה לאף אחד לפני." דראקו עצר את דיבורו, גבותיו חורשות תלמים ושפתיו לחוצות יחד, אבל הארי המשיך לחכות שהוא ימשיך.
"וזה אומר...?" דחף הארי, כאשר הוא הבין ששום דבר נוסף לא יגיע. דראקו נאנח ועבר להשען על השולחן שהארי ישב עליו. הוא שילב את ידיו והתחיל להקיש ברגליו ברצפה, לפני שלבסוף פלט את התשבה.
"זה אומר שאני חושב שאנחנו צריכים להתאמן לפני יום שבת."
מקווה שנהנתם, שוב קרדיט למקסין.
ו... אשמח לתגובות.
שרלוטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
