אווקי, וואו אז.. הממ היום הערב האחרון בעצם שאפשר לחגוג של החופש. עוד יומיים מתחילים הלימודים, מתחילים תיכון. אמא'לה. חח ביג אמא'לה. אם הייתי יכולה להסביר במילים כמה אני מפחדת, לחוצה, מחכה, לא רוצה שתתחיל השנה, כן רוצה שתתחיל השנה, מבולבלת, אוווח מתרגשת! כלכך מתרגשת.
אז הייתי עכשיו ביומיים גיבוש, היה כייף הכרתי אנשים חדשים, ראיתי עוד קצת את הבצפר, את האזור, זה קצת הקל ונתן קצת הרגשת ביטחון אבל בכל זאת עם כל זה.. זה כלכך מלחייייץ!!
נראה לי שאין יותר שמחה ממני כרגע שאני בכדורעף. למרות כל הקשיים המטורפים האלה, העומס, הלחץ והחוסר מנוחה והוויתור על כלכך הרבה דברים זה נתן לי מקום חדש שלא הייתי מגיעה אליו ללוא הכדורעף. אולי "אסור" לי כבר לשמוח שהגעתי למוסינזון כי אני לא באמת יודעת איך יהיה לי, אולי..אני בכלל יתחרט על כל שניה שאני שם אבל אולי גם לא. בנתיים אני מנסה לחשוב חיובי, אני שמחה שאני בכדורעף כרגע בעיקר בזכות האהבה וההערכה שאני מקבלת שם שאני בספק אם הייתי מקבלת את זה במקום אחר. זאת הרגשה כל כך טובה שאת הולכת ברחבי הבצפר וזה והמנהל, ומנהל הכפר, והמאמנים האחרים ואפילו השחקנים של הבוגרים מתעניינים בשלומך ואיך את מרגישה ובכלל..יודעים מי את! אין.. זה הרגשה בהחלט כייפית. הרגשה של איכפתיות.
אז אני לא יודעת באמת איך יהיו לי ה3 שנים האלה, אני מאחלת לעצמי שהלימודים ילכו טוב, שיתמכו בי בכל עניין הלימודים והכדורעף, שאני אכיר חברים חדשים, חברי אמת כאלה, שאני יצליח בכדורעף שמה ובעזרת השם גם נקח אליפות ואייאסאף ו..הכל. שאני ירגיש כייף לבוא לבצפר.
שהן יהיו לי ה3 שנים הכי טובות שאני אוכל לבקש.
אמן!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
