נמצא איתנו כאן היום אורח מיוחד, בעלה של הסוחרת שעלתה לכותרות בימים האחרונים. האיש גבוה, צנום ובעל שיער שחור ומדובלל, וחזות כללית של דחליל המשחק כדורסל בזמנו הפנוי. לראיון הוא הגיע, כמובן, מצוייד ביריחו צנוע ומוסתר. למרות החיוך הנינוח, אני יכול לראות את ה"שקיות" השחורות מתחת לעיניו, ומבטים עצבניים שהוא שולח לסביבה.

ללא מילת הקדמה אחת, הוא יורה: "לא ידעתי"

אני מתבלבל. הרי אני מראיין אותו, לא? ובכל זאת, "מה לא ידעת?"

הוא נאנח "מאיפה אני אמור בכלל לדעת שהיא סוחרת? היא בכלל עובדת מהבית"

"אבל בוודאי שמת לב לנסיעות מוזרות, פגישות או טלפונים באמצע הלילה"

"כן, כמובן. אבל כל הנשים ככה"

חשבתי שניה, אולי שניה מעט מדי "אשתי לא"

ובהחלט לא הייתי שקט מאז שהוא שאל

"אתה בטוח?"