יש המכנים יום זה "יום השואה והגבורה". בדרך כלל גבורה מתקשרת ללוחמה ולהתנגדות. בעיני הגבורה היא מעבר ללוחמה.

גבורה  היא...

להיות נער בן 13 המוצא דרכי מילוט ובריחה מהגטו ובחזרה בכדי לדאוג למזון למשפחה.

להתדפק על דלתות האיכרים הפולנים ולבקש תפוח-אדמה.

להיות אדם בזהות שאולה שמעצב זהות חלופית טרם עוצבה זהותו האמיתית.

לשרוד את השואה

ולמצוא את הכוחות לבנות חיים ומשפחה.

לחזור לפולין כבן-חורין עם בני נוער, כמלווה עד ועם המשפחה, כסבא דואג ושם לחוות שוב בשקט אליו הורגלת, בכאב נורא

את מה שקרה...

והזיכרונות צפים עם כל שאיפה ונשיפה ועם כל צעד על פני האדמה.

להדליק נר נשמה במחנה ההשמדה כשכל פולין מסמלת מצבה אחת גדולה.

זוהי בעיני גבורה.

והגבורה באה לידי ביטוי עד היום ובכל יום במוסריות, בפטריוטיות ובאכפתיות מכל מה שקורה במדינה שבנית במו ידך וזו אינה קלישאה

זוהי בעיני הגבורה.

היום ברחבי הארץ נערכו טקסים, הודלקו נרות נשמה ונשמעה הצפירה.

בכל שנה עולה בין חברי השאלה - עבור מי בוכה הצפירה?

עבור בני הדור הראשון? - הם אינם זקוקים לצפירה, עבורם השואה היא צל בכל יום ובכל שעה.

ולכן המסקנה שהתבקשה היא שהצפירה עבורנו נשמעה, מזכירה את האימים ואת הניסים, מזכירה שמדובר במיליונים של אנשים

יהודים ובני עמים אחרים, מזכירה שנגד האנושות כולה נעשו הפשעים; מאחדת ומאגדת את כולנו בזיכרון ובהנצחה שמן הראוי שיהיו נר לרגלינו לאורך כל השנה.

אני ניצבת כאן ומבטיחה לעצמי כאדם חפשי, כאזרחית ישראלית וכבת הדור השלישי של שורדי השואה: לסבי, למשפחה, לקהילה ולחברי -  שזוועות השואה יונצחו לעד, ושהם, אתם השורדים לא לבד!