סיכת ביטחון

כן, אז יש לי חדר חדש.

 הוא יפה ונוח אומנם קטן אבל בסדר.

אומנם הקירות והרצפה בו עקומים אבל זה בסדר.

הקירות אומנם צבועים וחדשים אבל זה בסדר- כבר יש מי שהספיק ללכלך לי אותם .

אני מתפוצצת זה בלתי נסבל . ראבק! חדר חדש אולי תשתדל

לא לקשקש על הקירות,

לא לחורר חורים כשאתה לא יודע מה אתה עושה

לא לשים לי מדף רופף מעל הראש במיטה

לא!

המדף בכל זאת נפל. ושני המדפים האחרים נשארו המומים

מלאים באבק ועקומים.

נשבר לי . אני לא יכולה לסיים אפילו משפט אחד ברור.

ואין הבנה בייני לבין הנוכחים וזה הורג אותי.

אז בלכתי לאכול ג'ינגר חי בתקווה שזה ירגיע אותי- אך ללא הצלחה.

גאאאאאאאאד כמה שאני עצבנית.

ואז אמא באה ומכבה עליי את האור במטבח "האור הזה מאוד יקר כמה פעמים אפשר לאמר לך?!"

גרררררררררררררררררררר

אבל לא אמרתי כלום.

אז עכשיו יש לי בחדר שני מדפים עקומים ומאובקים קירות מקושקשים

וחתיחת ברזל שהייתה אמורה לשמש מתלה לטלוויזיה

אהיל זרוק על הרצפה  ואמא אטומה .

כמה שהשתלדתי.  כל יום טיטאתי את הרצפה,

 נגבתי אבק, כיסיתי את המיטה וסידרתי אותה יפה,

שמרתי על החדר החדש מכל מזיק(והכוונה היא לאו דווקא לחרקים)

יאוווווווו כמה שאני עצבית

כמה שאני רותחת מזה

אז בטח תגידו אז מה לפחות סידרו לך את החדר אבל זה לא העיניין מישהו אחר היה אמור לעשות את זה. ולא כמו נכה מגושם.

ואין לי שום בעיה עם נכים רק שלא יהרסו לי את הבית!

אוף , החורף כבר מתחיל. איזה דיכאון

אין שום דבר טוב בחרא הזה!

וכל הטיפות האלה שנופלות מהשמים נראות כיאילו מישהו בוכה ולא מפסיק.

כיאילו אני איש סוכר שרוצים להמיס אותו ולא במובן הטוב של המילה.

כיאילו משתינים עליי.

איכס!

וכמה שזה דביק הגועל הזה כשהוא נתפס בבגדים ואח"כ בגוף.

כמו זיעה של חורף.

ותמיד יש לי בריכות בנעליים ויער טרופי על הראש לפעמים מלווה בהרבה וירוסים מטישואים מלאי נזלת ושיעולים.

הרוח מעיפה אותי ואת חפציי במקום להוביל אותי.

ובידיק אז החבר מתקשר ונראה שהוא מציל את המצב . הוא אומר בואי נפגש.

איזו הקלה סוף סוף יהיה לי על מי להתפנק ולברוח איתו מהחורף הזה.

אנחנו נפגשים במסעדה חמימה אך לחה ואחרי ששנינו שבענו

הוא אומר לי יש לי משהו להגיד לך.

ידעתי שזה משהו טוב כי מה עוד יכול להתחרבן עכשיו.

הוא פותח את הפה אומר: בואי נפרד.

עאעאעאאאאאאאאאאאאאאעעעעעעעעעעעאעעאאעא

נמאס לי מהאישה שרודפת אחריי

נמאס לי לחשוב שאולי ...

לנסות להפתח.

בא לי לפחות הפסקה. אני רוצה גבר. גבר גבר. אני רוצה איזה חייל. חייל חתיך מחייל האוויר עם נעלים גבהות וגומיות. חייל מדוגם .

בא לי לטרוף אותו. בא לי לתפוס אותו חזק בחולצה של המדים הבהירים שלו ליד הצוואר ככה בחוזקה.

להצמיד אותו לקיר של איזה מועדון תל אביבי. ועם קצב המוזיקה המלהיבה שמקפיצה לי את הדופק בטירוף ללטף לו את השיער השחום והקצוץ.

לפתוח במהירות בידיים רועדות מאנדרנלין את חולצת המדים שלו ולגלות את הגופיה הלבנה שמתחת. להניח יד על החזה החטוב שלו ועוד לפני

שאני אספיק להרגיש את הדופק המהיר שלו הוא יעביר את ראשו בעורף שלי וינשוף עליי אוויר חם מהפה שלו ויעלה בעדינות למעלה. אני מרגישה ת האנדרנלין רץ בגוף וסחרחורת נעימה בראש. 

הוא עכשיו מניח את היידים שלו כבר על הכתפיים שלי וגולש בעדינות לכיוון הזרועות ומעביר בי צמרמורת נעימה . נהיה לי פתאום חם. אני יודעת שזה תיכף יגיע גם לחזה שלי.

תוך כדי הוא מתקדם עם הנשיפות החמות שלו אל עבר הפה שלי... גררררררר...

פתאום נכנסת בו רוח של להט והוא תופס אותי חזק מבין הרגליים שלי. אהההה

ואווו איזה שכרון חושים.

אני נושכת לו בעדינות את השפה ולא יכולה עוד להתאפק בעצמי שנתנשק כבר. אבל הוא פתאום מתנפל עליי בנשיקה לוהטת

שמשתקת אותי כמטע לחלוטין.